|
אנו עצמנו גם לא היינו בעידן נפוליאון ואף לא בעידן הדמוקרטיה היוונית. אז, מה? עובדות היסטוריות נחשבות לכאלה מבחינת מדע ההיסטוריה מכוח אמונת ההמונים בהתרחשותם כמסורת השתשלות הדברים בפי בני האדם שכן היו עדים להתרחשות האירועים. וכבר הבאתי כאן שסביב מעמד הר סיני ישנן הוכחות היסטוריות מהימנות יותר מאשר כל אירוע היסטורי אנושי אחר שבני האדם מאמינים בהתרחשותו.
ליתר דיוק: לפני מאתיים שנים קמה לה אסכולת "מבקרי המקרא" (מגרמניה, הולנד וצרפת) שטענה כי כל תיאורי המקרא ההיסטוריים לא היו ולא נבראו (עפרא לפומייהו). הניתוחים שערכו מבקרי המקרא בגוף המקרא על שולחנות ניתוחיהם, שימשו להם כאמצעי להפריך, כביכול, את קדמותו ואת קדושתו של המקרא. אך בכל "המשחק" הזה כמעט שלא נזקקו עדיין לריאליה – התרבות החומרית וחיי היום-יום של אנשי התנ"ך לתקופותיהם. ודווקא בעשרות השנים האחרונות הצטבר בהדרגה מידע חדש ומפתיע מן החפירות הארכאולוגיות בישראל ובמדינות אחרות במזרח התיכון, השופכות אור על זיכרון היסטורי שבמקרא. ממצאי הארכאולוגיה המודרנית ההולכים ונחשפים מגלים אך את זיכרון האמת ההיסטורית שבתיאור המקראי.
אין דבר כזה במציאות "עדותם של מליוני אנשים על מה שקרה לישו". היחידים שהעידו על הנסים של "אותו האיש" היו לכל היותר הוא ועוד כמה תמהונים שטופי-מוח מתלמידיו המומרים (פאולוס, כותב הברית שאינה-חדשה). כך גם לגבי חלומו באספמיא של מוחמד. וראו: תגובה 213012
|
|