|
בגלל שכל קהיליית העסקים רוצה השפעה בבית הלבן, סביר להניח שכל התאגידים הגדולים תורמים למסע הבחירות של בוש, ואין למגזרי הנפט והנשק דומיננטיות מיוחדת.
למשל, מתוך הנתונים על התרומות לקמפיין הבחירות ב- 2000: יוצא שהסקטור הפיננסי, עורכי דין וחברות לראיית חשבון תרמו לרפובליקנים הרבה יותר מתעשיות האנרגיה והנפט. לא ברור איך סקטור בודד או שניים בכלכלה האמריקאית יכולים לקנות לעצמם נשיא. זה פשוט לא הגיוני. הנתונים מראים שכמעט כל עולם העסקים האמריקאי תורם לרפובליקנים הרבה יותר מאשר לדמוקרטים. גם אם המועמד הרפובליקני היה שייך למשפחה של עורכי דין סביר להניח שהוא היה זוכה לאותה תמיכה בדיוק.
הנשיאים הרפובליקאים מאז רייגן מנהלים מדיניות עקבית והמשכית של יצירת גרעונות ממשלתיים גדולים. ביכלר וניצן טוענים שהמטרה הבלעדית היא לצ'פר את החברים מחברות הנפט, הנשק והבניה, אבל התמיכה האחידה של כמעט כל קהיליית העסקים ברפובליקנים מצביעה על הסבר אחר, מפני שמדיניות הגרעונות נראית על פניו כהתאבדות כלכלית. מצד אחד מוציאים המון - על המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, ומעכשיו גם על שיקום ניו אורלינס, ומנגד מקצצים במיסים ומקטינים עוד יותר את הכנסות הממשלה. כבר היום, ארה"ב כבר לא עומדת בקריטריונים של אמנת מאסטריכט ליציבות כלכלית מפני שהחוב הממשלתי שלה טיפס מעל 60% מהתל"ג. מי שמממנים את הגידול בחוב הם בעיקר משקיעים זרים, למשל בסין וביפאן, שלהם אמריקה חייבת היום טריליוני דולרים. לפני 40 שנה זה היה מצב בלתי נתפס. לאורך מרבית ההיסטוריה שלה אמריקה היתה מלווה, לא לווה.
יש בארה"ב פוליטיקאים שחושבים שלהיות לווה גדול - פירושו להיות בעמדת כוח. הם מאמינים בכוח הכלכלי שמעניק להם, לכאורה, מעמדם כצרכן מס' 1 בעולם. מיתון בארה"ב עלול לגרום להאטה בכל העולם מפני שלשוק האמריקאי יש חשיבות מרכזית כיעד ליצוא כמעט מכל מדינה שהיא. זה קצת אנלוגי למצב שבו יש רשת שיווק גדולה, מפסידה, שלוקחת עוד ועוד הלוואות מכל הספקים שלה ובשום אופן לא משלמת במזומן תמורת הסחורה. לכולם יש אינטרס שהרשת לא תקרוס, מפני שיש לה חובות אדירים כל כך וכולם עלולים להפגע מהנפילה.
מצב כזה לא יכול להמשך לנצח. מתישהו יהיה צורך להחזיר את החובות, ולא יהיה ממי לגבות אותם. עלול לקרות אז תרחיש מבהיל שבו אמריקה תצטרך לנופף יותר ויותר בכוחה הצבאי כדי לאיים על בעלי החוב שלה ואולי אפילו לשדוד מדינות חלשות כדי לשלם את החובות. אולי מה שאנחנו רואים היום בעיראק הוא רק הקדימון למה שעוד יגיע. איזו אופציה אחרת תהיה לאמריקאים, לאור הרקורד העגום שלהם בשמירה על ריסון תקציבי?
|
|