בתשובה לאלכסנדר מאן, 24/08/01 3:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכסנדר, אני מעט מתפלא על הנימה הקלה של התנשאות שנובעת מתגובתך זו ובמיוחד מהערה מספר 2 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רון שלום, צר לי על כי אתה מפרש נסיון אינטרפרטאציה אובייקטיבי כהתנשאות, אך כידוע לך ולרבים אחרים אני מחזיק ומאמין ברעיון ההדדיות אף במובנו הסוציולוגי, אשר מן הסתם אינו מחייב את הגברת האמורה בהתייחסויותיה השונות למדינת היהודים במתכונתה הישראלית-יהודית. אינני טוען חלילה כי ארץ החלב והדבש הינה מופת לגויים, אך איני מוכן להתעלם מבעיות אובייקטיביות וסובייקטיביות הקשורות בטבור הסכסוך האמור, ואשר לפיהן אין צידו האחר של המתרס כלל נקי כפיים ומטעויות כאחד; לשיטתי כל נסיון לצייר תמונה זו בקווים מונוליטיים בלבד נדון לכישלון מוסרי חריף, גם אם יבוא איש ויטען כי בקרב אנשי צד המתרס האחר לכאורה אין איש קורא ומעלעל בהודעות אתר זה. הערה מספר 2 אכן במקומה, היות ואני בהחלט מבין מניעיה של גברת זו, ולו מפאת החזקתי הברורה בדיעות מסויימות המשיקות לדעתה ומפאת היותי נתון ושרוי בסיטואציה אישית 1 דומה - אך להבדיל נטולת כל מוטיבציית פירוק הפרוייקט הציוני בפלסטינה. שלך אלכסנדר 1 אני נשוי לבחורה גרמניה גוייה, אשר עימה חייתי מספר שנים בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר מכובדי, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך למאמר של מייברג במעריב מיום שישי1 מעבר לניו-ג'ורנליזם המלוטש והענוג, מלא האהבה העצמית והתאווה לכתיבה מסוג שאני מכנה נונשלנטיות-הדורשת-הכנה-מדוקדקת2 מבצבצים כמה קווים המזכירים תגובות מסוימות באייל. בראש ובראשונה את טיעוניה של דינה בדבר העירבוב הלא בריא בין דעות למשמיעיהן/ם. דבר אחר היא הצפי הקשה שהודגם בתגובתם של מיץ פטל ואחרים על הסלקציה על בסיס סוציו-אקונומי, בדרך החוצה3, כשמייברג עצמו ממחיש אותה. ואולם, לטעמי ליבת המאמר נימצאת במשפט "ראש ממשלה שאינו רואה פתרון ארוך-טווח ובהישג יד לסיכסוך הישראלי-פלשתיני" אשר ביחד עם דבריו של מתן וילנאי4 [על זה שאין לממשלה שום תכנון אסטרטגי, מצטרפים לאייר את מה שכינית תיאורית בן-יעקב. יוצא מכך שדרדור הדיון באייל לכיוון הספה של פרויד או יונג חביבך5, מוציא את הטעם מדיון עקרוני בדעות ורעיונות (ומייד מישהו יזכיר את אד-הומינום הוותיק) ____ ]2[אני לא יכול להכחיש שאני נהנה לקרוא את המילים אך התוכן המתיפיף היה לי לזרה עוד לפני הרבה שנים ]3[זכורה לי תגובה בנושא הגירה של מישהו מהמשתתפים היותר קבועים שנכתבה בשעת לילה מאוחרת תוך הרגשת חוסר אונים ותיסכול עמוק. לא התלחתי לאתר אותה ואולי המגיב המקורי יפנה אותנו 4דבר תמוה לכשעצמו. נבחר בעל סמכויות תוקף את אזלת ידו של הגוף בו הוא חבר ואותו הוא אמר לנהל או למצער להשפיע. 5אין בדברי אלה לשלול את העניין העמוק שיש לי ולאחרים בתגובות פסיכולוגיסטיות מפרי עטך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה הבאה. לדעתי יתקשו הקוראים להאשים את הכותב באנטישמיות, קריפטו-אנטישמיות או אפילו פרפורי הגירה. דינה (שמצאה את התוכן מבהיל) (ולו רק בגלל שבנה-בכורה) (נאלץ ללמוד גם השנה בין) (ילדי ישראל המתוארים בכתבה) (כספוגי שנאה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך דינה, עורך המחקר אינו 'אנטישמי', כי אם בחור צעיר אשר בחר בדרך הקלה והנוחה ביותר, שפירושה במיקרה זה לקיחת מידגם מייצג מילדים צעירים לאחר אירוע טראומטי כמיקרה הדולפינריום, ונתינת פירוש מעוות ופסיכולוגיסטי לכאורה בדבר ערכיהם האכזריים של ילדים אלו. למותר לציין כי עורך המחקר מעודו לא בדק מהן הדעות הרווחות בקרב ילדים פלסטינאים בגיל דומה כלפי ילדים ישראלים, ומעודו לא עילעל בספר לימוד פלסטינאי לגיל ביה"ס היסודי, אשר נערך מטעם מוסדות החינוך ברשות הפלטינאית, עימה אמורה מדינת ישראל להגיע לאידיליית השלום. במיוחד חיבבתי את הפיסקה במאמר המתארת את השינוי אשר חל במר שרעבי האמור, ואשר גורסת כי הנ"ל 'השיל את משקפי הציוני לטובת מישקפי האינטלקטואל האירופאי'. הצבת אוקסימורון זה בין ה'ציוני' ל'אינטלקטואל' הינה אכן משעשעת, ממש כמו תיאורו של מר שרעבי כאדם המרכיב וחובש משקפי אינטלקטואל אירופאי. אגב אורחא - מדוע 'נאלץ' בנך-בכורך ללמוד בין ילדי ישראל היהודיים, ספוגי השנאה? האם אינך יכולה לחלצו מכור-תופת זה, או שמה הינך לוקחת דוגמה מעברי קשה יום ועורף אחר, אשר היה מוכן להקריב אף הוא את בנו בכורו? בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה להערה שהפניתי לאלכסנדר בנוגע לניתוחי האישיות המעניינים כשלעצמם אך התורמים רעש לבן לגוף הדעות, אני רוצה להפנות את צידה השני של המטבע אליך. לעניות דעתי, הורדה במינון של הקשרים ודוגמאות אישיות אשר את מוסיפה חדשות לבקרים, אם באופן דק אם בוטה, יכול לתרום לסינון הרעש הלבן מתגובותיך שלך. דוגמאות מן החיים תמיד יכולות להועיל אבל הן עדיין נשארות בגדר ארועים אנקדוטיאליים סובייקטיבים ביותר. ההסקה מן הפרט אל הכלל דורשת אישושים נוספים. זו אגב, אחת מחולשותיו של מאמר צבע כדוגמת זה עליו הצבעת. העבודה הזו שלו נעשתה במסגרת מ.א .אם הבנתי נכון, וכשכזאת עדין איננה מחוייבת במתודולוגיה ושיטת המחקר הנדרשים לדוקטורט. אמנם אין לזלזל בממצאים האנקדוטיים שלו, אבל מעריב צריך את ליטרת הצבע שלו. זאת גם נקודת המפגש בין המאמר הזה לדעותיו של מייברג, אם כי שניהם תורמים בדרכם ובמשקל שונה , לאילוסטרציה של המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללי המשחק עד כה מראים לי שאם אני אומרת משהו על ישראל, אומר אחד המגיבים התורנים: "מה זה עניינך?" או "מי את שתדברי?" ואם אני עונה על שאלות אלה, אני נתפסת במלכודת של התייחסויות אלה. אתה צודק. אין שום סיבה הגיונית שאמשיך לשחק במקום שבו אלה הם הכללים. ובעניין המאמר: אם *לכם* נוח שזו התחושה בבתי הספר, בין הילדים, לא נותר לי אלא לצקצק בלשוני ולעזוב. זו לא קרקע שבה אפשרי שיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הכללים: אגב, בכללים לא כתוב שאת צריכה לענות שוב ושוב לאותן טענות ("מה זה עניינך?" או "מי את שתדברי?"). העמדות שאת מציגה כאן הן לא-פופולריות (לפחות לא בקרב המגיבים). לצערי, גם את לא-פופולרית, ולצערי יש מי שמנסים לעסוק בך ולא בעמדותייך. יש באתר הזה כותבים המבטאים עמדות לא-פופולריות (ארטנשטיין, דנבום, שי כהן) וממשיכים בכך, למרות שהם יודעים שזה המצב. יש אחרים (גורביץ, אולי גם נתניהו) שכתיבתם היא תכליתית, ולכן חדלו-כמעט מכתיבה. אם אמנם הכתיבה שלך מכוונת-תכלית (כפי שאולי ניתן ללמוד מהאמירות "אין בקרב הקוראים פלסטינאים, לכן אינני כותבת ביקורת על הפלסטינאים"), אז ייתכן שזו סיבה מספיק טובה עבורך לבחור בדרכו של גורביץ. אני כשלעצמיץ מעדיף לקרוא באייל מגוון רחב ככל האפשר של דעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו 'רעש לבן'? א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישמעות טווח נירחב של תדרים בחלל נתון, כך שלא ניתן *לבדל* תדר מסויים, או לבדל תחום תדרים צר (תדרים גבוהים למשל). אלה, אם יישמעו בעוצמה מספיק גבוהה - יתפסו כרעש. מתכנני מכשיר כלשהו הפולט רעש -כלומר תחום תדרים צר וצורם בעוצמה גבוהה (תדר נמוך הנתפס כ"בס" צורם פחות עבור אותם דציבלים של עוצמת קול מתדר גבוה - בתחום השמע כמובן), ישאפו למסך (Mask ) את הרעש בעזרת רעש לבן (למשל רעש של מזגן, בנבדל מרעש של אופנוע חסר אקזוז, או הרעש "המולבן"יחסית במכונית לאחר הרכבת האקזוז - הפועל להרחיב את תחום התדרים תוך הורדת העוצמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגית, הכוונה כמובן למיסוך מסר מסויים (אף אם המסר "צורם" למשל), הפיכתו לחסר משמעות עקב ביטול *ניבדלותו* הסמנטית או הפיזיקלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון ידידי, תרומתך לדיון הכללי באתר זה בניסוח 'תיאורית בן יעקב' הינה מהחשובה שבתגובות אתר זה למן הווסדו; אכן עלה בידך לשים יד על הדופק ולאשש במילים חדות וברורות את הנקודה בה טובים ורבים אחרים שותקים ונאלמים, ו/או מתקרטעים ומערפלים כה"ה מיברג-וילנאי. הנני מחשיב תיאוריה זו פרי הגותך כתיאור הקולע והממצה ביותר למצב, אשר בו לשיטתי האור בקצה המינהרה הינו אור הרכבת הדוהרת אליך. אין פלא שרוב מגיבי אתר זה זה מעודו לא נדרש להתבטא בסוגייה מודחקת זו, ולדעתי חוסר התייחסות ותגובה אלה אינם עתידים להשתנות בעתיד הקרוב. באשר להערתך הספציפית בנושא העירוב שאינו לשמו הריני להסכים לטענתך זו באופן חלקי בלבד ובעירבון מוגבל עד מאוד. אתר זה דוגל בזכות חופש הדיבור וההתבטאות, ועל כן אינו אמור להוות חממת קונצנזוס אפשרית. העובדה המרנינה כי אדם מסויים מחבבני בעוד שאדם אחר מתעבני הינה חסרת כל משמעות בעיני. גרוע מכך - הסיכוי להטיית תגובה מחמת אי נעימות כלפי קליקה וקבוצה מסויימת גדול הרבה יותר מהתמודדות ישירה עם יריבים פוליטיים ואידיאולוגיים כאחד. כפי שגרסתי בתגובה אחרת, הרי יהיה זה נאיבי לטעון כי אין כל קורלאציה בין מקום מושבו של המגיב לבין כל התייחסות ערכית לתגובותיו. דבר זה הינו אנושי, וכידוע לך ולאחרים הרי כל מה שאנושי אינו זר לי. המגיבה דינה אכן מקובעת לצערי בנאראטיב אישי מסויים, המושלך תמידית ואימננטית אל מציאות פוליטית ישראלית עגומה. לו היה ניתן ליצור ולקבל זכויות יוצרים על הביטוי הגרמני Schdenfreude הרי שגברת זו היתה מהמועמדים הרציניים והחשובים ביותר לזכייה בפרס זה. אינני רוצה להתייחס אל ממש לקווים הגנוסטיים הברורים בתגובותיה ובחתימותיה האיזוטריות, אך דומה כי אלמנטים אלו מקרבים אותה אל סטטוס 'פילוסופי חברת החשמל' לשיטתי - דוגמת קרוי ותואמיו - המחלקים עולם זה למחנות דואליים ודיאמנטראליים בסכום מישחק אפס אווילי ומגוחך. טיעוניי הפוליטיים עומדים בעיניי; הביקורת הקטלנית והמוצדקת אשר על מדינת ישראל לקבל ולספוג אינה מונעת ממני ומשכמותי לנצור פי בהביטי בשכנותיה השונות, ובמיוחד באלו אשר טרם החמיצו הזדמנות להפסיד ולעקר כל הזדמנות. אינני מוכן לקבל ביקורת חד צדדית ומגמתית כנגד מדינת ישראל בלבד, על כל שלל מוזרויותיה ושגיונותיה, ללא העפת מבט חטופה בילד-פלא הפלסטינאי מעברו השני של הגבול. זו הסיבה המרכזית, למעשה, שמחקרו הפסיכולוגי לכאורה של 'חובש משקפי האינטלקטואל האירופאי' אינו עומד בכל סטאנדארט מערבי ומתודי מקובל, אשר בבסיסו דורש ומציב חובת ההשוואה במחקר ובהוראה כאחד. שלך בברכה אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר, (יום אחד אתפתה ואשלים את המשפט...) הגיע הזמן שנרד מנושא האישיות של המגיבים ,או לפחות להקטין את המינון. לפני זמן הייתה פה אחת שאכפת לה שניסתה לנגח בחוזקה אותך אישית ולא יספה, וחבל. זה היה מופע מחכים מאד. והרי נסיון זה לא מנע מהמשך הדיון בדוקטרינת מאן. בכל אופן, האייל הינו אתר אינטרנטי לעניני תרבות ואקטוליה, שמרכזו אמנם אי שם בישראל אך מרחב התייחסותו וקיומו הוא העולם הנרחב והדרישה המינימלית מהבאים בשעריו היא קריאה בעיברית, אין צורך אפילו ביכולת כתיבה בעברית. אם אמנם דעותיו/רעיונותיו/ביקורתו ושפתו של מאן דהו אינם לרוחם של הקוראים, יתכבדו ויגיבו לתוכן הדברים ולא לגוף בעל העניין. אני מסכים איתך שדינה, בדומה למר קלטי על שלל תואריו ואחרים, וויתרה שלא במודע על חלק מסמכות "המגיב הניטרלי" בנפנוף המתמיד בנסיונה האישי, אבל אפשר בהחלט להתייחס לכך כחלק מהמניפסט של דעותיה. הרי מגיבים שונים באתר לא חוסכים שבט לשונם מעמים וישויות אחרות (אפגניסטן, גרמניה, סין וכו) ובצדק ,כי הרי אזרחי העולם היננו, במובן מאד מודרני וזכותו של כל אחד לחות דעתו בוטה ואנטגטניסטית ככל שתהייה, על האחר. הדרישה (שאי אפשר כמובן לאכוף אותה) היא להתרחק מבורות, נבערות, דעות קודמות ושאר מרעין בישין ולהיות פתוח לדעת האחר, לרצות ללמוד ושאר הקלישאות נוטפות השמאלץ (שמובן שבסיסם אמת) רעש לבן מהווה הפרעה מודעת או אקראית לליבת הנושא. יש רעש לבן שתורם לאיכות (מוסיקה שמשתמשת ברעשי רקע או ציוד הקלטה נחות כחלק מהיצירה) ויש רעש לבן שמסיח את הדעת ודרוש מאמץ ניפיו, כמו להקשיב בלילה לתחנות זרות ברדיו גלים קצרים. אתה תסכים איתי שככל שמגוון הדעות עולה, ככל שישנן יותר נקודות מבט, כך הדיון האיילי (שהוא הוא הרזון ד'אטרה של האתר) יתעדן ויועשר. אגב, אותה התפייטות של העיתונאית שראיינה את הסוציולוג המתחיל שבו היא תיארה את החלפת המשקפיים, מסבירה במקצת את היחודיות שדינה, אתה או כבוד רעיתך מביאים לדיון, זווית הראיה הנוספת ,וזה גם התהליך שעבר אותו מר שרעבי - התהליך המסוכן של המסע שבו אדם נחשף למהותו הפנימית ללא "רעש לבן" . . . . . פעמוני הכנסיה משתדלים כל-כך להשמיע קול רגוע ועגול... והמואזין רוצים להנעים בקולם אבל בסוף מתפרצת היללה החדה אדוני אלוהי כולנו אדוני אחד, אחד, חד, חד ,חד יהודה עמיחי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Follow, poet, follow right
To the bottom of the night With your unconstraining voice Still persuade us to rejoice With the farming of a verse Make a vineyard of the curse Sing of human unsuccess In a rapture of distress In the desert of the heart Let the healing fountain start In the prison of his days Teach the free man how to praise W.H. Auden |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת הבהרה, מיכאל. האם שירו של אודן בא בתגובה לעמיחי או לכותרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט גישה אלטרנטיבית כשהפרופורציות הופכות מעט מוקצנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהרעלה רגשית בולמת את היכולת לשיקול דעת מורכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבתה של הגב' דינה, חרף היות שפתה חדה כתער, הינה עם זאת חסרת פוקוס ומבנה במידת מה. גם הריגוש בה נחזית האפוקליפסה הצפויה לנו מעוררת תחושת סערת רגשות יותר מאשר הצגת תרחיש מגובש, מפורט מובנה וריאלי.דומה שכאן מעין משאלת הרס מגשרת על כל החלקים הנעלמים. בנסיבות אלה לא היה זה בלתי סביר לתהות מה פישרה של זו, שכן משאלת הרס אינה ניתוח מדיני, מוסרי ואחר, אלא מקומה בתחום האקספרסיבי/אישי. הדברים כולם קרסו לבסוף לטענה האנמית שבישראל קיימת אי אהדת הזר, אך כפי שנאמר כאן, אין זו אבחנה מבדלת. עדיף שהכותבת תנסח את ביקורתה באופן מובנה ומגובש יותר מהותית, ואפילו שפה עילגת תהיה תואמת לצורך זה אם המסרים/אינפורמציה יהיו ברורים ובעלי מבנה כלשהו, מעבר להבעת מעין מחאה דיפוזית, שלשון דיבור רהוטה ושנונה אינה יכולה לבוא כתחליף להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |