בתשובה להאייל היפאני, 29/09/05 3:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם עסקנו במלחמת יום הכיפורים, קרא היום בידיעות אחרונות על ספר חדש של שני אנשי מוסד לשעבר. הם כותבים על מה ששכב אצלי בראש כבר הרבה שנים בלי החומר שלהם. הציקה לי המחשבה איך איש חריף כדיין ואשה חריפה כגולדה, לא עשו כלום כדי למנוע את המלחמה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גולדה היתה אשה חריפה? מישהו אמר עליה אז שהיא בנאדם של שחור או לבן ואין אצלה שום גוונים באמצע. אולי בגלל זה היא גם היתה בטוחה שאנחנו תמיד נורא צודקים, לא משנה מה ומי ומו. לזכות דיין אולי אפשר לומר שהוא הסתכל על המציאות בראיה קצת יותר מפוכחת, אבל אולי לא מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיין אולי הסתכל על המציאות בראיה קצת יותר מפוכחת, אבל ראיית העולם שלו היתה גם קצת יותר צרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
50% :-] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. ישנה חפיפה מסוימת בין שדה הראייה של שתי העיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת שאלתי את עצמי מי הראשון שיכתוב את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לדיין הייתה רק עין אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל שדה הראייה שלה היה גדול יותר מחצי-שדה-ראייה של מי שיש לו שתי עיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוימת? רובו המכריע של שדה הראיה שלנו נצפה בשתי העיניים. רק לגבי מה שנתפס לנו ממש בעווית הזין איננו יכולים לאמוד עומק. אמור אם כך שהבעיה של דיין לא היתה צרות הראיה, אלא העדר פרספקטיבה. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לזכור את הפרט הזה בדיונים על צמחונות. אצל טורפים שתי העיניים נמצאות בצדה הקדמי של הגולגולת, כדי לאפשר להם לאמוד מרחק, ולזנק על הטרף. אצל נטרפים שתי העיניים נמצאות בצדי הגולגולת, כדי לתת להם שדה ראייה מקסימלי ולאפשר להם לזהות טורפים. אמנם יש חיות שהן גם טורפות וגם נטרפות, אבל מבנה העיניים מלמד על הצורך המרכזי יותר של החיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלה, בלה, בלה, כשל נטורליסטי, בלה, בלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כ*הוכחה* לכלום, כמובן. כדרך *לפסול* טיעון צמחוני ששמעתי כבר כמה פעמים, לפיו בני אדם הם בכלל לא קרניבורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ביטוי עברי נאה מסתתר בקטע שלפנינו? העובדה שאני הראשון שמגיב לשגיאת הכתיב המפנקת של דורון היא ממש שערוריה. חוץ מזה, צמד המילים שדורון החליף: 1. נשמעות דומה. 2. משמשות לתיאור אות באלף-בית. 3. משמשות לתיאור איבר גוף. האם מישהו מכיר עוד צמדים מעניינים כאלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שייקה אופיר הכיר עוד כמה כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, כנראה, יותר צעיר מהאייל הצעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף צעיר משעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי רוף עגום, חיפור לא צירבנה, שבורית זכוכה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי צוכה חצי בוחקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיין זיתים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Bug ב-Design זין ב-Debug. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גולדה היתה אשה חריפה, חזקה וגרמה נזק רב למדינת ישראל. אדם יכול להיות חריף ונעול בתפיסת עולם מסויימת, בקיצור, ראיה צרה. היא , בלי להצהיר על כך, דגלה בתפיסה הז'בוטינסקאית של קיר הברזל. כשאני כותב-חריפה- אני מתכוון שהיא שלטה על העניינים והבינה כל מה שיועציה הצבאיים אמרו לה. היא כעסה על ההערכה היהירה של האנשים שסובבו אותה. הערכה שאמרה שאם המצרים יחצו את התעלה- הצבא הסדיר ינפנף אותם. לגבי התפיסה המדינית בדבר הצורך בגבולות מדיניים רחבים הרבה יותר- היא הובילה אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי את העיתון לפני. מה כתבו אנשי המוסד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה של אמירה לם על ספר שהוציאו דוד ארבל ואורי נאמן, שני אנשי מוסד בכירים לשעבר-''שיגיון ללא כיפורים''. הם טוענים שהצמרת המדינית והצבאית של מדינת ישראל היתה ערה לגמרי להתרעות שהונחו על שולחנה, וידעה שהמלחמה קרובה. היא לא עשתה כלום כי היתה מוכנה לשלם את המחיר מתוך מחשבה שהוא לא יהיה גבוה וישיג לישראל נכסים אסטרטגיים. ההפתעה לדעתם לא היתה מודיעינית, אלא צבאית. העניינים לא התנהלו כצפוי והמחיר היה ענק. לכן ''ההפתעה המודיעינית היתה לדעתם עלה תאנה שהיה אמור לכסות על האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום קראתי משהו מעניין באתר מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, זה לא חדש. על זה בערך כתבתי את התגובה הראשונה שלי אי פעם באייל: תגובה 2611 :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שזה לא חדש. המיוחד כאן הוא שני המחברים וההתרכזות ב-''למה מלחמה'' ולא ''איך מלחמה''. עדיין אצל רוב הציבור נתפסת המלחמה הזאת (יום הכיפורים) כמלחמת אין ברירה - התקיפו אותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אפילו לא מתחילה לנחש מה היה האינטרס הישראלי במלחמת יום הכיפורים, ולא מצאתי מה ענית לשאלה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני מחברי הספר טוענים שגולדה, גלילי ודיין רצו שהמצרים וסוריה יפתחו במלחמה, יתרסקו במהירות והדבר ייצב את הגבולות בסיני ובגולן. יישום מקורי של קיר הברזל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקושי כאן הוא אישיותו המורכבת של דיין. דיין לא התכוון לעלות לרמת הגולן בששת הימים; דיין הורה לצבא לא להתקרב לתעלת סואץ אך לא עמד על ביצוע ההוראה. דיין התבטא פעם (לא בזמן שהיה שר חוץ אצל בגין) שאי אפשר יהיה אף פעם להגיע לשלום עם סוריה אם נשלוט על רמת הגולן. אני מניח שהוא גם לא חשב שאפשר יהיה להגיע לשלום עם מצרים עם שליטה על סיני. לכן לא נראה לי שדיין חשב שאפשר יהיה ליישם את תפיסת קיר הברזל על מצרים וסוריה; נראה לי יותר שהוא היה מנוטרל על ידי גולדה, גלילי ואולי אלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם כך - מה ההיגיון באי הכנת הצבא? ובדילול המוצבים? ובעיקר - מה הרמז הזה שזרק ערן על פגישה אפשרית של שרון עם הסורים לפני המלחמה? וגם - מה היה האינטרס של חוסיין לספר לגולדה על ההכנות למלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פגישה של שרון עם אסד לפני המלחמה זה בלבנון, לא ביום כיפור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן. התבלבלתי. אבל גם זה נראה לי לא כל כך מובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמז שזרק ערן הוא לא יותר מספקולציה לדעתי. לחוסיין היה אינטרס שלא תהיה מלחמה. הוא ידע שאם תפרוץ, הוא יצטרך להשתתף בה ואפילו באופן סימלי. באמת היתה במלחמה חטיבה ירדנית. לא היה הגיון באי הכנת הצבא; היהירות בצה"ל הניחה שלא תהיה מלחמה (כי "הם לא יעיזו"). נוסף לכך היה בטחון שצה"ל יכול לנפנף את הצבא המצרי והסורי כפי שהוא ערוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, גולדה ודיין היו עוד פי כמה יותר איומים ממה שחשבתי... (ולא חשבתי שהם היו בסדר באיזה אופן. ממש לא.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהוביל את המדיניות היו גולדה, גלילי ואולי גם אלון. המקום של דיין מאד מורכב; הוא למשל, העביר לצה"ל הערכה במאי,לפיה יכולה לפרוץ מלחמה בסתיו. מצד שני הוא התנגד לגיוס כללי מידי בבוקר יום הכיפורים. ההתבטאויות שלו לאחר שפרצה המלחמה הראו שאיבד את קור רוחו ונגרר לפניקה; הופעותיו בפני ועדת העורכים גרמו לכך, (אם זכרוני אינו מטעה אותי) שהם פנו לגולדה והיא מינתה את אהרון יריב לאחראי על הקשר עם הציבור. נדמה לי שהפניקה נבעה מהתחושה שטעה בגדול. עד כמה שקראתי על תפקודו של דיין במהלך חייו, הדבר האחרון שאפשר היה לצפות ממנו זה איבוד קור הרוח. ההצטרפות שלו לבגין כדי להוליך הסכם שלום עם מצרים, היתה סגירת מעגל ותיקון חלק מהפשלה (מבחינתו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |