בתשובה ליובל רבינוביץ, 12/04/05 22:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד שישחטו. עד שינקו. עד שיצלו. עד שזה יהיה מוכן. והאורחים רעבים. לא יותר הגיוני לתת להם קודם לחם וחמאה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה הגיוני, אבל מפורט בדיוק מה שנעשה: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ. קודם כל לקח את החמאה, החלב ובן הבקר. אחר כך הוא הגיש להם את זה. אחר כך הם אכלו. כך כתוב. כל הפרשנות העקומה שהכוונה למשהו אחר משום שיש מצוה שלא כתובה בתורה אבל חושבים שכאילו כן רק מראה מה כוחם של הפרשנים. אין איסור אכילת בשר וחלב בתורה ויש עקביות בכך שזה מה שאברהם אבינו הגיש לאורחיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן קודם מתן תורה, כאן לאחר מתן תורה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר התייחסתי לכך לעיל. מצאתי תלי תלים של פרשנויות, אבל לא שהחוק השתנה. דעה אחת היא שהם אכלו קודם חלב ואחר כך בשר, כמו שהוזכר כאן. דעה אחרת היא שאכן עירבבו בשר וחלב ולכן זכו ישראל לקבל את התורה ולא המלאכים. ויש גם פרשנויות אחרות. אבל באמת לא קשיא, משום שאין שום איסור על אכילת חלב ובשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו באמת תלי תלים של פרשנויות. ההסבר הפשוט הוא שהציווי לא לאכול בשר וחלב נמסר רק במתן תורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזו שהיא עדות לכך שנמסר ציווי כזה? ובמה ההסבר הזה „פשוט” יותר מההסבר שאין איסור על אכילת בשר וחלב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר שוב, בהזדמנות זו, שלאורך מאות שנים לא נכתבה התורה שבע''פ. מכאן שכל הידע שלנו עליה הוא בגדר שמועה רחוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במקומו של ר' יוסי הגלילי 1 היו אוכלין בשר עוף בחלב". (שבת דף קל א). 1 אחד מאבות אבותיו של דורון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 326682 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באל''ף רבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תביא טיעונים רציניים, לא הפניות למאמרים שלך שלא מפריכים את הטענה שלי כלל וכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמרי שם יש בהחלט טיעונים רציניים המפריכים את הטענה שלך כלל וכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה זה בא להוכיח. אברהם לא אכל אתם, הוא רק הגיש להם. הם לא היו יהודים, אלא מלאכים. גם מלאכים מצווים על כשרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם לא ידע שהם מלאכים. הם היו אורחים. אתה מדמיין יהודי דתי מודרני מגיש דבר כזה לאורחיו הלא יהודים? הרי אצלנו היהודים הדתיים מפרידים אפילו בין סכו"ם עוף וסכו"ם חלב (שמא מדובר חו"ח באפרוח בחלב אמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו שלא ברור כאן. הרי האיסור על אכילת בשר עם חלב (כלומר, בישול גדי בחלב אמו) ניתן רק *אחרי* תקופת אברהם. מאיפה אברהם היה צריך לדעת עליו? האם האיסור היה תקף בתקופת אברהם? אם איני טועה, המוסר התנ"כי *משתנה* עם הזמן (אחרי תיבת נוח מותר לאדם לאכול בשר ולפני זה אסור או משהו דומה, אני לא זוכר טוב כל כך), ולכן אפשרי שבתקופת אברהם האיסור פשוט לא היה תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה יכול להיות טיעון סביר, אבל נוכחתי לדעת שדתיים אינם משתמשים בו. לדידם האיסור היה קיים גם על אברהם והוא לא הפר אותו. ממילא לא היה איסור כזה מעולם. הכל עורבא פרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין לך שפרשני המקרא האורתודוקסים לא משתמשים בטיעון שהביא גדי? קראתי פירוש זה לא פעם והוא מוכר לי מ"ארון הספרים היהודי". אם זכרוני אינו מטעני, ככל הנראה בפירושו על התורה של הרש"ר הירש מגרמניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
„כפי דעת חז"ל שאמרו במסכת יומא (כ"ח ב) קיים אברהם כל התורה כולה”: http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/tifeeret/19-2.ht... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדובר הוא במטאפורה והכוונה היא שנחשב בעיני הא-ל לצדיק, כלומר, למי שקיים את כל התורה כולה. חכמינו ז"ל היו אנשים ריאליים, שלא דיברו שטויות בעיני כל נער מתבגר: הכיצד יכל אברהם לקיים את מצוות התורה אם זו טרם ניתנה לבניו בימי חייו? אלא כפי שהסברתי קודם: מדובר במגדר, במעמדו של אברהם צדיק בפני הא-ל, כאותו צדיק בן זמנם של חז"ל ובן זמננו המקיים את כל מצוות התורה קלה כחמורה. יתירה מזו, אין לך אדם בעולם שקיים את *כל* תרי"ג מצוות התורה ולו משום שישנן מצוות התלויות בזמנים מסוימים, כגון המצוות החלות על מלך ישראל ועל כוהן גדול בתקופת בית המקדש על מכונו וכיו"ב. מה שמאשש עוד יותר את הסברי בדברי חז"ל אלה. צריך להכיר מעט את שפת חז"ל והטרמינולוגיה שלה על מנת שלא להוציא את דבריהם מהקשרם ולא לפרש את דבריהם בהתאם לטרמינולוגיה העכשווית לעומת הטרמינולוגיה שלפני אלפיים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם גם אנשים דתיים אחרים סבורים שחז"ל השתמשו במטאפורה. שאלה יותר חשובה היא איך אתה מחליט מתי מדובר במטאפורה ומתי לקבל את הדברים כפשוטם. הרי על פי הפירוש שלך גם „לא תבשל גדי בחלב אמו” זו מטאפורה שפירושה היא „לא תערב בשר וחלב”. אז איך יודעים? לדבריך, פשוט „צריך להכיר מעט את שפת חז"ל והטרמינולוגיה שלה”. כך שמראש אתה קובע שאתה מבין ואני לא, וחסל. זה לא הרושם המתקבל אצלי. נראה לי שהמקור הבא לוקח את הדברים כפשוטם, http://www.tsel.org/torah/tanhuma/lechlecha.html : מצינו באברהם שדקדק על המצות לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא שנא' זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אפילו עירובי תבשילין שמר בביתו של אברהם אבינו שנאמר וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי (בראשית כו) וכי תורות הרבה והרי כבר נאמר (שמות יב) תורה אחת יהיה וגו' וכתיב תורה אחת ומשפט א' (במדבר טו) אלא ותורותי אלו דקדוקי מצות שדקדק אברהם, א"ל הקב"ה אתה מדקדק במצותי ואתה יושב עם עובדי כו"ם צא מביניהן לך לך מארצך וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדרשים מסוימים חז"ל בהחלט השתמשו במטאפורה, בכל אותם מקורות המכונים "אגדתות" (אגדה, לעומת הלכה). ולא, כלל לא צריך להיות אדם דתי בשביל להכיר בעובדה הזאת. לעומת זאת, "לא תבשל גדי בחלב אמו" לא נאמר בידי החכמים, אלא נאמר בידי משה רבנו ע"פ ציווי הא-ל. הבדל מהותי בין התורה שבכתב (משה) לתורה שבעל-פה (חז"ל), ויחי ההבדל. איך יודעים?! ד"ר רבינוביץ', מה הבעיה? לומדים! איך יודעים לנתח מוח שלא כמו שמנתחים לב? לומדים, דוקטור! לומדים את הכללים. למשל, את הכלל שהיטיב לנסח הרמב"ם, גדול חסידי ופרשני התלמוד, לפיו כל מקום שבו חז"ל התבטאו באופן לא-ריאלי בעליל – יש לראות בדבריהם מטאפטורה. והמדרש תנחומא שציטטת ממנו ועוד בדיוק מפרשת השבוע, פרשת "לך לך", רק מאשש עוד יותר את ההסבר המטאפורי שהבאתי בנידון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שלאם האפרוח יש חלב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש. הרי האיסור הוא על גדי בחלב אמו, אבל יהודים דתיים לא אוכלים עוף עם מאכלי חלב. מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טריוויה מטורפת: איזה שיר נכתב על מתכון דומה (לא זהה) למתואר בסוגריים שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בינתיים חלפו 8 ימים ואיש לא הרים את הכפפה. אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שכחתי מזה :-) מדובר בשיר של פול סיימון The Mother Child Reunion , שנכתב בהשראת ביקור של סיימון במסעדה אחת, שם הגישו מנה של עוף בביצים, ששמה כשם השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
=>> "אתה מדמיין יהודי דתי מודרני מגיש דבר כזה לאורחיו הלא יהודים?" לא צריך להיות בעל דימיון פרוע בשביל להכיר במציאות הזאת, של יהודי שומר מצוות החי בשלום עם אכילתם והאכלתם של נוכרים לא-מצוויי-אכילת-כשרות. לדוגמא: הפרופ' עוה"ד יעקב נאמן, יהודי ישראלי אורתודוקסי מודרני לכל דבר ועניין, מספר בריאיון לשוקי שטאובר על עברו: "...בשנה הרביעית החלטתי שאני רוצה לנסוע לחו"ל ולהתמחות בדיני מסים וחברות. ב-NYU היו אז למעלה מארבעים קורסים במסים. יצאתי לשם ב-1964, מיד עם תום הלימודים כאן. בקיץ עבדתי כמלצר במלון באפ-סטייט ניו-יורק, שלא הגישו בו אוכל כשר". שטאובר: "מותר היה לך לעבוד במקום כזה?" נאמן: "ודאי. אני חייב לאכול אוכל כשר. לגויים מותר לאכול הכול; אין להם שום איסור מהתורה לאכול נבלות וטרפות. איסור אכילת חזיר חל רק על עם ישראל" (מתוך: "עו"ד ועוד – על קריירה של עורכי-דין ומשפטנים בישראל", מראיין שוקי שטאובר, בהוצ' יהושע שטאובר, רמת-גן 2005, עמ' 167). ==> "היהודים הדתיים מפרידים אפילו בין סכו"ם עוף וסכו"ם חלב". הפרדת הכלים החלביים לעומת הכלים הבשריים (עוף, הודו, כבש ובקר) נובעת מהפרשי השעות שיש להמתין בין אכילת מוצרי הבשר לאכילת מוצרי החלב אחריהם, מחשש לאיסור תערובת הטעמים במהלך העיכול. הוקצור, מחשש לטמטום השכל ("אל תקרי 'ונטמאתם בם', אלא 'ונטמטם' בם וכולי), ודי לחילונים ברמיזא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מביא אנקדוטה שלא לעניין. אברהם אבינו לא עבד כמלצר במסעדה. הוא הכין מזון והגיש לאורחיו את המזון שהוא הכין בכלים וסכו"ם שלו. האם עורך הדין יעקב נאמן יזמין גויים לביתו ויכבד אותם בצ'יזבורגר? מהסיפא של דבריך אני מבין שאם התערבב סכו"ם חלבי וסכו"ם בשרי, ניתן להפרידם באופן שרירותי ולהמתין מספר שעות כדי שיהיו כשרים שוב לשימוש. אני בספק אם מרבית הדתיים הארתודוכסים ינהגו כך, אבל אינני מכיר את הסוגיה הזו ואולי הצדק איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה העקרונית, אני בטוח שאם יעקב נאמן יזמין את נשיא פרו לסעודה בביתו, הוא יכין לו את התבשילים האקזוטיים האהובים על האורח ופחות אהובים על המארח. זה דרכו של עולם. איך ובאיזה כלים הוא יכין זאת, זו כבר שאלה אחרת, ד"ר רבינוביץ. שאלה שהתורה בדיוק לכן לא מתייחסת אליה כלל בפרשת אברהם ושלושת האורחים הזרים. מהסיפא של דבריי הבנת לא נכון. כאשר במטבח היהודי שבביתי יתערבבו מזלגות או סכינים בשריים עם חלביים – כולם ישלחו הישר לטבילה ב"מקווה לכלים" במטרה להחזירם למוטב. כל אשר אמרתי בסיפא הוא שהפרדת הכלים נובעת מהעברת טעמי המאכלים הטמונים בחיקם, טעמי הבשר החם בכלים בשריים וטעמי החלב החם בכלים חלביים; כך שכאשר נעשה שימוש באותם כלים למאכלים האסורים באכילה משותפת, יש טעם המאכל הבשרי (למשל) שעובר לאוכל דייסה חלבית חמה באותו הכלי ונמצאנו נכשלים באיסור מהתורה של אכילת בשר בחלב. אני מקווה שהפעם אני ברור לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם אתה ברור, וכפי שציינתי למעלה, אני גם סבור שאתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני סבור שאתה טועה, ובדיוק ממך למד אני שלא להסביר במה ולמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר הוא בתגובה 292267 אבל אל תטרח להסביר את עמדתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עובד, ודי לך ברמיזא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא עד כה נדמה שזה עובד שעות נוספות... ובקרוב המדע המודרני יאשש גם את זה כעובדה אמפירית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם" את זה... כמו שאישש את איסור אכילת החזיר, נניח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח, כפי שכבר הבאתי בהמשך מאמרי: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |