 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא פסיכיאטר, וגם לא משפטן, אבל בכל זאת דוגמא אחת במאמר קצת מפריעה (או סתם לא ברורה לי). מחבר המאמר מביא דוגמא בה חוות הדעת שהביא עורך־דינו (של נאשם מסוים) מציינות כי ההפרעה האורגנית (ממנה סובל הנאשם) היא מחלה קשה לטיפול בין כתלי בית הסוהר, וכי אם הצעיר ייאסר, מעט ההטבה שהושגה במהלך השנים תרד לטמיון. חוות הדעת של הפסיכיאטר היתה כי הצעיר כשיר לעמוד לדין. אבל לא זאת היתה השאלה שהוא נשאל (או לפחות, לא זאת היתה טענת ההגנה). טענת ההגנה למעשה התייחסה לנזק העלול להיגרם לנאשם אם ייגזר עליו עונש מאסר בפועל, ואם נשאל הפסיכיאטר המחוזי לחוות דעתו, הרי אותה חוות דעת אמורה היתה להתייחס לטענה האמורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אינני פסיכיאטר או משפטן, אך בגוף המאמר מסביר המחבר כי במקרים משפטיים על הפסיכיאטר לענות אל שתי שאלות: 1) מסוגלותו של הנאשם לעמוד לין 2) האם בזמן העבירה היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע. בחור שנאשם באונס ועונה על שני הקריטריונים צריך לדעתי להישפט, גם אם כתוצאה מכך הוא ייאסר והטיפול ארוך השנים במחלתו יירד לטמיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי מדויק. בגוף המאמר כתוב: "כאשר אדם ביצע פשע, *ובריאותו הנפשית מוטלת בספק*, הוא נשלח להסתכלות בבית־חולים פסיכיאטרי במחלקה משפטית. הרופאים נדרשים לענות לשופט על שתי שאלות..." וגם "לא פעם נדרש הפסיכיאטר המחוזי לתת חוות דעת אובייקטיבית לבית־המשפט, כאשר חוות הדעת של הסנגוריה ושל התביעה סותרות זו את זו." כלומר, שני תפקידים לפסיכיאטר המחוזי בבואו להעיד בפני בית המשפט. נדמה לי שהמקרה האמור כלול בתפקיד השני, ולא הראשון. בחור שנאשם באונס ועונה על שני הקריטריונים צריך להישפט. כאשר (ואם) יורשע, השיקול איזה עונש יושת עליו, צריך להיות מושפע (גם) ממידת הנזק שעלולה להגרם לו בכלא. כאן נכנס תפקידה השני (פרט לקביעת הכשירות) של חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי: לקבוע האם טענת הסנגוריה לגבי נזק זה היא אכן טענה מבוססת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבד"כ "הבריאות הנפשית מוטלת בספק," הלא כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתעלם מהשאלה הלא רלוונטית שלא היתה צריכה להיות מופנית אליו. ברור שיגרם נזק לצעיר מישיבתו בכלא, אולי אפילו יותר מלאדם הרגיל, אולם הפסיכיאטר דבק בלשון החוק והעיד בפני השופט שזכותו לכלוא את האיש. על השופט להחליט (בהתאם לכל חוות הדעת ששמע) עד כמה לפגוע בצעיר על מנת להגן על הציבור. מעבר לכך לא ראוי לתמצת עדות שיתכן שהיתה ארוכה ומפורטת למשפט אחד ולשפוט אדם לפיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שהשאלה רלוונטית, ואל מי אם לא אליו היא היתה צריכה להיות מופנית? מבלי להכנס לפרטי המקרה הספציפי, הרי אם לך כהדיוט שלא שמע את העדויות, ברור שיגרם נזק לצעיר מישיבתו בכלא, אולי אפילו יותר מלאדם הרגיל, הרי יש להניח שגם לשופט, שאף הוא הדיוט בעיניינים אלו, ברור הדבר. כאשר השופט בא לשקול את הטיעונים לכאן ולכאן (ושוב, אינני מדבר על עצם ההרשעה, אלא, במידה ומצא את הנאשם אשם, את הטיעונים לעונש), מן הראוי שיהיה לפניו כל המידע הרלוונטי. מידע רלוונטי לעיניין זה הוא האם אכן יגרם נזק לצעיר מישיבתו בכלא, יותר מלאדם הרגיל, ואם כן, בכמה יותר מאשר לאדם רגיל (עד כמה שניתן לכמת נזק זה). השאלה הזאת היא שהונחה ע"י בית המשפט לפתחו של הפסיכיאטר המחוזי, מהיותו המומחה לנושאים אלו מטעם בית המשפט, ועל השאלה הזאת (על סמך דבריו כפי ש*הוא* הביאם כאן במאמר, לא קראתי את פרוטוקול הדיון המשפטי) הוא נמנע מלענות, וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקרא עוד פעם את הקטע. זו לא השאלה שהונחה לפיתחו של הפסיכיאטר המחוזי. הטענה של ההגנה מתבטאת בשורה הזו: "חוות הדעת שהביא עורך־דינו מציינות כי ההפרעה האורגנית היא מחלה קשה לטיפול בין כתלי בית הסוהר, וכי אם הצעיר ייאסר, מעט ההטבה שהושגה במהלך השנים תרד לטמיון" אין בין הטענה הזו ובין טענת הכשירות לעמוד לדין דבר וחצי דבר, כפי שהיטבתם לנתח. זו היא טענה שיכולים להביא לאחר שהסתיים המשפט, ודנים בטיעונים לעונש. לעומת זאת, השאלה שהונחה לפיתחו של הפסיכיאטר המחוזי, ותשובתו על השאלה מתבטאות בשורות האלה: "בית־המשפט פנה אל הפסיכיאטר המחוזי בבקשה לדעת האם הצעיר כשיר לעמוד לדין. חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי היתה כי למרות היותו חולה נפש, לא נפגעה יכולתו להבחין בין טוב ורע, ועל כן הוא כשיר לעמוד לדין" זו כמובן שאלה שמופנית לפני הדיון המשפטי. ומפה הסלט בתוך הקטע.1 עכשיו מה שאתה שואל (ועונה), זה מי בעצם אמור מצד אחד לדעת ומצד שני לענות על השאלה הבאה: האם יש לבית הכלא את הכלים לטפל בחולה נפש מסוג X, שלמרות מחלת הנפש שלו מסוגל להבחין בין טוב לרע, כשיר לעמוד לדין, ובסופו של דבר גם מורשע בדין? האם זה הפסיכיאטר המחוזי? האם הוא יודע איזה כלים יש בבתי הכלא לטיפול במחלת נפש מסויימת? או שאולי זה דווקא הפסיכיאטר הראשי של השב"ס? (אם יש דבר כזה), או מישהו דומה. אמנם אין כאן את כל פרטי הפרוטוקול המשפטי, אבל לפי מיטב הבנתי מהכתבה, זהו לא אחד מתפקידיו של פסיכיאטר מחוזי, למרות שהקטע מגיע כהסבר לחוות דעת אוביקטיבית, שנועדה להוות לשון מאזניים בין הצדדים. ________________ 1 אלא אם כן ההגנה טענה את הטענה שלה לפני המשפט כדי למנוע כשירות. אבל עדיין לפי מיטב הבנתי ולמרות הדוגמא, לא צריך להיות קשר לעניין הכשירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אכן כותב המאמר כותב במפורש כי "בית־המשפט פנה אל הפסיכיאטר המחוזי בבקשה לדעת האם הצעיר כשיר לעמוד לדין". אם אכן זאת היתה פנייתו של בית המשפט, אז התמיהה אמורה להיות מופנית לבית המשפט, ולא לפסיכיאטר, אם כי משום מה קשה לי להאמין שזאת היתה לשון הפניה של בית המשפט. הרי הסנגוריה לא טענה (לפי המצויין במאמר) כי הנאשם אינו כשיר לעמוד למשפט, אלא כי "ההפרעה האורגנית היא מחלה קשה לטיפול בין כתלי בית הסוהר, וכי אם הצעיר ייאסר, מעט ההטבה שהושגה במהלך השנים תרד לטמיון." לטענה זאת אמור היה להשיב המומחה מטעם בית המשפט (שזה מעמדו כפי שמתואר בכתבה: "לא פעם נדרש הפסיכיאטר המחוזי לתת חוות דעת אובייקטיבית לבית־המשפט, כאשר חוות הדעת של הסנגוריה ושל התביעה סותרות זו את זו. לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי משקל רב מאוד, משום שהיא אינה מוזמנת על ידי אף אחד מהצדדים.") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שטענתי. הדוגמא פשוט רעה, מבלבלת, ולא מסתדרת עם המשפט שמעליה. א. הפסיכיאטר המחוזי לא התבקש כאן לחוות דעת אוביקטיבית, שאמורה להוות לשון מאזניים בין טענות ההגנה והתביעה בנוגע לעונש, כי זה לא מתפקידו. תפקידו הוא אך ורק לחוות את דעתו לגבי כשירות הנאשם לעמוד לדין. ב. אם הטענה של ההגנה הוצגה לפני המשפט כטענה לחוסר כשירות, אזי היא טענה לא שייכת, ובכל מקרה לא צריכה להוות שיקול בפני הפסיכיאטר המחוזי בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש כאן בעיה בניסוח המאמר, והיא זו שיוצרת את הבלבול. פשוט אין קשר בין הטיעון של הסנגוריה לבין דברי הפסיכיאטר המחוזי. הסביר ביותר הוא שבית המשפט ביקש את חוות דעתו של הפ''מ מטעמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להוסיף ,אומנם לאחר הרבה זמן שדברים אלה נרשמו. אין דבר כזה הסתכלות בבית חולים פסיכיאטרי במחלקה משפטית. זה נעשה במחלקה סגורה מסוג אחד ויחיד שיש בבית חולים ואין הפרדה למחלקות. ההפרדה היחידה שיש זה בין נשים לגברים. למרות ששמעתי שיש מקומות שאין הפרדה כזאת או שיש גם וגם. לאחר ההפרדה בין נשים לגברים, כולם במחלקה סגורה אחת, גם אנשים בריאים אשר באשפוזים כפויים שרירותיים ולא מוצדקים (שנעשו מתוך נקמה או רשעות או שתלטנות של בן משפחה,שכן, מעביד וכו' ושלא בוצעו על פי החוק מצד המאשפזים והבודקים ומוציאי ההוראה הכפויה ולא חסרים מקרים כאלה ובגלל זה קמו עמותות שנלחמות בכפיה פסיכיאטרית) וגם אנשים חולים וגם אנשים שנמצאים בהסתכלות בצו של שופט בגלל שעשו עבירה פלילית ונשלחים להסתכלות לפני העמדתם לדין כדי לדעת האם בזמן המעשה הפלילי היו שפויים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |