 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדינת ישראל קוראת לעצמה מדינה דמוקרטית, מערבית, מתקדמת, פנינו לעתיד, צועדים קדימה, מעצמת היי-טק, מדינה מתפתחת, שואפת, מטפסת לאליטת המדינות הנאורות ביותר ושות'. רק שמה- באופן מעשי מדינת ישראל רק מתיימרת להיות יום אחד ב-א-מ-ת מדינה דמוקרטית. נפל בגורלה של ארצנו-הקטנטונת-ארצנו-היפה-מולדת-בלי-כותונת-מולדת-יחפה להיות גם מדינת היהודים. כמה פשוט. ומה לעשות, ובשנים האחרונות מתרבות יהודית, הפכה היהדות לדת נטו ובמדינה שצריכה לרצות כ"כ הרבה קבוצות עם דעות נחרצות בנושא לפה ולשם-הדמוקרטיה לא תמיד מתיישרת כך. ובלי לגלוש לתלונותיי וקיטוריי בקשר להשתלטות-הדתית משהו המפריעה לי בכל רמ"ח איברי ודל"ת אמותי וכו' וכו' וכו', אגש קצת יותר לענין ביתר נחרצות. ז"א לכתבה. "עשה לך רב", זו באמת בעיה קשה. ומה לעשות וישנם רבים ומרובים שהראש של הרב הוא ראשם, דעתו-דעתם, עיניו-עיניהם, ומילותיו-קודש. בלי לגלוש לדוגמאות שקיימות בקשר להשפעה שלילית של "רבנים טהורים זכים צדיקים ויודעי תורה ומצוות", שכמובן לא כולם כאלה (אבל ממש לא כולם), משהו בראשי משתעל לו בקשר לאיזה לילה רביעי בנובמבר 1995 (כן, זה היה מזמן, ממש באלף הקודם) וכמה טקסים שצצו והתגלו בעקבותיו, מפולסות דנורות וסתם הערות ביניים של צדיקים גמורים, שלא חסרים אנשים שיפקירו נפשם ורוחם אם הנ"ל רק יזמזמו משהו. הבעיה המרכזית היא בקיצוניות הזו, חוסר העמדת גבול איפה אמר מה שאמר הרב, ואיפה הפרט מתחיל לחשוב ל-ב-ד עם שיקוליו שלו, ופועל גם עפ"י דעתו שבטוח מסתתרת אי-שם בעמקי נשמתו. ומה לעשות, בארץ הגבול הדק בין הרב לאלוהים מטשטש לעיתים. תופעת הרבנים מעודדת פאסיביות וניוון מחשבה, האלהת אנשים לפוזיציה שהיא לא מקומם. החילונים לא צריכים "רב" ו"רבנות" משלהם. אנשי-הרוח, הסופרים, המשוררים והוגי הדעות שהחילוני העצמאי בורר לו לבדו את העדפותיו ודעותיו ללא צורך בסגידה מסויימת. וכאן, בתוך הבלגן, אני אחזור למדינה הדמוקרטית שלנו שקשה לה להתקיים ככזו משום העירבוביה הזו בין דת-אמונה ופוליטיקה בתוך. המיקס הלא בריא הזה. הפוליטיקה, שצר לי להגיד אבל חלק יפה ממנה מורכב מתאווי שלטון וכוח, והדת שלא סובלת מ"אובר-ליברליזציה" לא משחקים יפה והוגן היחד בגן השעשועים ע"ש מדינת ישראל. למה רב? בשביל מה? למה הפוליטיקאים נמצאים בארץ המרכז העולם, הפנאי, הרוח ותכניות הארוח? למה ההשוואה לרב? למה אנחנו צריכים לרדוף אחרי דמויות ולדחוף אותן למסגרת ברמה של רב לציבור דתי? שהרב ישא את הדרשה בבית-הכנסת. ישמש דוגמא ומופת, ולא דמות אלוהית. אנשי הרוח ימשיכו בפעולותיהם השונות וימשיכו לתרום לכל מי שרוצה ומוכן לשמוע, לחשוב, לבקר, להפנים או לא. והפוליטיקאים ישארו בכנסת (ולא בבית הכנסת), ויתאמצו להפריד דת ממדינה, מדינה משחיתות ופוליטיקה משחיתות. הם נבחרי ציבור, שליחי ציבור, וזו מסגרתם. אנשים כמו שולמית אלוני ראויים להערכה רבה ולא להכניסם למסגרת המתיימרת באיזו דרך עוקפת עקיפה להביא לדיבור, סובלנות, סבלנות וביקורתיות בריאה כביכול. רב זה לא איש רוח חילוני. פוליטיקאי זה לא איש רוח (בד"כ, תלוי אם נטש תפקידו...). פוליטיקאי זה לא רב, רב בוא לא פוליטיקאי. איש רוח הוא לא פוליטיקאי, ולא רב. ולא צריך להיות כזה. הקץ לבלגן!!! אתם מוזמנים לדלג הלאה מתוך תקווה שלא גרמתי לכם ולכן נזק בלתי הפיך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא מועצה, אולי לא רבנים, אבל אי אפשר להכחיש את הבעיה הרצינית שיש למדינת ישראל בנושא מיעוט השיח הציבורי אודות הדברים החשובים באמת. ואם הקמת עוד מוסד - ותקראו לו איך שתרצו - תוסיף דיון רציני, ולא ויכוח צעקני, בנושאים האלו, כבר הרווחנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי חלק מהאופי של התרבות הישראלית, והכוונה למה שמיוחס ככזו (חוצפה, גרעינים בכדורגל, תרבות ששואפת להגיע לסימני האבק שמשאיר השטיח על הרצפה, וכל מה שנכלל בקטגורית הישראלי המצוי) הוא אופי ששיח, סובלנות, דעת וענין הוא לא ממעלותיו הבולטות לצערי. ואני לא אומרת שאין אנשים שכן תרבותיים וכו' וכו', אני רק מציינת שזה אופי כללי ועפי''ו מוגדרת תרבותנו בתפוצות. הגורמים האחראים לא ממש משקיעים במה שאנחנו עושים כאן, ותרשו לי להרים מעט את האף-שזה עונה קצת יותר לקטגוריית תרבות מאשר קללות במגרש כדורגל. אז אני מסכימה איתך. למדינתנו בעיה קשה בענין שיח ציבורי, כי מי שמייצג ומנהיג אותה לא טורח לפתח שום דבר כזה, וזאת עובדה שלמשחק השבת בבלומפילד או איפה שלא יהיה, יש הרבה יותר רייטינג מהמצב ההיפוטתי שיעבירו איזו שיחה מעניינת עם עמוס עוז למשל, ועוד אנשים ברי דעת ושיח. אבל הנה-מה שקורה כאן, זה גם משהו. לא אשלה את עצמי ש''אנחנו מתחילים בקטן ונגיע רחוק'', אבל זה תורם את חלקו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי שמה שאמרת היה מתקיים. הלוואי שיהיה קץ לבלגן. הבעיה היא פשוטה מאוד: הרבנים משיגים כסף והשפעה באמצעות הפוליטיקאים. זה מעגל קסמים - מפלגת ש"ס, לדוגמה, מביאה כסף רב לחצר הרב עובדיה יוסף, ובשמו גם עושה מעשי צדקה ועזרה לציבור, שהם מעשים יפים מאוד (בלי קשר לכך שאלמלא היתה קיימת המפלגה הזו, ציבור גדול יותר היה נהנה מהשירותים שהכסף שמגיע אליה מממן). באמצעות כספי המפלגות החילוניות קונות המפלגות הדתיות את התמיכה ברבניהן. ולאחר שיש תמיכה במפלגה, אוי ואבוי לפוליטיקאי שיסרב לשתף פעולה עם המפלגה. בדיוק למצב הזה נכנס ברק, ולצערי הוא מעדיף, כמו כל מנהיג במדינה זו, להתכחש להרס המתמיד של הדמוקרטיה, ולהרשות לש"ס לשאוב את כספיה ולהתחזק בבחירות הבאות. מה שבטוח זה שאם ברק לא יחכים, בבחירות הבאות לא יצביעו עבורו השמלאנים שבשמאלנים, שהרי הם במיוחד מצביעי מרצ. אם המדינה שלנו היתה מדינה דמוקרטית לחלוטין, ולא רק דמוקרטית-לכאורה, לרבנים לא היתה יכולת לצבור כוח פוליטי. הרי לאפיפיור אין שום כוח פוליטי. ולא לשום כומר בארה"ב. אז למה לרבנינו החביבים יש כזו השפעה? כי אנחנו צריכים להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. חבל שהמנהיגים שלנו עדיין לא קולטים שזה שילוב הרסני ושבסוף תיוותר רק אופציה אחת: או מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית. ככל הנראה, אם לא ישתנה דבר, תוך כמה קדנציות נהפוך למדינה יהודית. רק יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שש"ס קמה, אף פוליטיקאי לא ירק בכיוון הציבור של ש"ס. חוץ אולי מבגין שדיבר על אחי ואחיותי בני עדות המזרח, קיבל את הקולות שלהם ומיד רץ לעשות שלום (מוכר למישהו ?). ש"ס הגיע למעמד שלה בבחירות דמוקרטיות מכיון שהיא מיצגת ציבור גדול שמרגיש מקופח. יש לה שני סעיפים עיקריים במצע. 1. זכויות הציבור שלה לחינוך ורווחה. 2. קידום מעמד ההלכה היהודית במדינה. רוב מצביעי ש"ס בוחרים בה בגלל הסעיף הראשון, רוב מתנגדי ש"ס מתנגדים לה בגלל השני. אבל מכיון שאף אחד ממתנגדי ש"ס לא ממש דוחף לפעולה בנושא החברתי ש"ס הולכת ומתחזקת. במקום לבכות על זה שש"ס פועלת לשינוי סדר העדיפויות במדינה ומצליחה לגדול ממערכת בחירות למערכת בחירות, צריך להקים שמאל חברתי חילוני אמיתי. רק הפרדה בין טיפול בבעיות חברתיות ודת תקטין את ההשתלטות החרדית ותחליש את ש"ס (וגם תפתור בעיות אחרות שש"ס מתעלמת מהן). במדינה דמוקרטית באמת, לא שוללים לגיטימיות של מפלגה שמיצגת חצי מיליון בוחרים רק בגלל שלא מסכימים עם דרך הפעולה שלה. במדינת רווחה אמיתית אין צורך במפלגות כמו ש"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שאש''ף קם אף אחד לא ירק בכיוון של הפלסטינאים. מה שלא אומר שאש''ף, ארגון הטרור, צריך להמשיך להתקיים לעד. ש''ס עשתה מה שעשתה והעלתה בעיה כאובה לשולחן הכנסת ולשיח הציבורי. מצויין. אבל ש''ס לא עושה כדי לטפל במצב. ש''ס עושה כדי ללבות אותו ולהרחיב את הפערים. ש''ס אינה דואגת ל''ציבור שלה'' לחינוך ורווחה, היא דואגת להם לתת-חינוך ותלות במוסדות המפלגה. היא עושה דברים יותר גרועים מבגין - היא לא סתם משלה את הציבור המזרחי, היא פוגעת בו. מה גם שלא ברור לי למה זה כל-כך פשוט והגיוני עבור אנשים שיש מפלגות סקטוריאליות, שדואגות ל''ציבור שלהם''. לש''ס אין מצע מעבר למצע הדתי-''חברתי'' שלה. אין לה דעות קונקרטיות בנושאים מדיניים, כלכליים, נושאי חינוך (מעבר למערכת החינוך שלהם), או כל נושא אחר שאינו נוגע ישירות בציבור המצביעים שלהם. לכל שאר המפלגות (פרט למפלגה החרדית האשכנזית...) דווקא יש. גם למפלגות העולים יש מצע כללי, וגם למפלגה החילונית (שינוי, לא מרצ, שאינה מגדירה עצמה כמפלגה חילונית) יש מצע כלכלי ברור. נבחרי ציבור נמצאים בכנסת כדי לדאוג לכלל המדינה, ולא רק לציבור שלהם. אם כי אני מסכים עם המסקנות - הבעיה שצריכה להפתר היא הבעיה החברתית, והיא תגרור אחריה את נפילת ש''ס. הצעד הראשון לפתרון הבעיה החברתית יהיה לזרוק את ש''ס מהממשלה ולהקים ממשלה עם הליכוד, כאשר המטרה המוצהרת של הממשלה היא קודם כל לפתור את הסוגיות החברתיות בארץ, בעזרת חקיקה ועידוד צמיחה אמיתי, תוך הפניית משאבים למטרות ראויות של חינוך, תשתית ותעשיה, ולא למערכות של ש''ס, משכורות בכירים וועדי עובדים חזקים. יצירת מדרגת המס החדשה שדווח עליה היום היא צעד אחד קטן, שאמנם אינו פותר בעיות למעמד הנמוך, אך יסייע למשק לצאת מהמיתון. הגדלת משכורת המינימום היא צעד נוסף, שאני מקווה מאוד שיתבצע בהקדם. אגב, אם אני כבר בנושא - חשוב מאוד שקצבת האבטלה לא תעלה בעקבות העליה בשכר המינימום. שכר מינימום גבוה בשילוב עם קצבאות נמוכות למובטלים, תוריד את מספר האנשים המסרבים לעבודות קשות במשכורות מינימום, ומתנע הכבדה נוספת על מערכת הרווחה הישראלית, שתוכל להפנות יותר משאבים לתמיכה במחוסרי יכולת מסיבות טובות יותר מסתם עצלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אש"פ יתקיים כל זמן שתהיה בעית פליטים פלסטינים כאשר תהיה לפךסטינים מדינה הוא יפסיק להיות ארגון טרור (יש הטוענים שהוא כבר לא אירגון כזה). 2. זה נחמד מאוד שהבעיה החברתית עלתה של שולחן הכנסת ונכנסה לשיח הציבורי, אבל עדיין לא ברק ולא שוחט לא עושים כלום כדי לפתור את הבעיה הזו ולהיפך. ברגע שמפלגה גדולה (ורצוי ששתיהן) *יעשו* משהו בנושא ש"ס תחזור למימדים הנכונים, כלומר 4 עד 7 מנדטים של הגרעין הקשה שלה. 3. אני לא מאמין שמדיניות ש"ס תשפר את המצב, אבל יש חצי מליון אנשים במדינה שמאמינים שהדרך של ש"ס עובדת ואנחנו כמדינה דמוקרטית חייבים לכבד את זה. 4. אין שום רע במפלגות סקטוריאליות. כאשר ציבור מסוים חש מקופח זכותו להתאגד ולהריץ מועמדים לכנסת זוהי דמוקרטיה.בבחירות האחרונות רצו המון מפלגות כאילו (נכים, גמלאים, נשים וצרכני מריחואנה) אבל כנראה שתחושת הקיפוח בציבורים הללו אינה מספיק חזקה. אצל יהודים מסורתיים יוצאי ארצות ערב כנראה שתחושת הקיפוח מספיק חזקה כדי להביא 17 מנדטים. כעומק תחושת הקיפוח מספר המנדטים. 5. לש"ס יש מצע מפורט בעינינם שונים והוא מתבסס על הקדוש ברוך הוא. זה נראה מגוכח אבל המצע הכלכלי של ישראל אחת (נעשה שלום והוא יביא 300000 מקומות עבודה) מגוכח לא פחות. לסיום: הדרך היחידה להחזור את ש"ס למימדיה בצורה דמוקראטית היא לבטל את הצורך בה. זה קשה יותר מאשר לעשות שלום. זה לא יתן פרס נובל לאף אחד. אבל זה אולי יציל לנו את המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שמפלגות סקטוריאליות אינן אסורות בדמוקרטיה, אבל אין זה הופך אותן לטובות עבור הדמוקרטיה. מדובר בספיחים, אולי אפילו טפילים של הדמוקרטיה. כשמפלגה סקטוריאלית עולה בצורה כזאת, זה אומר אחד משני דברים - או שיש כאן בעיה שהמפלגות הרגילות צריכות לטפל בה *בלי לשתף את המפלגה הסקטוריאלית בקואליציה* או שהדמוקרטיה הולכת קאפוט. הדבר נכון גם לגבי שינוי, אגב - מדובר פה בבעיה שהייתי שמח אם המפלגות האחרות היו מטפלות בה וגורמות להעלמות המפלגה עד הבחירות הבאות. הבעיה היא שהגישה הסקטוריאלית שהשתרשה בישראל קובעת כי המפלגה צריכה לטפל במצביעים שלה בלבד - כלומר, אם יש מפלגה, אז שהח"כים שלהם יטפלו באינטרסים של המצביעים, ואם אין מפלגה שנכנסה לכנסת, אז אף אחד לא צריך להתעניין באינטרסים של התומכים בדעותיה, גם אם הם הצביעו למפלגות אחרות. הדרך לשינוי חייבת לבוא מתוך מפלגות הקונצנסוס, מתוך הח"כים הצעירים שלהן, שילמדו אולי לתרום לאינטרסים הכלליים, ולא המפלגתיים הצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לתקן טעות חוזרת. שינוי אינה מפלגה סקטוריאלית. זוהי מפלגת מרכז ותיקה יש לה סעיפים כלכליים ומדיניים במצע. שינוי הייתה אחת מ 3 המפלגות שהתאחדו כדי ליצור את מרץ (ביחד עם רץ ומפם) ופרשה ממנה בגלל חילוקי דעות בנושאים הכלכליים והמדיניים דווקא. טומי לפיד לא היה איש שינוי עד מערכת הבחירות האחרונה שבה הוצע לו התפקיד (ע"י חבר הכנסת פורז) כגימיק תקשורתי (שהוכיח את עצמו), נושא המאבק בהשטלתות החרדית לא היה מעולם הנושא העיקרי שבו התעסקה המפלגה. זוהי אמנם המפלגה היחידה שמקשיחה עמדות מול החרדים עד כדי אי הצטרפות לקואליציה אולם זוהי רק אחת מהנקודות שנזקפות לזכותה. אני מסכים אתך שמפלגות סקטוריאליות אינן טובות לדמוקרטיה אבל העובדה שמפלגה כזו הגיעה לממדים שהגיעה ש"ס מצביעה על בעיה חמורה של אותו סקטור חברתי. התעלמות מהבעיה הזו מסוכנת לדמוקרטיה עוד יותר מש"ס. יתכן שש"ס אפילו מהווה וסת לחץ לתחושת התסכול בקרב ציבור זה ואלמלא הייתה לו אמונה ביכולת שלו להשפיע על מצבו באמצעים פוליטיים באמצעות ש"ס היה הציבור הזה בוחר באמצעים אחרים על מנת לשפר את מצבו. חוץ מזה חייבים לשנות את שיטת הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Sorry, But Shas voters also need
a CULTURAL Identity Outside of the Halacha that was imposed on them by the Bnei Brak Yeshivot. Economics alone will not do. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון גם זו נקודה שיש לטפל בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב רובם של מצביעי ש''ס כלל אינם מתעניינים במה שקורה בישיבות. הקשר שלהם לדת הוא המסורת בלבד. בגלל זה רבים מהם היו על לא מזמן מצביעי ליכוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |