|
||||
|
||||
ואגב, שיהיה ברור על מה מדובר, הנה עקרונות "העיקרון": נקודת ביקורת נוספת על לידלוף היא, שהשיטה שהיא מתארת לגידול תינוקות וילדים אינה ישימה בתנאי המחיה של האדם המערבי - יחידות דיור קטנות, גבוהות ורחוקות מהאדמה, בידוד יחסי מהמשפחה המורחבת והקהילה (אפילו מהשכנים ממול), הורים שעובדים מחוץ לבית (ולא בחצר באריגת שטיחים למשל), עבודה בתנאים שלא מאפשרים לשלב ילדים וכולי. |
|
||||
|
||||
ההורים שיכולים להביא את הילדים לעבודה בכל יום. |
|
||||
|
||||
מה שיפה אצל לידלוף, זה שהיא ישימה רק להורה שבעצם נשאר בבית כמעט לחלוטין עד שהילד שלו בן שלוש או ארבע, והפלא ופלא - 95% מההורים האלה הן נשים. אז השיטה שלה (שאני מודה שיש בה כמה וכמה תובנות טובות),במסווה של חדשנות וליברליות ונאורות, מחזירה דה-פקטו את האישה הביתה - אולי האקט השמרני ביותר שניתן לבצע. |
|
||||
|
||||
איפה אתה רואה "מסווה של חדשנות וליברליות ונאורות"? היא לוקחת שבט מסורתי כמודל ההתייחסות שלה. להפך, הפמיניזם הקלאסי, שמעודד נשים לצאת לעבודה מוקדם ככל האפשר אחרי הלידה, הוא שמדבר על נאורות. ולצערי אתה צודק באבחנה אחת, צרכיהם של ילדים בשנות הינקות לא עולים בקנה אחד עם היציאה של שני הורים לעבודה במשרה מלאה. אבל אין פה משחק סכום אפס, כי רוב ההורים (שיכולים להרשות לעצמם) חיים פשוט בתמרון תמידי. |
|
||||
|
||||
איכשהו, אלה מסביבי שדוגלים(לות) בשיטה הזו מחשיבים את עצמם למאד ליברליים ונאורים. (וגם: חדשנות היא הרבה פעמים לפעול שונה מהנורמה, לא?). אני מסכים ששתי משרות מלאות וגידול ילדים זה מאד קשה. למרבה הצער, נראה לי שהיום (יחסית לדור של הורינו) הרבה יותר קשה להתקיים ממשרה אחת, וכמו-כן לא מוקבלת חלוקה כמו שתי משרות של 80% לשני בני הזוג, מה שהיה מאד מקל. גם כמות שעות העבודה הנדרשת מאיתנו גדלה לדעתי בעשורים האחרונים (בדיון מקביל את יכולה למצוא כינויים כמו עצלנים ובטלנים לכאלה שמעונינים בהגבלת שעות נוספות, קל וחומר למי שמעז לחשוב על פחות ממאה אחוזי משרה). |
|
||||
|
||||
אולי מחשיבים את עצמם ליותר חכמים :-) זה לא אותו הדבר. (אני גידלתי לפי עיקרון הרצף, ככל יכולתי, אבל לא רואה שום קשר לערכים ליברליים ונאורים כפי שאני מכירה אותם. אין הדבר אומר שיש סתירה מובנית אלא שהשורשים הרעיוניים שונים מאוד). אכן, היום עובדים יותר ומתכלבים יותר. ברוב המשק הלוך הלכו ימי ה"פיצול", מנוחת הצהריים הקדושה, החזרה הביתה בשעות אחה"צ המוקדמות ועוד. מאז ומתמיד כתבתי פה על הצורך ביתר משפחתיזציה של שוק העבודה. זה לטובת כל הצדדים, לא רק הילדים. הכינויים הבוטים למי שדוגלים בכך באים מהצד הקפיטליסטי הארד-קור, של קידוש אתוס העבודה כתשובה האחת לכל גילוי אי-שוויון או דרישה לצדק חברתי (טיעונים בנוסח: מרוויח פחות משכר מינימום? זה בגלל שאתה לא עובד מספיק!). |
|
||||
|
||||
האמת היא שכן יש סתירה מובנית: עיקרון הרצף גורס שלבני אדם יש "ציפיות" ביולוגיות מולדות, שמילוי שלהן הוא תנאי לגידול אדם שלם, מסופק ובריא. הנאורות הליברלית דווקא פונה אל התעלות האדם מעל דחפים מולדים (אמנם לא אלה של עיקרון הרצף, אבל בכל אופן דחפים מולדים) ומגבשת ערכים רציונליים שאינם "טבעיים". |
|
||||
|
||||
לא נורא, ברמה הפרקטית - והנסיון שלי מראה שאין תחום בחיים שנזקק לרמה הזאת יותר מגידול ילדים1 - מותר וכדאי לקחת כמה תובנות מעקרון הרצף, וכמה תובנות ליברליות, לערבב היטב ולהגיש מחומם. כל עוד הפעוט מוכן לאכול ולעכל את זה. 1 בקישור לדיון אחר שמתקיים כאן לאחרונה - אין כמו הורות2 כדי ללמד אותך כמה מהר מוותרים על 'עקרונות' אפריוריים ומתפשרים עליהם כדי לתמרן ולהתמודד עם חיי היום-יום וצרכיהם הבוערים. 2טוב, אולי זה רק אצלי :) |
|
||||
|
||||
לא חשבתי שזה נורא. יש הרבה סתירות מובנות בחיי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |