|
||||
|
||||
מרמור היקר, ראשית, אינני תומכת בדרך השביתה הנ''ל של המורים (כפי שכתבתי), אך גם לא בארסיות- העסיסית-המאוהבת בעצמה של כותב ה''סקר''. ושנית, לצערי דבריך מראים בדיוק את מה שאני כותבת. ושוב, יש במערכת המון מורים טובים ומסורים, אך גם המון לא מתאימים. מעמד המורה בארץ ממש לא בשמיים והתלוש עוד פחות. כמי שהיתה מורה בתיכון שנים רבות, אני מזמינה את הטובים שבין כולנו לקחת אחריות למערכת הזו ולשנות. הסקר שלעיל בוודאי לא יתרום לכך. בכבוד רב |
|
||||
|
||||
ארסיות עסיסית מאוהבת בעצמה?! לא פחות? |
|
||||
|
||||
דובי, כמי שקוראת לעתים את דבריך ויש לי גם כבוד לדברים אלו... כיצד אתה היית מעדיף לכנות דרך זו של התבטאות? ובאשר לשאר דבריך מקודם... אם יגוונו המורים וישבתו בפסח, מה אז? האם יישתנה משהו בסידרי העדיפות של ממשלות ישראל? מה שאני מנסה לטעון (כנראה ללא הצלחה) הוא שהמערכת מוכה, חבולה, נשחקת ולא מוערכת. ניתן להעלותה או ע"י עשייה ממשלתית (שתימשך זמן רב וגם לא תתרחש בעתיד הנראה לעין) או ע"י התגייסות גדולה של אנשים טובים ואידאליסטיים לחינוך. בתור מי שהעיזה ונכנסה לעבודה המרתקת של חינוך והוראה אני מזמינה את כולכם להצטרף ולא רק לחבוט. נכון, קל יותר להצטרף למערכת טובה, מצליחה, מתגמלת נפשית וחומרית וקשה הרבה יותר להצטרף למערכת כושלת, לעתים שנואה, ושוגה באוילות לא קטנה (ראה השביתות החוזרות ונישנות בראשית כל שנה), אבל... יש היום מעט דברים שהם יותר חשובים מזה. אז.... למה לא? וחוץ מזה נדמה לי שהתבטאתי בפורום זה הרבה יותר פעמים ממה שאני נוהגת, אז עם כולכם הסליחה. |
|
||||
|
||||
האם המערכת היא באמת "מוכה, חבולה, נשחקת ולא מוערכת"? על סמך מה את קובעת זאת? כמות שעות העבודה של מורה היא נמוכה. הוא מקבל חופשות ארוכות יותר מאשר כל מגזר שאני מכיר. יש לו אפשרויות רבות להשלמת שכר. מעבר לכך - כפי שכתב אריה כספי ב"הארץ" בשביתה שהיתה לפני שנה: שביתת מורים, להבדיל משביתות אחרות, אינה כוללת את המנגנון של "לחץ מלמטה" להפסקתה. בכל מגזר אחר - השובתים אינם מקבלים שכר עבור השעות שבהן לא עבדו. המורים מקבלים את השכר המלא, מתוך הבנה ששנת הלימודים תתארך בהתאם, כך שימי השביתה יוחזרו. לכן לא בוער שום דבר אף פעם. רק ההורים לוחצים לסיים את השביתה, ולא המורים עצמם. בנוסף - הימים המוחזרים בהמשך לעולם אינם באותה כמות של ימים שבהם לא עבדו המורים, אבל השכר משולם באופן מלא. יש לי גם תחושת בטן (כלומר - יתכן שאינה נכונה, ואשמח אם מישהו יוכיח לי שאני טועה) שארגוני המורים מנסים להאדיר את כוחם ושמם בקרב חבריהם על ידי השביתות האלה, והם גם מתחרים זה בזה מי ישיג תוצאות טובות יותר. איזה מסר בדיוק מעבירה מערכת החינוך לתלמידים בכך שהיא תוקפת את ההורים בזמן שבו הם פגיעים במידה הרבה ביותר, בסוף החופש הגדול? ובסופו של דבר - השנה נראה שלא תהיה שביתה. אולי בכל זאת ניתן לייחס הצלחה לשרת החינוך המושמצת. |
|
||||
|
||||
בכוונה הדגשתי את המילה ''רוב''... כי לעומת המורים שהזכרתי מקודם יש הרבה מורים מסורים ומקצועיים, כמו לדוגמא המחנך שלי בכתה י''ב... אחלה גבר, שבאמת השקיע בתור מחנך שלי... ולדעתי ה''ארסיות- העסיסית-המאוהבת בעצמה'' שהזכרת מקודם היתה פשוט ציניות-קומדית תמימה לחלוטין שלא התכוונה להרע לאף אחד... |
|
||||
|
||||
"You took a teaching position, 'cause you thought it'd be fun, right? Thought you could have summer vacations off...and then you found out it was actually work...and that really bummed you out..." (זו לא התייחסות אליך. רק אל רוב המורים.)
(Carl, The Breakfast Club) |
|
||||
|
||||
זה רק אני, או שקיים דימיון לא מפתיע בין מועדון ארחות הבוקר ובין הספייס גירלס? |
|
||||
|
||||
סליחה?! הסבר ופרט, וגם התנצל על העלבון לאחד הסרטים האהובים עלי. |
|
||||
|
||||
טוף, ראיתי את הסרט די מזמן, אבל אם אני זוכר נכון... הסרט לוקח כמה דמויות סטריאוטיפיות כמו הילד החנון אבל היפה שלא מצליח עם בנות; המסומם הלא-יוצלח שכולם לא אוהבים חוץ לא אוהב את כולם; הפריקית הקטנה והמתבודדת שבכלל יש לה עולם פנימי עשיר שאם רק מישהו ינסה להתקרב אליה הוא יראה איזה בת-אדם מקסימה היא; הביצ'ית-סנובית שגם לה יש בעיות רק שאף אחד לא מעלה את זה על דעתו ובגלל זה היא פוגעת בכולם כל הזמן; ונדמה לי שיש עוד אחד. אז זה מין סרט נעורים נוסחתי, כאילו עמוק ועם הרבה פסיכולוגיה בגרוש, שאמור לדבר אל מתבגרי העולם, כי כל אחד מרגיש שונה לפעמים. חוצמזה זה סרט נחמד. ההקשר לספייס גירלס: על ילדה רוצה להיות כוסית, מקובלת וכאילו מיוחדת אבל לא יותר מידי. |
|
||||
|
||||
הספורטאי. (A brain, a jock, a basketcase, a princess and a criminal). אבל הסרט הזה הוא הרבה יותר מסתם עוד סרט נעורים. הסיבה היא שאין לסרט סוף טוב. הסוף הוא די פתוח. אחת הסצינות הלפני האחרונות כוללת שיחה בה שואל בריאן (החנון) את קלייר (הנסיכה) אם למחרת בבוקר, כשהיא תראה אותו, אם הם עדיין חברים. היא אומרת שלא. אחר-כך מתפתח ויכוח, אבל בשום מקום הדילמה הזאת לא נפתרת, ואנחנו לא יודעים מה באמת קרה בבי"ס ביום שלאחר מכן. לדעתי הדיאלוגים בסרט הזה הם מבריקים, מבלי להראות לא-טבעיים, והמבנה של הסרט, לטעמי הבלתי מתוחכם, יפה עד מאוד. אני אישית ראיתי את הסרט לראשונה אי שם בסביבות גיל 12, וגם היום, עשור לאחר מכן, אני עדיין נהנה מאוד לראות אותו. חוץ מזה, אין על ג'ון בנדר. |
|
||||
|
||||
מה זה שם בנבחי מערת הזכרון? רגע, רגע, אני רואה את זה במעורפל, הנה! הכל חוזר אלי. או לפחות הסצינה שתיארת. הסוף הוא באמת מפתיע ומוצלח ביותר. רק תרשה לי להיות קטנוני, איזה הסבר יש לך לתעוזה יוצאת הדופן של בריאן? זה תמיד מפריע לי בסרטים וספרים, שדמויות פותחות בנאומים חדים ושאלות מהותיות שנוגדות את אופיין ואת אופיים של רוב בני האנוש, בלי שום הסבר אמין. לי זכור דווקא סרט שלאורכו נוטה להיות בילתי אמין, סטריאוטיפי ומביך. הניחוש שלי זה שכמו בהרבה סרטים אחרים, לקחו תסריט טוב שמעלה דילמות ואמירות מעניינות, וביימו אותו בצורה הוליוודית אופיינית. אני אשאל את מקריי וחבריי, אולי לאחד מהם יש את הסרט בקלטת ווידיאו. ואם לא, הוא בטח ניתן להשכרה במעט המקומות שמחלקת הDVD עוד לא השתלטה עליהם לגמריי. |
|
||||
|
||||
יש לי עותק (כמובן), אבל אם אני אתן לך אותו, אני אאלץ להרוג אותך מיד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |