בתשובה ליוסי גורביץ, 21/03/00 23:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההנחה שהמגילה היא ,הזיית נקמה יהודית" ואין לה בסיס היסטורי, מקובלת על פרשנים רבים. הנסיון למצוא התאמה בין חיי אחשורוש המתוארים במגילה לבין ההיסטוריה של המלך הפרסי קסרקסס נועדה לכשלון משום שיש סתירות בין המסמכים. לכן הניחו שהמגילה אינה אלא אגדה. עם זאת, ש.ל.גורדון בפירושו לתנ"ך, מעלה טענה לפיה אחשורוש הוא המלך ארתחשסתא השני. קיימות מספר נקודות השקה בין הביוגרפיה שלו כפי שהיא מתוארת למשל ע"י הרודוטוס, לבין המגילה: 1.ארתחשסתא השני (להלן: ארת') נאלץ להליחם באחיו הסורר במשך שנתיים וחצי, ורק "בשנת שלוש למלכו" התפנה למלוך ויכול היה לחגוג את נצחונו 2.המלכה סתטירה, היתה אהובה מאוד על העם, אך שנואה על אם המלך, שבקשה להמיתה, ואכן, לאחר שסר חינה בעיני המלך (בעקבות אירוע שאינ מפורט) יזמה אם המלך את רציחתה, ונענשה בגלות לשנה אחת בלבד, כך שלמעשה, כוונה לרצון המלך. תיאור זה מתאים לאשר ארע לושתי 3. בימי ארת' הונהג בידי הוזיר הגדול (=המן?) פולחן אלילי של האלה אנהיטה, זאת למורת רוחם של היהודים, אשר נרדפו ע"י השלטון על סירובם זה 4.סגנו הקרוב של המלך, ששמו אינו זכור לי כרגע (משהו כמו "טריפנס") אשר סיע לו במלחמה עם אחיו - נהרג במפתיע במצוות המלך, ושוב ביוזמת אמו החביבה. ארוע זה מקביל למפלת המן. 5.ארת' היה ידוע בכך שהוא couldn't hold his liquer או במים אחרות, לא ידע לשתות כראוי למלך פרסי אמיתי, וזכה לקיתונות של לעג על כך,שוב בדומה למלכנו מהמגילה 6.בתאריך הסמוך לי"ד באדר, אם לא ביום זה עצמו, חל אחד מימי החג של הפולחן האלילי הנ"ל, ותוארו מהומות והתנגשויות בין היהודים לבין האוכלוסיה המקומית 7.בסופו של דבר ביטל ארת' את גזרת הפולחן האלילי, "וליהודים היתה אורה ושמחה". לסיכום, קימים מספר תימוכין היסטור למסופר במגילה, ועם זאת ייתכן ואף סביר שחלק מהמתואר בה, הן תוספות בדויות, מה שאינו מקטין מההנאה שבקריאת התככים הפוליטיים המפורטים בה, ומניתוחם המשעשע שפורסם כאן ע"י יובל רבינוביץ' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על ארתחשסתא השני, אבל אני סקפטי מאד באשר להיותה של המגילה מקור הסטורי. מקור הסטורי שלא מסוגל לתת את שם המלך שבו הוא דן, הוא מקור מפוקפק ביותר. הדחות, הוצאות להורג וחיסולים של וזירים היו דבר נפוץ ומקובל בממלכה הפרסית. לא היה בכך שום דבר יוצא דופן. מהמגילה אין כל סיבה להניח שאחשוורוש לא ידע לשתות. הוא אולי מראה חיבה יתירה לשתיה, אבל שום פרסי (בניגוד ליהודי, למשל) לא היה רואה בכך פסול. מצטער, זו עדיין פנטזיית נקמה ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקב קוצר היריעה לא הרחבתי מספר נקודות -כנראה שיש צורך בפירוט הבא: 1. לפי הפרשנים התומכים בגרסה זו (ביניה כאמור גורדון), "אחשורוש"הינו שמו הפרטי ואילו ארתחשסתא הינו כינוי (שפירושו אם איני טועה "כובש דגול") 2. אחיו המורד של ארתחשסתא, כורש השני, ניסה לכרות ברית עם היוונים על מנת שיעזרו לו במלחמתו עם אחיו. במסמך זה , ה"איגרת אל הליקדימונים", הוא לועג לאחיו על כך, שבכל פעם הוא שותה הוא משתכר בקלות. התנהגות זו אינה ראויה לדעתו למלך פרסי שעליו לדעת לשתות בלי להשתכר. הפרשנים נאחזים גם בתאור זה, ההולם להפליא את מלכנו מהמגילה, כדי לטעון שאחשורוש הוא ארתחשסתא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את מלחמת כורש השני באחיו. לא זכור לי שהוא כתב מכתב כלשהו אל הלקדיימונים, ולמעשה, אני בספק רציני מאד אם הוא בכלל ידע יוונית. לשחק עם שמות אפשר תמיד. השאלה היא למה אנחנו צריכים להניח שמשחק כזה בכלל בוצע. אף אחת מהדמויות החשובות האחרות במגילה - אסתר, ושתי, המן, מרדכי - לא נזכרת בשום מקור הסטורי. הטיעונים שאתה מביא נשמעים מאולצים, טיעונים שהיה נדחה לגבי כל מקור אחר, אלא שכאן מדובר במקור שהוא חלק מ"ספר הספרים", ויש לו מעין קדושה. בקיצור, נראה לי שמדובר כאן באפולוגטיקה שלא מוכנה להודות שמדובר כאן בהזיה גרידא. כי אם זה נכון לגבי ספר אסתר, מה זה אומר על ספר בראשית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מה הבעיה עם השמות. הם תמיד שונו מטעמים של שפה ושל אידאולוגיה. צריך להיות בקי בשפות העולם כדי לדעת שישוע, ג'יזס, חזוס וישו הם כולם אותו שם. לפני מספר עשרות שנים תורגם 'אותלו' לעברית תחת שם מופרך שאינו זכור לי כרגע (משהו כמו 'תם הכושי'). אני מניח שיש עוד דוגמאות רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותה נשימה לא אתאפק ואזכיר את אותה טרגדיה מופתית "רם ויעל". תרגום של מחזה פרי עטו של ההוא, נו, שכתב את איתיאל הכושי. אגב, אם בולעים את השמות המכאיבים המעלים תמונות של אהבת רועה צאן לכנענית גאה, התרגום מופתי! היו זמנים במערב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום ב"הארץ", תרבות וספרות: השוואת תרגומים לסצינה מתוך המחזה, החל מאותו "רם ויעל". וכבר אמר מישהו: מסכנים האנגלים, להם רק שייקספיר אחד, ואילו אנו, בכל דור מקבלים שייקספיר חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר אמר מישהו אחר, שהגיע הזמן לתרגם את שייקספיר לאנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה באמת ניסו לתרגם את ג'יימס ג'ויס לאנגלית. ליתר דיוק - את "יוליסס". בעלי זכויות-היוצרים לא אהבו את זה: [נכון, זה אמור להיות מודבק במקום הרלוונטי ב"בכמה שפות את שולט...", אבל כבר הייתי פה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שחום אבל לא הייתי אומר כושי... (במלרע) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |