 |
מי שהוציא להורג את יוחנן המטביל היה הורדוס-אנטיפס (בנו של הורדוס הגדול) שהיה טטרארך הגולן והגליל (מעין מלך בחסות הנציב הרומי של סוריה). הורדוס זה נשא לאישה את אימו החורגת בניגוד להלכה היהודית, ולכן זכה לכמה דרשות עוינות של המטביל. המלך סגר איתו את החשבון והורה לחייליו להוציא אותו להורג.
הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית של בית המקדש. לפי התלמוד הבבלי היא דנה דיני נפשות רק כל עוד ישבה שם. 40 שנה לפני חורבן הבית (לפני צליבת ישוע) היא גלתה משם ומאז חדלו לדון דיני נפשות. כלומר כליל החורש נאורי צודק שהם לא יכלו לדון את ישוע למוות, אבל לא מפני שפחדו מן הרומאים אלא מפני שלא רצו להסתבך בסיכסוכים הבלתי פוסקים בין משפחות הכוהנים, שרידי החשמונאים, בית הורדוס והכיתות הדתיות והקנאיות השונות.
התסריט הסביר בעיני הוא שישוע השתתף עם קנאים אחרים במהומות אנטי-רומאיות בחצר בית המקדש, נתפס ע"י החיילים הרומאיים ששמרו על הכניסות להר הבית, חוסל במקום ונצלב כהרתעה למעוררי מהומות עתידיים. כך אפשר להסביר מדוע "משפטו" של ישו שלא היה ולא נברא לא הותיר שום זכר אצל כותבי קורות הימים הללו.
כדאי גם להזכיר שגם כת קומראן ו"מורה הצדק" שלה לא נפגעו ע"י יריביהם היהודים וחוסלו ע"י הרומאים (בזמן המרד הגדול אני חושב). כת זו שהיתה גדולה וחשובה מכת חסידיו של ישוע ונזכרה ע"י יוספוס, פילון האלכסנדרוני ופליניוס הרומאי, היתה הרבה יותר קיצונית מישוע הן כלפי הרומאים והן כלפי מקורבי הכוהן הגדול.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש