בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 18/10/05 7:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בטח כבר כתבתי את זה איפשהו באייל, אבל אמירות דומות תקפות גם לגבי ''על העיר עפות יונים'' של אלתרמן, שהלחין נחום היימן (ואמר אח''כ שהוא מצטער על שנתן לחן עליז כזה לשיר שמדבר על רגעיו האחרונים של אדם). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן ניר כתב על זה במאמר דיון 1912 אבל גם הוא שם וגם את כאן נמנעים משום מה לצין את הלחן הנהדר של יוני רכטר לשיר הזה בביצוע חיים צינוביץ' בין היתר (לפני שהוא נשרף),אגב גם חנן יובל הלחין אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה את הלחן של רכטר. יש לך לינק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתוך אלבום ההופעה המומלץ "העיקר זו הרומנטיקה". בקישור ניתן לשמוע קטע קצר מכל רצועה באלבום,אם תמתיני בסבלנות עד רצועה 5... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. זה ממש לא נשמע לי מוכר, וקשה להתרשם מקטע כה קצר.:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביצוע רב הלהט והפאתוס של הפרברים הוא לא עליז בעיניי, ולא בלתי-ראוי לשיר על מוות. לי מפריע בשיר הזה משהו יותר בסיסי, שכתבתי בדיון 2127: היופי והקצב המסחרר של המנגינה מקשים מאוד להפנות קשב למילים. בעיה יותר טכנית, וממש זועקת, היא ההכפלה של המילה האחרונה בשורה הרביעית של כל בית, והוספת העותק השני לשורה הבאה. בבית הראשון זה יוצא סביר, אחר-כך נוצרים משפטים תמוהים ("מטפחת ומפולת ליל ניתכת"). אני לא יודע אם זו יוזמה של היימן או של יוסי חורי שעיבד: שמעתי פעם ברדיו ביצוע של חווה אלברשטיין, אולי ישן יותר, ללא ההכפלה הזו. פגיעה זעירה במוזיקה, רווח גדול במילים. הייתי פונה לאהוד מנור (אופס) או ליורם טהרלב ומזמין פזמון קצת פחות טעון עבור הלחן הזה. (ואחרי כל זה, תודה להיימן וחורי וניסים מנחם על שיר מופלא, יפהפה, נכס צאן ברזל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בביצוע של אלברשטיין כן שומעים הכפלה (לפחות בזה שמופיע, אאל''ט, ב''אני הולכת אלי''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי חורי ואורי הרפז כבר לא. ובטונים צורמים. זה נשמע כל כך מופרך. היה יכול להתאים כמתיחת אחד באפריל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא נשמע כמו קלישאות פרידה של מאות להקות שהתפרקו לאורך ההיסטוריה. זה שלהקה מתפרקת אחרי כל כך הרבה שנים נשמע הרבה יותר סביר מהמקרה ההפוך, או בניסוחו של האדמו"ר ד. בואי: הבעייה העיקרית של זמר רוק היא שבניגוד ללהקה, הוא לא יכול להתפרק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה יודע, זו לא להקת רוק. המוזיקה שלהם וההופעה שלהם הרי משדרות הרמוניה ענוגה, זבת חלב ודבש ניגר, ואמונה בלתי מתפשרת שמה שהיה, היה ועודנו כל כך יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי אנחנו כבר מספיק למודי ניסיון כדי לדעת שגם גדולי ההרמוניות על הבמה מסתירים מאבקי אגו מכוערים מאחורי הקלעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אנחנו מדברים פה על הפרברים! (אם תכתוב עוד תגובה בפתיל, כנראה אחזור על עצמי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, חשבתי שעל הדודאים. טעות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דודא אחד כבר מת, בשביל מה לריב איתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה, דה! ובקיצור - דודה! ____ בשורוק |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |