|
||||
|
||||
צודק. אכן כותב המאמר כותב במפורש כי "בית־המשפט פנה אל הפסיכיאטר המחוזי בבקשה לדעת האם הצעיר כשיר לעמוד לדין". אם אכן זאת היתה פנייתו של בית המשפט, אז התמיהה אמורה להיות מופנית לבית המשפט, ולא לפסיכיאטר, אם כי משום מה קשה לי להאמין שזאת היתה לשון הפניה של בית המשפט. הרי הסנגוריה לא טענה (לפי המצויין במאמר) כי הנאשם אינו כשיר לעמוד למשפט, אלא כי "ההפרעה האורגנית היא מחלה קשה לטיפול בין כתלי בית הסוהר, וכי אם הצעיר ייאסר, מעט ההטבה שהושגה במהלך השנים תרד לטמיון." לטענה זאת אמור היה להשיב המומחה מטעם בית המשפט (שזה מעמדו כפי שמתואר בכתבה: "לא פעם נדרש הפסיכיאטר המחוזי לתת חוות דעת אובייקטיבית לבית־המשפט, כאשר חוות הדעת של הסנגוריה ושל התביעה סותרות זו את זו. לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי משקל רב מאוד, משום שהיא אינה מוזמנת על ידי אף אחד מהצדדים.") |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שטענתי. הדוגמא פשוט רעה, מבלבלת, ולא מסתדרת עם המשפט שמעליה. א. הפסיכיאטר המחוזי לא התבקש כאן לחוות דעת אוביקטיבית, שאמורה להוות לשון מאזניים בין טענות ההגנה והתביעה בנוגע לעונש, כי זה לא מתפקידו. תפקידו הוא אך ורק לחוות את דעתו לגבי כשירות הנאשם לעמוד לדין. ב. אם הטענה של ההגנה הוצגה לפני המשפט כטענה לחוסר כשירות, אזי היא טענה לא שייכת, ובכל מקרה לא צריכה להוות שיקול בפני הפסיכיאטר המחוזי בנושא זה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שיש כאן בעיה בניסוח המאמר, והיא זו שיוצרת את הבלבול. פשוט אין קשר בין הטיעון של הסנגוריה לבין דברי הפסיכיאטר המחוזי. הסביר ביותר הוא שבית המשפט ביקש את חוות דעתו של הפ''מ מטעמו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |