בתשובה לדודי קינג, 06/10/05 21:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי על זה קצת - המאמר לא טוען שהלחנת שירה היא ייחודית, אלא שהדיסק עצמו אליטיסטי מאוד, מתוך ששירת בודליר היא כזו. יש בזה משהו, כי שירה כמו זו של רוני סומק ממש לא קשה לחבב על הקהל; גם לא של נתן יונתן, ואפילו לא של יונה וולך. לעומת זאת, כדי לאהוב את בודליר צריך עוד טיפת מוכנות להתאמץ, או טיפת השכלה, ורוב הציבור חסר אחת משתיהן 1. אגב, רכשתי לא מזמן את "אוצר סמוי" של ישראל ברייט, שכולו שירי משוררים מולחנים (זלדה, פבלו נרודה ואחרים). לכאורה אליטיסטי לא פחות, אבל השפה המושרת היא קליטה ויומיומית לגמרי, שלא כמו במקרה של בודליר. 1 לא ניסיתי לקרוא אותו לעומק, ולכן אני פטורה מלחשוב אם חסרה לי מוכנות או השכלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל השפה המושרת היא קליטה ויומיומית לגמרי, שלא כמו במקרה של בודליר''. את מתכוונת, אולי, ''שלא כמו במקרה של מנור''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. או בעצם: גם וגם (אפשר לחשוב שאני מכירה את בודליר במקור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך המוסיקה? (אם אני רוצה לקרא שירים אפתח ספר. תקליט אני קונה בשביל המוסיקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של ברייט? הממ. קשה לומר שהיא רעה. מצד שני, לא נפלתי מהכיסא. קניתי את הדיסק אחרי שראיתי אותו מבצע שיר של נרודה, עם לחן מוצלח מאוד. לגבי שאר השירים, ובכן אהמ-אהמ, החומר איכותי, העיבודים נעימים לאוזן, אבל לא מלהיב ולא "תופס" (מוזיקלית). גם לא יודעת מה היה דחוף לו להלחין שוב את "אוצר סמוי" של זלדה, שיש לו כבר לחן יפהפה. שורה תחתונה: הכל יושב טוב, אבל חסרה כריזמה (וזה דווקא לא מתאים לברייט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהאלבום אליטיסטי ומעניין, אבל מה שחרה לי במאמר היה ביטולה המוחלט של כל המוזיקה הישראלית המושמעת אל מול אלבום בודד שירד אלינו, ה''ים תיכוניים'', מהגבהים הבלתי מושגים של האולימפוס האירופי. כאילו אין בין ''כוכב נולד'' ובין האלבום החדש של מאור כהן אלא מדבר שממה. מעניין לציין שדווקא בשימוש בטכניקה הרטורית הזו יש אירוניה לא מועטה, מאחר וביטול כלאחר יד של עולם תרבותי שלם והצבתם של שחור מול לבן זה מול זה בלי גוני ביניים הם דווקא שניים מהסטריאוטיפים השחוקים ביותר של הישראליות השלילית. זה עוד בכלל בלי להזכיר את הפרובינציאליות של ההתבטלות בפני האירופאיות... אבל מילא. בסך הכל רציתי להזכיר שאפילו שאנו לא דוברים צרפתית יש פה שירה נפלאה, שמולחנת לא מעט, ולעיתים אף מושמעת מעשה נס בתחנה הצבאית שכולנו כל כך שונאים. בנוגע לברייט - מהמעט ששמעתי נראה שהאלבום די מפוספס, וחבל. כשמעתי על האלבום, עם כל שירי המשוררים הלא שגרתיים, חשבתי שזה יכול לצאת מדהים. אבל משהו בעיבודים המוזיקליים הוציא את הנשמה גם מהשירה המושרת, וגם מהכתובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע נראה לך ש"כולנו כל כך שונאים" את התחנה הצבאית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, לא כולם. פשוט חלק גדול באופן מהותי מציבור חובבי המוזיקה האינטלקטואלי שונא את התחנה, אז הרשתי לעצמי להכליל. אישית התחלתי באמת לתעב אותם לפני כמה שנים כששמעתי שלוש פעמים באותו היום את "רומיאו יוליה" של הדייר סטרייטס. היה בזה משהו מאוד מפחיד. אבל בואו לא נכנס לזה - "גלגל"צ כן או לא?" הוא בערך הוויכוח הכי פופולארי והכי עקר במרחבי הרשת הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני חשבתי שאתה מדבר על גל''צ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בועז כהן (שסוף סוף יש לו בלוג) מצליח להסביר יופי מה הבעיה עם גלגל"צ. "אולי לא תוכל להניח את האצבע על זה, אבל תחושת הנעימות או ההתרגשות היא פונקציה ישירה של עריכה מוזיקלית מדוייקת". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |