בתשובה ליעקב, 15/09/05 12:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מן המפורסמות ברחבי האייל הוא שאני לוקה בהומור מוזר. כתוצאה מכך לא עלה בידי לרדת לפישרה של תגובתך (אם כי, ראוי לציין, שהבחנתי כי יש בה סרקזם כלשהו). אתה מוכן לבאר לי אותה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הצעיר רמז שאין לפלשתינאים אחריות על מעשיהם של יחידים, כמו שאין לנו אחריות על מעשיו של נתן זאדה. אך חברה בה כנופיות מאורגנות יוצאות לפעילות שריפת בתי כנסת בעידוד השלטון איננה יכולה לטעון שאלו מעשיהם של יחידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא רוצה להכנס לדיון הזה (אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז כן, אני חושב שיש דבר כזה "אווירה כללית" או "סביבה תומכת"), אבל אם אתה כבר פה, ואם העלית את הנושא, אולי אתה (בתור המומחה המקומי ליהדות והלכה) תוכל לענות לי: עד כמה שהיה ידוע לי עד לא מזמן, מבנה אשר שימש בית כנסת, מהרגע שהוצאו ממנו ספרי התורה ושאר תשמישי הקודש, הרי הוא מבנה ככל מבנה אחר, ואין בו לא קדושה ולא שאריות קדושה, יותר מאשר בכל מבנה אחר. מה נשתנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבאתי לך לינק לסימן קנ"א בשו"ע או"ח. תוכל גם להסתכל בסימן קנ"ב. איני יודע מניין אתה כותב את מה שכתבת. בכל מקרה הרעיון להרוס את בתי הכנסת הוא מאוד מוזר ואיני מבין איזה רווח יש ממנו. האם היהודים בגרמניה היו צריכים להרוס את בתיה"כ במו ידיהם כדי שלא יחוללו על ידי הנאצים? ואולי כדאי שנתאבד כולנו כדי שלא נרצח על ידי הערבים האומללים אשר מנסים רק לחיות בשקט בלי להאנק תחת עול הכיבוש? אך האמת היא שאנו אשמים בכל מה שהפילו עלינו. מי שמוכן לקבל מדינה אשר רואה לעצמה זכות לקבוע לאזרחים מה יאכלו, עם מי יתחתנו, כיצד יחנכו את ילדיהם, כיצד ירפאו, כיצד ישקיעו את כספם והיכן יעבדו - אל יתפלא שיום אחד המדינה החליטה לחמוס את ביתו ולהחריב את בתי הכנסת שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע. אם יש דבר אחד שהמדינה *לא* החליטה, הרי זה "להחריב את בתי הכנסת שלו." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החליטה. ועוד איך החליטה. אפילו היה איזה פוליטיקאי שמאלני בשם מזוז שהגיע לישיבת הממשלה למרות שהוא לא חבר ממשלה להזכיר לכולם שהמדינה החליטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה הייתי חולה ביום ההוא. לא החליטו להשאיר את בתי הכנסת על כנם? (הערה: יעקב, אני חושש שהסרקזם שלך הוא חד מידי עבורנו. לא היית פה כמה זמן, אולי אתה חושב שהמגיבים פה יותר חכמים ממה שהם באמת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החליטו. ועוך איך החליטו. יש סתירה בין השניים? החליטו להרוס אח"כ החליטו לא להרוס. מה סרקסטי? הפסדתי? מהצצות פה ושם נראה לי שלא. וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהחליטו כן ואח''כ החליטו לא (שתי ההחלטות לגיטימיות, ואני לא נכנס לחוכמה שבכל אחת מהן), אלא שבין לבין גם סיפרו לבג''ץ עד כמה ההחלטה הראשונה היא ואין בילתה ההחלטה הנבונה, החכמה וזאת שתציל את עם ישראל מאסונות ומחורבן. אולי ההמסקנה המתבקשת היא שבג''ץ יפסיק לקפוץ לדום מתוח, וינסה להפעיל את שיקול דעתו, גם כאשר נציג המדינה פולט את השם המפורש ''שיקולי בטחון המדינה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחלטה היא נגד ההלכה. באיזה זכות הם מרגישים שמותר להם להרוס בית כנסת ולשם מה? כדי שמחבלים לא יתבצרו בהם במבצע חומת מגן 2? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא נשארו בבתי הכנסת האלה תשמישי קדושה, ואם לא משתמשים בהם יהודים, אז הם לא ממש בתי כנסת, הלא-כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שהלינק הקודם לא נפתח במקום הנכון. הנה הלינק: יש לגשת בצד ימין לסימן קנא: סעיף י אפי' לאחר שחרבו, עדיין הן בקדושתן; וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן, כך נוהגים בחרבנם, חוץ מכבוד ורבוץ; ואם עלו בהם עשבים, תולשים אותם ומניחים אותם במקומן, משום עגמת נפש, כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם. סעיף יא אם בשעת בנין בהכ"נ התנו עליו להשתמש בו, מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו, לא מהני תנאי. ואפילו בחרבנו, לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה; בד"א, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבא"י, לא מהני שום תנאי. סימן קנב: סימן קנב: שלא לסתור שום בהכ"נ סעיף א אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר, שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר; אלא בונים אחר תחלה, ואח"כ סותרים הישן (ואפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבו, נמי דינא הכי) (רבי ירוחם נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ם). והני מילי, שהיה הראשון חזק; אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול, סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה, שמא תדחק השעה וישאר חרוב. הגה: ואסור ליקח אבנים מבהכ"נ הישנה כדי לבנות חדשה (הגהות אשר"י פ' בני העיר). ואסור לסתור דבר מבהכ"נ, אלא אם כן עושה על מנת לבנות. (מרדכי פרק בני העיר). סימן קנג: סעיף ב בני העיר שמכרו בהכ"נ, יכולים ליקח בדמיו תיבה, דהיינו היכל שמניחין בו ס"ת או לוח שמעמידין עליו ס"ת; מכרו תיבה, יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ס"ת; מכרו מטפחת, לוקחין בדמיה ספרים, דהיינו שכתוב כל חומש לבדו, וכן נביאים וכתובים; מכרו ספרים, לוקחין בדמיהן ס"ת, אבל איפכא להורידן מקדושתן, אסור. ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה, אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה. סעיף ו מוכרים בהכ"נ, וכן שאר דברים שבקדושה ואפי' ס"ת, להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו. סעיף ז והא דבהכ"נ נמכר, הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים, שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם. (ואפי' בנו אותה משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי"ה) , ולכן יכולים למכרו; ומכ"מ המעות נשארים בקדושתן, ואינם רשאים להורידן מקדושתן, והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם, וה"ה אם מכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, אבל אם הסכימו ז' טובי העיר באותו מכר, והיו במעמד אנשי העיר, רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו, ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשה, אפילו יחיד מה שעשה עשוי. הגה: וכל שז' טובי העיר מוכרים בפרסום, מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו. (מרדכי) אבל של כרכים, שבאים שם ממקומות אחרים, אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אלא א"כ תלו אותו בדעת היחיד, שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור; וה"ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן, דכלהו גרירי בתר בית הכנסת. הגה: יחיד שבנה בהכ"נ ונתנה לקהל, דינה כבהכ"נ של קהל; אבל אם שייר לעצמו בה שום כח, אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (א"ז והגהות אשר"י פרק בני העיר). וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם בהכ"נ אחרת, אבל אם אין להם רק בהכ"נ אחת, אסור למכרו דהא אפי' לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבי' ירוחם נ"ב ח"ה). כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו, נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה, אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה, צריך הכרזה. (רשב"א סי' תרי"ד). סעיף ח בנו בית סתם, והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת, דינו כבהכ"נ אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו, אפילו אם בנאוהו לשם בהכ"נ; וכיון שהתפללו בו, אפילו אורחים לפי שעה, כיון שהיה מיוחד לתפלה, קדוש; ואם לפי שעה הקדישו, הכל כפי מה שאמרו. סעיף ט כשמוכרים אנשי הכפר בית הכנסת יכולים למכרו ממכר עולם, והלוקח יעשה בו מה שירצה, חוץ ממרחץ ובורסקי ובית טבילה ובית הכסא; ואם מכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, יעשה הלוקח אפילו אלו ארבעה דברים. סעיף יא בהכ"נ או לבנים ועצים מבהכ"נ ישן שסתרו, יכולים ליתן במתנה, דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוי יהבי ליה הדר הוי ליה כמכר, וכן יכולים להחליפן באחרים והם יוצאים לחולין; אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן, אפילו ע"י ז' טובי העיר, שעדיין נשארים בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו. הגה: ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן, אבל מותר להשאיל אפי' ס"ת לקרות בה, אפי' משל רבים ליחיד. (ב"י בשם א"ח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל הסעיף הכי רלוונטי כאן הוא סעיף ט'. אפשר לומר שבתי הכנסת נמכרו לממכר עולם ע''י ז' טובי העיר (כיון שמדובר בשטח צבאי, הרי שטובי העיר הם הקצינים הבכירים שנכחו בפינוי), ולכן אין חובה לעשות לגביהם דבר, ואפשר להרסם. שאר הסעיפים מתייחסים לבית כנסת נטוש בתוך קהילה, וענייננו בבתי כנסת שאינם בתוך קהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם דיני שמיטה חלים ברצועת עזה? בעמק בית שאן הם אינם חלים, אם אינני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין שמיטה בהר סיני? עזה היא חלק מארץ ישראל בכל מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע עמק בית שאן אינו נכלל בדיני שמיטה? הוא לא ארץ ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להגזים. מה שצריך ז\ה שגם בית הדין בהאג יקפוץ לדום מתוח כשהוא שומע את מילות הקסם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הערת אגב: למיטב הבנתי, כמות המשתתפים בשריפת בתי הכנסת הייתה קטנה מהמצופה.) ואם פלסטיני מסוים לא השתתף בשריפת בתי הכנסת, ולא בפיגועים, האם הוא מספיק אחראי למעשיהם של בני עמו, כך שמבחינה מוסרית מותר לפגוע בו *יותר* כדי למנוע טרור, מאשר במצב בו לא היה אחראי כלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מעט מעל שליש מהמצביעים בחרו במנהיג של שורפי בתי הכנסת לתפקיד ההנהגה. ונכון, רק אחוז מזערי עסק בפועל בשריפתם. השאר (מהשליש והנספחים להם) שתקו, נהנו, החרימו יהודים, הריעו וכו'. חברה צריכה להחליט האם היא רוצה להיות עצמאית או לא. עצמאות פירושה שהיא אחראית ל 100% מאמץ. ישראל פישלה כשנתנה לנתן זאדה נשק. האם אתה טוען שהפלשתינאים פישלו כאשר נתנו לחמאס להסתובב עם נשק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זו לא שאלה של ריבונות, אלא של דמוקרטיה. בחברה דמוקרטית האזרחים נושאים ביותר אחריות כלפי מעשי הנבחרים. גם אחריות זו, כמובן, רחוקה מלהיות מוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה שאינה ריבונית ממילא איננה יכולה להיות דמוקרטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את ההנחה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם נישאר חלוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר את הפרטים, אבל נשמע לי הגיוני שכן. זאת בהינתן ש"הפלשתינאים" = הרשות הפלסטינית. כל זה לא עונה לשאלה שלי. בוא נשחזר את מהלך השיחה: אמרתי שהעובדה שהמחבלים הפלסטינים לא "משחקים לפי הכללים" מגמישה את הגבול המוסרי בין פגיעה בזכויות האדם של האזרחים הפלסטינים למען תכלית ראויה, לפגיעה כזו שלא למען תכלית ראויה. אם הנפגע אחראי לטרור, על אחת כמה וכמה. השאלה היא *עד כמה* הסיטואציה מגמישה את הגבול. בשלב ראשון אנו חייבים לענות על השאלה עד כמה _כל_ אזרח פלסטיני אחראי לטרור כלפי ישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |