|
||||
|
||||
מעשה בצדיק, שהיה ליבו כבד עליו יען כי מלאה הארץ עניים. ויצא בדד אל השממה, וישב ארבעים יום וארבעים לילה, ויחזור עם דפים מלאי רשימות ומרשים, תוויות ומתווים, כל-כולם מלאכת מחשבת. הלך הצדיק אצל חכמי העירה, וישטח לפניהם את מרכולותו. ואמר: "רבותי! שרתה עלי רוח השכינה, ותכנתי מכונה מופלאה, שבכוחה להאכיל את כל עניי העולם". שמחו חכמי העיר עד מאוד. ויאמרו "חזקה עלינו שנתחיל מיד בבניין המכונה. צווה עלינו, צדיק, ונביאה את החומר הדרוש למלאכת הבניין. האם דרוש עץ, מתכת או שמא אבנים יקרות?" ויאמר הצדיק "דרוש שרף ועלים של אבן מבורזלת!" וירימו החכמים גבה, וישאלו "מהיכן נביאה אותה אבן? כי אם צריך נשלח שליחים עד קושטא!". ויען הצדיק "ומה? הרי היא גדלה בערבות הפשטות האינסופית. ומשם גם תקחו אבקת זרזירים מוחלטת, והיה לדלק לכלכל בו את המכונה". וישלחו החכמים את הצדיק מעל פניהם. אך ליבו של הצדיק לא רך בו. וילך ויבוא לעיר המחוז, ויכנס בחצר המלומדים ויפול בפניהם, ויאמר "רבותי! ידה, ידה, ידה, להאכיל את כל עניי העולם". וישמחו מלומדי החצר, עד מאוד. אך בטרם צאת השעה, הבין הצדיק כי גם אותם מלומדים לא השיגו בלימודיהם להכיר מהיכן יבואו שרף האבן המבורזלת, ואבקת הזרזירים המוחלטת. וכך היה הצדיק עובר מעיר לעיר וממחוז למחוז, ובכל מקום היו משיבים את פניו ריקים. עד אשר הגיע אצל הגר"א, הרי הוא הגאון מוילנה. וישטח בפני הגר"א את כל עלילותיו. חשב הגר"א, חייך ואמר: "צדיק!! מכונה זו שלך אכן בכוחה להציל רבים מישראל ומגויים. אולם, אין בה תועלת לבני אדם, יען כי אין בכוחם להשיג אותם חומרים הדרושים לבניינה וכלכלתה. ואין בכוחם ללמוד ממך היכן להשיג החומרים. ולא היה להם מזור". ויעצב הצדיק עד מאוד. ויראה הגר"א, ויאמר "בעצם, אולי יש אי אלו שכן יוציאו תועלת". וינחה את הצדיק אל העיר אשר סימלה הוא היונק הצפוני המקורנן, הלא היא העיר חלם. ובא הצדיק לחלם, והלך אצל חכמי העיר והציג להם את מכונתו ואת תוכניתו. וחכמי העיר לא ידעו את האבן המבורזלת ואת אבקת הזרזירים, ואף על פי זאת שמחו הם שמחה גדולה. הזקנים שבחכמי העיר קיוו להציל משהו מאותה ברכה שבמכונה, ומיד ישבו לחקור את הצדיק מהי האבן מבורזלת, ואיך להוציא את שרפה. ואילו הצעירים שבחכמי העיר, חישבו כי בשמה של אמת, יש להראות כי אותה אבן מבורזלת אינה קיימת כלל. מיד החלו שוקדים אצל הצדיק, על-מנת להעמידו על טעותו. וירא הצדיק כי טוב, וישב שם. |
|
||||
|
||||
בטח עברת כאן על כמה חוקים, אבל לפחות ממה שאח שלי סיפר לי בטוח עברת על החוק האוסר לצחוק על כל המשתתפים בדיון באייל. (למרות שברור שמותר לצחוק על אחד מהם). |
|
||||
|
||||
אח של סמיילי שמת לב ודאי לדמיון הפונטי בין המילים חידה ובדיחה שמע, לגלות טעות בת 2,500 שנים במתמטיקה, זה ממש פדיחה. משה |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. איפה הטעות? ולמה היא בת 2500 שנה? |
|
||||
|
||||
תקרא את ההגדרות הראשונות בספר היסודות של אוקלידס ותוכל לראות מדוע נתפס מאז בטעות שהרצף מורכב מנקודות בודדות הנה הקישור בשבילך: |
|
||||
|
||||
הבעיה היחידה היא שלא הראיתם אף פעם למה זה לא נכון. שני הטיעונים היחידים שדורון ואתה הבאתם הם: א) זה סותר את המשמעות המקורית והטבעית של המילה "רצף". ב) אתם חווים את הזיכרון כ"רצף". את א' אין דרך לדעת (ואנחנו גם יודעים שתמיד מדברים על "רצף של..."). ב' הוא לדעתי אשליה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בשל היופי אני מעדיף כמוך למחוא אך רק בכף יד אחת |
|
||||
|
||||
פעם, לפני שנים רבות, למרגלותיו של הר יפני פסטורלי: המורה הרוחני פונה אל תלמידו: "שנות האימונים שלך מגיעות אל סיומן ובקרוב תתחיל בדרכך אל הכפר ממנו באת. היו רגעים בהם הכבדתי עליך פיזית ונפשית, אך התגברת על המכשולים ללא תלונות וללא טינה כלפי. חגבי הצעיר, ידע רב צברת בשנות אימוניך ואתה מצליח לענות על כל שאלותי, אך עכשיו עליך לסגור מעגל וללמוד על מגבלות התבונה. האם תדע לענות גם על השאלה - כיצד נשמע קולה של מחיאת כף יד אחת?". התלמיד חושב לרגע, מכניס סתירה מצלצלת לסנסיי ומתחיל בצעידתו חזרה אל הכפר. |
|
||||
|
||||
משעשע מאוד. המצאת בעצמך? |
|
||||
|
||||
זה בכלל לא משעשע זה סיפור מוכר ויפה מאד על הארה תודה לך אביב |
|
||||
|
||||
בניסוח הזה - בדיוק הרגע, אבל לבדיחה עצמה יש זקן. יש גם פרק בסימפסונים בו ברט משמיע לליסה איך נשמעת מחיאת כף של יד אחת. אחרי הפרק מיד ניסיתי בעצמי ובנסיון השלישי הצלחתי. התשובה המאכזבת לשאלה העתיקה הנ"ל היא: די חלש וזה מאוד לא מנומס לנהוג כך בסיום הופעה - בדיוק בשל כך אנשים חכמים החליטו להשתמש ביד נוספת. |
|
||||
|
||||
אני שמח על האילתור שלך לסיפור. בכל מקרה לא ניתן בשום אופן לגרום לאדם אחר להבין מהי מתמטיקה לא אוקלידית. |
|
||||
|
||||
זה מסביר הרבה דברים. באמת יש לי שורשים בחלם. |
|
||||
|
||||
חן חן לך האייל הצעיר על הוידוי האישי. שנת שפע משה |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ובכל זאת אני תוהה עדיין על פשר שתיקתך |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איזה כיף :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) :-) :-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-) |
|
||||
|
||||
סיפור יפה מאד לשנה החדשה, תודה רבה לך! לעניננו, כפי שאתה ודאי יודע הקהילה המדעית הייתה נחלקת בין שתי תפיסות עולם ( לאחר גילוי אפקט האבל של התפשטות הגלכסיות) האחת תאורית המצב העמיד והשניה התאוריה של המפץ הגדול. גילוי במקרה של קרינת הרקע ( המשקפת טמפרטורה של 3 מעלות קלווין) הכריע בסוף לטובת התאוריה של המפץ הגדול. הנמשל בסיפורך: האבן המבורזלת ואבק הזרזירים אכן נמצאים , למרות שקשה מאד מאד להבחין בהם. הם בחינת ההד של המפץ הגדול. שים לב לכך, התבונן בדממה. שנה טובה ומאירה משה |
|
||||
|
||||
אייל מולד(ר), ספר נא את סיפורך מחדש כי את גיבורת העלילה שכחת מרוב רצון להרשים את אנשי העיר אשר סימלה הוא היונק הצפוני המקורנן. ושמה של הנאווה השכוחה ''סימטריה'', ולא יהיה לה מזור אלא עם תשכון לבטח בסיפורך. |
|
||||
|
||||
"ואילו הצעירים שבחכמי העיר, חישבו כי בשמה של אמת,..." אמת? איזה אמת? או אולי התכוונת למציאות הניתנת למישוש ואולי אף למימוש, ועד שלא תמושש או תמומש, הריי בחזקת להד"ם היא. ואולי אף העמקת לכת, ואסרת, לפי הלכות בית שמאי, כל דין ודברים בעניין חקירת טבעה של פשטות, שלא בנוסח עדות המתמטיקאים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |