בתשובה לאיציק ש., 13/10/05 15:48
בזמן אמת זה ממש לא נתפס כהפגנות 337497
איציק ש. • בתשובה לאיציק ש. יום ה', 13/10/2005, 15:58
הקושי כאן הוא אישיותו המורכבת של דיין. דיין לא התכוון לעלות לרמת הגולן בששת הימים; דיין הורה לצבא לא להתקרב לתעלת סואץ אך לא עמד על ביצוע ההוראה. דיין התבטא פעם (לא בזמן שהיה שר חוץ אצל בגין) שאי אפשר יהיה אף פעם להגיע לשלום עם סוריה אם נשלוט על רמת הגולן. אני מניח שהוא גם לא חשב שאפשר יהיה להגיע לשלום עם מצרים עם שליטה על סיני. לכן לא נראה לי שדיין חשב שאפשר יהיה ליישם את תפיסת קיר הברזל על מצרים וסוריה; נראה לי יותר שהוא היה מנוטרל על ידי גולדה, גלילי ואולי אלון.
בזמן אמת זה ממש לא נתפס כהפגנות 337498
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. יום ה', 13/10/2005, 16:33
אבל אם כך - מה ההיגיון באי הכנת הצבא? ובדילול המוצבים?
ובעיקר - מה הרמז הזה שזרק ערן על פגישה אפשרית של שרון עם הסורים לפני המלחמה?
וגם - מה היה האינטרס של חוסיין לספר לגולדה על ההכנות למלחמה?
פגישה, חצי פגישה 337501
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 13/10/2005, 16:52
(פגישה של שרון עם אסד לפני המלחמה זה בלבנון, לא ביום כיפור)
פגישה, חצי פגישה 337503
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ה', 13/10/2005, 17:07
אה, כן. התבלבלתי. אבל גם זה נראה לי לא כל כך מובן.
בזמן אמת זה ממש לא נתפס כהפגנות 337528
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 13/10/2005, 20:10
הרמז שזרק ערן הוא לא יותר מספקולציה לדעתי. לחוסיין היה אינטרס שלא תהיה מלחמה. הוא ידע שאם תפרוץ, הוא יצטרך להשתתף בה ואפילו באופן סימלי. באמת היתה במלחמה חטיבה ירדנית.
לא היה הגיון באי הכנת הצבא; היהירות בצה"ל הניחה שלא תהיה מלחמה (כי "הם לא יעיזו"). נוסף לכך היה בטחון שצה"ל יכול לנפנף את הצבא המצרי והסורי כפי שהוא ערוך.
בזמן אמת זה ממש לא נתפס כהפגנות 337530
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. יום ה', 13/10/2005, 20:15
כלומר, גולדה ודיין היו עוד פי כמה יותר איומים ממה שחשבתי... (ולא חשבתי שהם היו בסדר באיזה אופן. ממש לא.)
בזמן אמת זה ממש לא נתפס כהפגנות 337533
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 13/10/2005, 20:32
מי שהוביל את המדיניות היו גולדה, גלילי ואולי גם אלון.
המקום של דיין מאד מורכב; הוא למשל, העביר לצה"ל הערכה במאי,לפיה יכולה לפרוץ מלחמה בסתיו. מצד שני הוא התנגד לגיוס כללי מידי בבוקר יום הכיפורים. ההתבטאויות שלו לאחר שפרצה המלחמה הראו שאיבד את קור רוחו ונגרר לפניקה; הופעותיו בפני ועדת העורכים גרמו לכך, (אם זכרוני אינו מטעה אותי) שהם פנו לגולדה והיא מינתה את אהרון יריב לאחראי על הקשר עם הציבור.
נדמה לי שהפניקה נבעה מהתחושה שטעה בגדול. עד כמה שקראתי על תפקודו של דיין במהלך חייו, הדבר האחרון שאפשר היה לצפות ממנו זה איבוד קור הרוח. ההצטרפות שלו לבגין כדי להוליך הסכם שלום עם מצרים, היתה סגירת מעגל ותיקון חלק מהפשלה (מבחינתו).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות