בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 05/10/05 9:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי. האם אתה חושב שהקונצנזוס מעניק ערך ליצירות, או שמא הקונצנזוס נוצר בגלל הערך של היצירות? ההצעה שלך נשמעת מצויינת למחקר סוציולוגי של איתור "קול ההמון" ע"י איתור של "מובילי דעת קהל", אבל מה הקשר לאומנות (והאם ספרות היא רק אופנה?)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האקסיומה שלי, לצורך העניין, היא שקונצנזוס נוצר בגלל הערך של היצירות. בהסתמך על כך, אני מציע למדוד ערך של יצירות על-פי הקונצנזוס (זו הפשטה, כמובן - היא רק מראה את מבנה הטיעון). אולי השאלה המנחה בפתיל הזה היא בעצם שתי שאלות שונות: מה עושה יצירה לטובה, ואיך יודעים שיצירה היא טובה. בינתיים לא עלתה תשובה טובה לשאלה הראשונה, אבל אני מציע דרך לענות על השאלה השנייה שעוקפת את השאלה הראשונה. זה לא סותר, אגב, המשך חיפוש של קריטריונים תוכניים לאיכות, למי שרוצה. אבל אני חושב שאולי מה שעושה יצירות לטובות הוא משהו חמקמק ומשתנה מאוד מיצירה ליצירה, ולכן החיפוש אחרי קריטריונים תוכניים כללים לא מצליח. במקום זאת, אפשר לשאול מה עושה יצירה X לטובה. יש אנשים ("המומחים", קראתי להם) שטובים בלענות על השאלה הזו כשהיא נשאלת על יצירות רבות. אבל אם אין תשובה כללית טובה לשאלה הראשונה, לפי מה אני יכול לטעון שתשובתי לשאלה השנייה תקפה? אני רוצה להגן עליה באמצעות התאמתה לאינטואיציות שיש לרבים בינינו, לפיהן יש יצירות טובות יותר מאחרות, באופן שלא מתבטא ברשימת רבי המכר, ואחד האישושים לכך הוא שאנשים רבים שדעתם נחשבת מסכימים על כך. את השאלה שלך בסוגריים בסוף לא הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. הטענה שיש מומחים שטובים בלענות על השאלה אילו יצירות הן טובות היא טענה שאני מסכים איתה. היא מניחה שיש יצירות "טובות" ללא תלות במדד הדמוקרטי. אבל אז, מדוע להשתמש במדד דמוקרטי (כזה או אחר) כדי לאתר את המומחים? האם היית מוכן להשתמש באותו סוג של מדד כדי לאתר מומחים ולקבל את שיפוטיהם במתמטיקה, למשל? ומה עם שימוש במדד כזה לאתר מומחים לסוציולוגיה או לפילוסופיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש במדד הדמוקרטי כדי לענות לטיעונים כמו אלו של דורפל, לפיה אין תוקף לטעם של מומחים בתחומי אמנות. נראה לי שאם תשאל את הציבור מיהו מומחה במתמטיקה, הציבור יצביע מייד על המתמטיקאים מהאוניברסיטה (או על המורה שלו מהתיכון, שתצביע על הפרופסור מהאוניברסיטה), כך שאני לא רואה כאן דילמה; ואני חושב שכך יהיה גם בסוציו' ופילו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבעיני רוב הציבור, אודטה (כמשל) מבינה יותר בספרות טובה, ולהמלצות שלה יש יותר משקל מאשר לחוקרי ספרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חששתי שמישהו יגיד את זה... אין לי תשובה טובה. אני מניח שאודטה יכולה אפילו לגרום לקהלה את "חוויית המומחה" שתיארתי. התקווה היחידה היא שאודטה, כמישהי עם קצת חינוך, תצביע על מיכאל הנדלזלץ (כמשל), ואז גם הוא יזכה בכל ציון המומחיות המד-אים שלה. אבל במקרה הגרוע אני יכול לסגת מהטענה שהמודל שלי משקף את מה שנתפס כאיכות, לטענה שהוא משקף זאת יותר טוב מרשימת רבי המכר; זאת מכיוון שמידת השפעתה של אודטה במודל היא בערך (או לכל היותר) כמידת השפעתה על רשימת רבי המכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה מציע לשאול אנשים בנפרד את שתי השאלות: איזו ספרות אתה אוהב? ואיזו ספרות היא בעינך ספרות משובחת? (ולקוות שהם לא יענו את אותה תשובה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כלומר"? זה אכן אחד הפרמטרים שאפשר לשחק איתם בהצעה שלי, אבל אני לא רואה שהוא בא לידי ביטוי בתגובה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה שלך היא להפריד בין השאלות "מה עושה יצירה לטובה" ו"איך יודעים שיצירה היא טובה", ומציע דרך לעקוף את השאלה הראשונה ולבדוק ישירות את השניה - על-ידי פניה לדעת הקהל (משוקללת באופן מסויים). ברגע שאתה פונה לקהל, אתה מתנגש בשאלה שלישית "איזה יצירות אנשים אוהבים (או: קונים)", שעליה עונים באופן טבעי בדרך הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי מה הטעם להצמיד להכל תארים ודרגות. יש מקרים פרטיים שם זה ברור (מהירות מירבית מותרת לנסיעה בכביש בין-עירוני למשל), אבל לא באופן כללי, ולא במקרה הספיציפי הזה. למה לטרוח להמציא ולמדוד את "ספרות איכותית באופן אוניברסלי"? למי זה מועיל? שאלתי אותך כבר במקום אחר, אבל טרם קיבלתי תשובה מספקת, אז אני מעלה את השאלה שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודטה היא סוכנת תרבות, אבל לא מומחית. להמלצות שלה יש משקל, אבל זה לא בגלל שהיא נתפסת כמבינה, אלא מפני שהיא נתפסת כמשקפת/חופפת את טעמו של רוב הציבור. המלצה שלה נתפסת כהמלצה של חברה טובה (תדמית שג. יפית עובדת עליה כבר שנים), ורוב האנשים מסתמכים על ההמלצות של החברים שלהם, עם או בלי קשר להמלצות המומחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אותה נקודה. ירדן (ואולי גם את) מקווים שהציבור יכול להבדיל בין "מה אני אוהב" לבין "מהי ספרות טובה", ואני חושב שהלך הרוחות הכללי הוא ש"מהי ספרות טובה" הרבה יותר קרוב ל"מה אני אוהב" (="מה אודטה ממליצה") מאשר ל"איזו ספרות נחשבת טובה בעיני המומחים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, אבל אודטה ממליצה על ספרים באיזה מקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד במדור שהיה לה ב''ידיעות אחרונות'' היתה ממליצה על ספרים. זכורתני (משום מה) המלצה על ''הנביא'' של ג'ובראן חליל ג'ובראן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה היא עושה את זה עכשיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא ממליצה על סירי פלא ומשחות קסמים, למה שלא תמליץ על ספרים שעושים טוב לנשמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. אני כבר שנים לא נתקלתי בה. למיטב זכרוני היא הייתה משהו בענייני בישול, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתפלאת עליך. הדליקי טלוויזיה כל יום, ערוץ 10, בשש בערב (ש.ח בתשע בבוקר למחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודרת מהקונצנזוס הישראלי. אין לי כבלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז קני מעריב בסופ"ש (לדעתי המדור שלה עדיין שם) וחסל סדר תירוצים. למה שרק אנחנו נסבול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני אשמה שאתם מזוכיסטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את אמורה להכיר אותה מהפעמים שפתחת ערוץ 10 שתי דקות לפני שהתחילה לונדון את קירשנבאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שספרות היא אופנה. כל צורת אומנות. ואם אתה מפקפק, בדוק את רשימת כל זוכי האוסקר אי פעם, וספור על כמה מהסרטים שנוצרו לפני שנולדת בכלל שמעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
27 מתוך 58 בערך. מה זה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוסקר מוענק לסרטים שהיו אהודים מאוד, והצליחו בקולנועים, גם אם לא לסרטים הטובים ביותר. כלומר, לסרטים שהיה אופנתי לראות. ואתה? אתה ואני אפילו לא שמענו עליהם. כלומר, מדובר באופנות חולפות. והאם יש סיבה להניח שבספרות מצב העניינים שונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמוע של כמעט חצי מהזוכים (לפחות - קראתי את הרשימה באנגלית) לא נשמע לי כל כך כמו מצב של "אפילו לא שמענו עליהם", מה גם שאין לי עניין רב בקולנוע בכלל ובסרטים ישנים בפרט. מכיוון שרבים מהסרטים ברשימה שכן הכרתי (שוב, כמעט חצי) מוקרנים בטלוויזיה גם היום (שמעתי שיצאה גרסת DVD של "לורנס איש ערב" ו"הגשר על הנהר קוואי" לא מזמן) וביקורות הטלוויזיה מקפידות להלל אותם (ועבור חלקם, בצדק גמור) קשה לומר שהכל עניין של אופנות חולפות. ברור שלא *כל* הסרטים שורדים את מבחן הזמן, אבל לבדוק את האוסקרים זו גישה בעייתית - הרי אוסקר מוענק כל שנה, גם אם לא נוצרה קלאסיקה אמיתית באותה השנה (ונכון, לא תמיד הוא מוענק לקלאסיקות, אבל יש הרבה קלאסיקות בין הזוכים למרות זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה הזו אולי תקפה ואולי לא, אבל קולנוע אינו התחום הטוב ביותר להוכיח אותה. כל ההיסטוריה הקולנועית נמשכת רק מעט יותר ממאה שנה, פרק זמן שבו הטכניקות והשפה הקולנועית התפתחו, התעדנו והשתכללו לאין שיעור. לא מדובר רק באופנה או במשך הקשב של בני דורנו לעומת דורות קודמים, אלא בתהליך האבולוציוני עצמו של הקולנוע, כזה שהספרות עברה די מזמן (ועכשיו רק שולחת ענפים להנה ולהנה, אבל לא מפתחת שפה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |