|
||||
|
||||
כתבה של אמירה לם על ספר שהוציאו דוד ארבל ואורי נאמן, שני אנשי מוסד בכירים לשעבר-''שיגיון ללא כיפורים''. הם טוענים שהצמרת המדינית והצבאית של מדינת ישראל היתה ערה לגמרי להתרעות שהונחו על שולחנה, וידעה שהמלחמה קרובה. היא לא עשתה כלום כי היתה מוכנה לשלם את המחיר מתוך מחשבה שהוא לא יהיה גבוה וישיג לישראל נכסים אסטרטגיים. ההפתעה לדעתם לא היתה מודיעינית, אלא צבאית. העניינים לא התנהלו כצפוי והמחיר היה ענק. לכן ''ההפתעה המודיעינית היתה לדעתם עלה תאנה שהיה אמור לכסות על האמת. |
|
||||
|
||||
היום קראתי משהו מעניין באתר מעניין. |
|
||||
|
||||
טוב, נו, זה לא חדש. על זה בערך כתבתי את התגובה הראשונה שלי אי פעם באייל: תגובה 2611 :) |
|
||||
|
||||
ודאי שזה לא חדש. המיוחד כאן הוא שני המחברים וההתרכזות ב-''למה מלחמה'' ולא ''איך מלחמה''. עדיין אצל רוב הציבור נתפסת המלחמה הזאת (יום הכיפורים) כמלחמת אין ברירה - התקיפו אותנו. |
|
||||
|
||||
אני אפילו לא מתחילה לנחש מה היה האינטרס הישראלי במלחמת יום הכיפורים, ולא מצאתי מה ענית לשאלה זאת. |
|
||||
|
||||
שני מחברי הספר טוענים שגולדה, גלילי ודיין רצו שהמצרים וסוריה יפתחו במלחמה, יתרסקו במהירות והדבר ייצב את הגבולות בסיני ובגולן. יישום מקורי של קיר הברזל. |
|
||||
|
||||
הקושי כאן הוא אישיותו המורכבת של דיין. דיין לא התכוון לעלות לרמת הגולן בששת הימים; דיין הורה לצבא לא להתקרב לתעלת סואץ אך לא עמד על ביצוע ההוראה. דיין התבטא פעם (לא בזמן שהיה שר חוץ אצל בגין) שאי אפשר יהיה אף פעם להגיע לשלום עם סוריה אם נשלוט על רמת הגולן. אני מניח שהוא גם לא חשב שאפשר יהיה להגיע לשלום עם מצרים עם שליטה על סיני. לכן לא נראה לי שדיין חשב שאפשר יהיה ליישם את תפיסת קיר הברזל על מצרים וסוריה; נראה לי יותר שהוא היה מנוטרל על ידי גולדה, גלילי ואולי אלון. |
|
||||
|
||||
אבל אם כך - מה ההיגיון באי הכנת הצבא? ובדילול המוצבים? ובעיקר - מה הרמז הזה שזרק ערן על פגישה אפשרית של שרון עם הסורים לפני המלחמה? וגם - מה היה האינטרס של חוסיין לספר לגולדה על ההכנות למלחמה? |
|
||||
|
||||
(פגישה של שרון עם אסד לפני המלחמה זה בלבנון, לא ביום כיפור) |
|
||||
|
||||
אה, כן. התבלבלתי. אבל גם זה נראה לי לא כל כך מובן. |
|
||||
|
||||
הרמז שזרק ערן הוא לא יותר מספקולציה לדעתי. לחוסיין היה אינטרס שלא תהיה מלחמה. הוא ידע שאם תפרוץ, הוא יצטרך להשתתף בה ואפילו באופן סימלי. באמת היתה במלחמה חטיבה ירדנית. לא היה הגיון באי הכנת הצבא; היהירות בצה"ל הניחה שלא תהיה מלחמה (כי "הם לא יעיזו"). נוסף לכך היה בטחון שצה"ל יכול לנפנף את הצבא המצרי והסורי כפי שהוא ערוך. |
|
||||
|
||||
כלומר, גולדה ודיין היו עוד פי כמה יותר איומים ממה שחשבתי... (ולא חשבתי שהם היו בסדר באיזה אופן. ממש לא.) |
|
||||
|
||||
מי שהוביל את המדיניות היו גולדה, גלילי ואולי גם אלון. המקום של דיין מאד מורכב; הוא למשל, העביר לצה"ל הערכה במאי,לפיה יכולה לפרוץ מלחמה בסתיו. מצד שני הוא התנגד לגיוס כללי מידי בבוקר יום הכיפורים. ההתבטאויות שלו לאחר שפרצה המלחמה הראו שאיבד את קור רוחו ונגרר לפניקה; הופעותיו בפני ועדת העורכים גרמו לכך, (אם זכרוני אינו מטעה אותי) שהם פנו לגולדה והיא מינתה את אהרון יריב לאחראי על הקשר עם הציבור. נדמה לי שהפניקה נבעה מהתחושה שטעה בגדול. עד כמה שקראתי על תפקודו של דיין במהלך חייו, הדבר האחרון שאפשר היה לצפות ממנו זה איבוד קור הרוח. ההצטרפות שלו לבגין כדי להוליך הסכם שלום עם מצרים, היתה סגירת מעגל ותיקון חלק מהפשלה (מבחינתו). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |