בתשובה לגדי ו., 28/09/05 13:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גדי קראתי את הכתוב. גישתי לנושא איננה מטפיזית, אלא מבוססת על חקר מושג הסימטריה. סימטריה נמדדת לפי מידת אי-השונות המקיימת אותה. ככל שמידת אי-השונות גדולה יותר הסימטריה היא עמוקה יותר. בבסיס אינסוף אוסף דרגות הסימטריה השונות, מתקיימת אי-שונות מוחלטת המהווה את המקור הפשוט ביותר לכל שונות, ומקור זה אין פשוט ממנו. תודעתנו אנו על כל רבדיה, כולל המציאות הסובבת אותנו, נובעים מאותה פשטות, כאשר לתודעה יש את היכולת להתנסות בפשטות זו באופן ישיר שאינו תלוי בשינויים הפוקדים אותה. דומה הדבר לתודעה המסוגלת להתנסות בים באופן שאינו תלוי בקיומם של גלים או זרמים, אלא ב''דממה-הדקה'' של הים במצבו השקט ביותר. יש תאורים למכביר של אנשים שהתנסו ב''קול-דממה-דקה'' זה, והמפורסם בתולדות עמנו הוא אליהו הנביא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גישתך "לנושא"? לאיזה נושא? ומה הקשר למאמרים שאני הפניתי אליהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לאיזה נושא?" תלות/אי-תלות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 333314 התייחסת ל-"אני זהה לגדי?" ועכשיו אתה מתיחס לתלות/אי תלות. הנושא אליו אתה מתייחס הוא תלות/אי תלות או זהות/שונות? האם תלות שקולה לזהות ואי תלות לשונות? או שתלות שקולה לשונות ואי תלות שקולה לזהות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלות שקולה לשונות ואי-תלות שקולה לזהות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש תלות בין תכולת התיק שלי לארוחת הבוקר שלך למחר? אם אין תלות אז מחר בבוקר תאכל ניירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב לרוחב, ואני חושב לעומק. כוונתי היא שאי-השונות היא הבסיס לשונות ולכן השונות תלויה מעצם טבעה ביחסה לאי-השונות. לכן הזהות האמיתית והבלתי-משתנה (בלתי-תלויה) הינה המצב הפשוט ביותר של סימטריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להשתמש במושגים שאתה מגדיר. "הזהות האמיתית והבלתי-משתנה (בלתי-תלויה) הינה המצב הפשוט ביותר של סימטריה." "אי-תלות שקולה לזהות" ומכאן שאי התלות האמיתית והבלתי משתנה בין תכולת התיק שלי לארוחת הבוקר שלך למחר, הינה המצב הפשוט ביותר של סימטריה בין תכולת התיק שלי לארוחת הבוקר שלך. מה זה אומר על ארוחת הבוקר שלך מחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני מנסה להשתמש במושגים שאתה מגדיר.'' שימוש ללא הבנה לא מוביל אותך לשום מקום. כפי שאמרתי, אתה חושב לרוחב, ולכן אינך מבין כי תכולת התיק שלך וארוחת הבוקר שלי הם ''שני גלים באותו הים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין. הסבר לי בבקשה מה אומרת אי התלות הנ''ל על ארוחת הבוקר שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שב''מצב הים השקט'' ''גל'' תכולת התיק שלך ו''גל'' תכולת ארוחת הבוקר שלי אינם מתקיימים יותר כ''גלים'' התלויים בקיום ה''ים'', אלא כל מה שיש זה אי-התלות והזהות-המוחלטת של ה''ים השקט'' לעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מי שמתעקש על דקויות השפה, מפתיע שאתה לא שם לב להבדל המהותי כל כך בין ''שונות'' (בין שני אובייקטים) ל''שינוי'' (של אותו אובייקט בזמנים שונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני עוסק בשינוי כתהליך אלא ביחס שבין שונות לאי-שנות מוחלטת, כאשר אי-השונות המוחלטת היא המכנה-המשותף לשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש תאורים למכביר של אנשים שהתנסו ב"קול-דממה-דקה" זה, והמפורסם בתולדות עמנו הוא אליהו הנביא" והאחרון שבהם הוא אריאל שרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציניות שלך, ממה היא נובעת? (חוץ מאשר מקול דממה דקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפונקציית הגישור בין התודעה שלי לסימטריה של הקבוצה המלאה והרצף האלמנטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קול דממה דקה" אתה מוזמן לעיין ב- http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic... שם תראה שקול דממה דקה דורש הבנה של הרעש שלפניו. ואז אין משמעות להתעמקות באינסוף אי השונות, שהרי הוא ניתן לתפיסה רק ע"י הבנת השונות הסופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואז אין משמעות להתעמקות באינסוף אי השונות, שהרי הוא ניתן לתפיסה רק ע''י הבנת השונות הסופית.'' טעות בידך, התנסותו של אליהו הינה תיאור מעבר הקשב של התודעה מהסופי והמשתנה אל האינסופי והבלתי-משתנה, המתואר כשילוב עילאי בין הניגודים ''קול'' ו-''דממה'', כאשר עליאיות זו היא מקור המוחלט והיחסי כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסף המצבים המשתנים של הסופי המשתנה, גם הוא סופי, אחרת הסופי המשתנה על כל מצביו הוא אינסופי. כיוון שהסופי המשתנה על כל מצביו הוא סופי יש לנו קבוצה סופית, שאינה משתנה. לכן כל שעלי לעשות הוא להתמקד במשהו סופי על כל מצביו ותודעתי מוצאת את דרכה אל הבלתי משתנה. הבלתי משתנה הסופי הזה הוא מקור המוחלט והיחסי כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולמך הוא פשטני מידי אם אתה מתעלם מהלא-נודע. הלא-נודע הינו אי-השלימות המובנית של כל אוסף , ההופכת אותו לאינסופי אם הוא מושווה לרצף המוחלט שאין לו התחלה ואין לו סוף. רצף זה הוא כה פשוט עד שלא ניתן לתארו במונחים של אוסף והוא משנה את השקילות "קבוצה" ~ "אוסף" ומרחיב את מושג הקבוצה לכדי מרחב דיון, שבו ניתן לדון גם בשאינו-אוסף. הקבוצה-המלאה (שהיא ההיפוך המדוייק של הקבוצה-הריקה) הינה רצף אינסופי אשר לא מקיים בתחומו שום תת-אלמנטים, אך הוא משמש כבסיס הפשוט והבלתי משתנה לכל אוסף, כאשר כל אוסף נתון מתקיים בין מצב סימטרי של אי-מובחנות ובין אסימטריה של אלמנטים מובחנים היטב. האקסיומות היסודיות ביותר של תורת הקבוצות של המתמטיקה המודרנית, מבוססת רק ואך ורק על אסימטריה של אלמנטים מובחנים היטב, ומתעלמות לחלוטין מהרצף-המוחלט, וממגוון האוספים אשר אינם מבוססים על אסימטריה מובחנת היטב. הנה לדוגמא מרחב הסימטריות הפנימי הקיים בכל מספר טבעי, כאשר המתמטיקה המודרנית מתייחסת רק לסימטריה השבורה לחלוטין של כל מספר נתון הגדול מ-1: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון לתגובה קודמת, מרחב הסימטריות הפנימיות מתייחס למספרים הטבעיים 1-6 בלבד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |