 |
|
 |
||
|
||||
 |
מישהו מכיר שירה פלסטינית איכותית שנכתבה על גירוש, עקירה או בריחה כתוצאה ממלחמה? מעניין אותי להשוות שירה כזאת עם השיר הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש, אך רוב השירה הפלסטינית מתמקדת בדם. שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל תימוכין או ביסוס לדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסאגה של ההתנתקות אשר חשפה את העומק אליו חלחלה הגזענות והשוביניזם בחברה שלנו, רק מבליטה את היוהרה והצדקנות של אלו דוגמת האלמוני שהגבת אליו. הספר ''שערי הלבאנט'' של אמין מ'אלוף, לבנוני-צרפתי (להערכתי מחשובי הסופרים ממוצא ערבי כיום) בהחלט אינו מתאים למתאר שניסח האלמוני. אם מותר לעסוק בספקולאציות, הספרות והשירה הפלשתינאית ככל שירה גזענית ולאומנית, מתאפיינת דוקא ע''י העדרו של האחר היהודי ולא ע''י קריאה לשפוך את דמו. אפילו שירו של דרוויש הקורא לנו לקחת איתנו את קברי אבותינו, מתיחס יותר ליהודים המתים מאשר לאלו החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מפאת כבודו של כותב השיר וכבודה של האכסניה, הייתי מציע להשאר בגבולות השירה ולא לנדוד לפוליטיקה. ושוב, אשמח לקבל לינקים לתרגומים של שירה מקבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששיר כזה (ועל אחת כמה וכמה אכסניה כזאת) בהחלט דורשים דיון פוליטי. ההסתייגות היחידה היא שהדיון צריך להיות סביב השיר, ולא עוד אחד מהדיונים הפוליטים ב''אייל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזענות משמעה שאני מפלה ומכליל ציבור שלם על סמך פרטים בודדים (אם בכלל). לכן, לשיטתך, רוב הציבור המדובר הוא עדין ובעל נפש פיוטית. אתה מוזמן ידידי לבקר בפלסטין. אנא בקר ברמאללה, אנא בקר בעזה. ספר לי אז על יוהרה וצדקנות, אם תצליח להתעלם מן השירה שתשמע בעוד מבוצע בך לינץ'. (זה שאני דמגוג לא אומר שאני לא צודק :) ולגופו של עניין, גם בשירי מחאה, וגם בשירי ההסתה החריפים ביותר, לא טורחים בד"כ להזכיר את האויב בשמו (אחרי הכל זה מיותר. כולם יודעים מי האויב). לכן דבריך הם בגדר היתממות במקרה הטוב, או תמימות אמיתית ומסוכנת במקרה הגרוע יותר. [ובנוסף, האם מעולם לא טרחת להביט בשידורי ההסתה של הטלוויזיה הפלסטינית אשר שודרו 24/7 בשנים האחרונות? האם לא היטית אוזן ללהיטים האחרונים מקהיר? זה הרוב, וכמו שתמהר לאשר, הרוב קובע.] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מייחס לי דברי הבל שאיני אומר (ואיני מאמין בהם) ואח"כ טוען שאני מדבר שטויות. "מפלה ומכליל ציבור שלם על סמך פרטים בודדים" - אני לא חושב שהטרוריסטים הפלשתינאים הם פרטים בודדים כשם שאיני חושב שאברושמי וגולדשטיין הם פרטים בודדים. "רוב הציבור המדובר הוא עדין ובעל נפש פיוטית" - אני חושב שרוב הפלשתינאים הם בני אדם רגילים וכמו האחרים ומסוגלים לדברים איומים ונוראים. "בקר ברמאללה, אנא בקר בעזה, ספר לי אז על יוהרה וצדקנות" - אני לא חושב שהפלשתינאים נקיים מאשמת הצדקנות היתרה. בדיוק כמוך. "בעוד מבוצע בך לינץ'. (זה שאני דמגוג לא אומר שאני לא צודק)" - אכן דמגוגיה. ממש הוכח שלפלשתינאים פטנט וזכות יחידים על מעשי לינץ'. "גם בשירי מחאה, וגם בשירי ההסתה החריפים ביותר, לא טורחים בד"כ להזכיר את האויב בשמו" - הרי זה בדיוק מה שטענתי. הרי אמרתי שפואטיקה גזענית מתאפיינת הרבה פעמים דוקא ע"י העדרו של האחר ולא ע"י קריאה לשפוך את דמו. מהי טענתך? "שידורי ההסתה של הטלוויזיה הפלסטינית אשר שודרו 24/7 בשנים האחרונות?" - אני מבין שאתה סבור ששידורי פופוליטיקה והשיעורים של המר"ן הם מבחר מייצג של הפרוזה והפואטיקה הישראלית. או שמא רק אצל הפלשתינים נטולי התרבות זה כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מעייף, אבל בכל זאת. אנסה לתמצת. התקוממת על קביעתי שרוב השירה הפלסטינית עוסקת בדם. איני מבין מדוע כל כך קשה לך לקבל זאת? *רוב* הציבור הפלסטיני תומך, יתמוך, ואף נוטל חלק פעיל ברטוריקה (שלא לומר בפעילות) האנטי-ישראלית החריפה, שמה לעשות, חלק ממנה הוא שירה (אחרי הכל, מדובר בהתקוממות *עממית*, לא?). לשם השוואה, האם רוב הציבור הישראלי שר "מוות לערבים" אפילו פעם אחת בחייו? האם אתה עשית זאת? ובאשר לטענותיך לעיל: דיברתי על רוב -> האשמת בגזענות. משמע, אינך חושב שזה הרוב -> הוזמנת לבקר את אותו רוב (או שמא אתה מאמין שלינץ', לדוגמה, מבוצע ע"י מיעוט?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הציבור הישראלי אולי לא שר ''מוות לערבים'' אבל בפיו שגור הביטוי ''ערבי טוב זה ערבי מת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסביבתי הקודמת הייתי נתקלת כמעט מידי יום באשה זקנה שבדרכה לתליית כביסה ובחזרה הייתה ממלמלת כל הזמן "שימותו כל הערבים/אלוהים תהרוג את הערבים/שימותו כל הערבים". וידידה פלסטיני שלי אמר לי שהוא עצמו מעולם לא שמע "איתבח אל יהוד" נאמר בקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קטנטונת: אתה *מכיר* שירה פלסטינית? כי הדוגמאות שאתה מביא רחוקות מאוד משירה, או מכתיבה ספרותית באשר היא. יש בידי ספר של דרוויש. דם רב לא תמצא אצלו. הרבה אדמה, זה כן, אבל דם כמעט ולא. יש לך דוגמאות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהסבתא של זהווא פינטזה פעם על אכילת כבדים של חיילים ישראלים. (בזאת אינני מביע דעה על כמות הדם בשירה הפלסטינית, שכן אין לי מושג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, חשבתי שמשחק המילים ברור. הכללתי שירה ווקאלית. אבל, אני מוכן להמר על חיי שרוב השירה הפלסטינית (גם הספרותית) מבליעה במובן זה או אחר את סופנו. ראה פירושי הצנוע לשיר של דרוויש להלן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משירה (פואטיקה) לשירה (מוזיקה) מ'שטופה נהרות של דם' ל'מבליעה באורח זה או אחר את סופנו'. ותרשה לי לחלוק עליך שוב. בספרי השירים של דרוויש ואחרים, יש לעמול כדי למצוא שיר המתייחס במשהו לסכסוך. "רוב השירה הפלסטינית", כמו רוב השירה בעולם, עוסקת בנושאים כמו אהבה, מוות, חברות וכן הלאה, ולא ב'דם' או ב'סכסוך'. דרך אגב, אתה מכיר שירה ווקאלית פלסטינית או שגם במקרה זה אתה 'מהמר'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר שירה פלשתינית חוץ מדרוויש? זה לא נאמר בתור הקנטה , לא שומעים בתקשורת הרבה על אנשי הרוח הפלשתינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינץ' בוודאות מבוצע בידי מיעוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? ראית פעם תמונות של הלינץ' מראמאללה? משפרעם? (שפרעם!) מה זה מיעוט בעינך? האם 30% זה מיעוט? ו-20%? ו-10%? איזו אוכלוסיה מאפשרת ל"מיעוט" כזה מתוכה לבצע מעשים כה נתעבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, ראית מאות אלפים עושים לינץ'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט אסון שכל הערה כבר הוערה באייל בעבר, וכל אי־דיוק שתוקן חוזר. ראה תגובה 79747 לגבי הקברים־לכאורה בשירו של דרוויש. לדעתי, אגב, שיינפלד מתכתב במודע עם דרוויש. האסוציאציה להיעלמות המוחלטת שמתוארת גם בקטע של "עוברים ובטלים" שצוטט בדיון 1063 מתבקשת. נוכח הנוף הירחי שהותירו דחפורי צה"ל אחריהם, דרוויש נשמע כנביא (ככל משורר טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחמוד דרוויש ישנם שירים רבים העוסקים בנכבה. אחפש ואעתיק לפה שיר מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדרוויש יש הרבה מאוד שירים על הנכבה, וגם לא מעט כאלה שעוסקים ספציפית בעקירות ובתחושת העקירות. כרגע חיפשתי אחד כזה ב''למה עזבת את הסוס לבדו'', ונזכרתי כמה הוא גדול המשורר הזה, אבל שם דווקא לא מצאתי. עם זאת, חשבתי שלא יהיה במקום לשים שיר שלו בהקשר כזה. עם כל הכבוד לשיינפלד - משורר לא רע בכלל - בכל זאת קצת קשה להשוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרוויש יחכה לתור שלו לפרסום שיר באייל, בדיוק כמו שמבורסקה וכמו כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר ליעץ, אני חושב שחבל שפירסום שירים של שימבורסקה, הרברט או אפילו חנוך לוין, יבוא על חשבון הבמה המצומצמת ממילא שיש למשוררים ישראליים פחות מוכרים). אם הדבר בכלל מעשי, הייתי שמח לקרוא שירים מן הסוג ה''בינלאומי'' שיבחרו ע''י המערכת או משתתפי האייל, אבל בדיון נפרד משלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי שירים שתוקף זכויות היוצרים כבר פקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לציטוט של שיר שלו כתגובה, כמובן.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם העתקתי לעצמי שיר קטן של דרוויש, באנגלית. אני לא בטוח אם אני יכול להעתיק את כולו לכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן תקח אותי, אבי? אל צד הרוח, בני... ...והם יוצאים מהמישור, בו בנו חיילי נפוליון גבעה לאיתור צללים על חומת עכו העתיקה- אומר אב לבנו: אל תירא. אל תירא משריקת הכדורים! הצמד לעפר ותנצל! עוד ננצל ונעלה על ההר שבצפון, ונחזור כאשר ישובו החיילים לבתיהם במרחקים - ומי יגור בבית אחרינו אבי? - ישאר על כנו כפי שהיה, בני! מישש את מפתחו כמי שמישש את איבריו, ונרגע. ואמר לו: זכור, בני! כאן צלבו האנגלים את אביך שני לילות על קוצי צבר, ומעולם לא הודה. עוד תגדל, בני ותספר למי שיירשו את רוביהם את קורות הדם על הברזל... - למה עזבת את הסוס לבדו? - כדי שיהיה חברה לבית, בני, הראי בתים מתים כשדייריהם נעדרים... הנצח פותח את שעריו, מרחוק, לאורחת הלילה. זאבי הערבות מיללים על ירח מפחד. אב אומר לבנו: היה חזק כסבך! טפס איתי על גבעת האלונים האחרונה וזכור, בני: כאן נפל היניצ'רי מעל פרדת המלחמה, היצמד, החזק מעמד כדי שנשוב - מתי, אבי? - מחר. אולי בעוד יומיים, בני! והיה מחר נמהר לועס את הרוח בגבם בלילות החורף הארוכים. והיו חיילי יהושע בן נון מקימים את מבצרם מאבני הבתים. והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן המך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה. זכור, בני מחר. וזכור מבצרים צלבניים שכרסמו בהם עשבי ניסן לאחר נדידת החיילים... הבטחתי וקיימתי. העתקתי לכאן שיר מייצג של המשורר הפלסטיני, מחמוד דרוויש, מתוך הספר "למה עזבת את הסוס לבדו". ביני לבין עצמי אני מנסה לנתח את השיר הזה, וכן שירים אחרים מהספר, ניתוח פוליטי, או נכון יותר- היסטורי. ברור שלספר איכויות ספרותיות ברמה גבוהה ביותר ויהה זה נבזי ושטחי להביט בו רק מבעל לפריסמה "הסכסוכית". אני מקווה שעצם העתקת השיר "נצח הצבר" אינה מהווה הפרה של זכויות יוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארהיב עוז בפירוש: "ותספר למי שיירשו את רוביהם": הממ, מוזר, למה שיירשו את רובינו? "והיו חיילי יהושע בן נון מקימים את מבצרם מאבני הבתים.": זה אנחנו לא? מקימים את מבצרינו מאבני בתי הפלסטינים שהרסנו. "והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן המך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה.": שורשינו אינם כאן. אבותינו רק *עברו* כאן, מעולם לא ישבו פה. [מה שכן, מחוכם מצידו להכניס את ההתיחסות לאהבה (היתה כזו?). כמו היה אומר: אבותיהם דיברו על אהבה וראו מה הם עושים..] "..[נשוב] מחר. וזכור מבצרים צלבניים שכרסמו בהם עשבי ניסן לאחר נדידת החיילים...": גורלנו כגורל קודמינו יהיה. אליבא דדרוויש: מחר ישובו הפליטים לביתם, לאחר שנעלם מכאן ונחזור לאן שלא יהיה שממנו באנו. ההיסטוריה לא משקרת. אז דמנו לא מוזכר כאן במפורש. אז מה? האם אנחנו מתכננים ללכת לאן שהוא? איך יגרמו לעם היושב בציון לעזוב? וכמעט שכחתי, "האחר" היהודי מוזכר גם מוזכר. אבל האחר הזה הוא אך ורק חיילים. ואגב, מה דעתך על שיר המדבר על חזרה לישובים הישראליים ברצועה, לאחר "הסתלקות" הפלסטינים ממנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה: "והם מתנשפים בדרך קנא: כאן עבר אדוננו באחד הימים. כאן הפך מים ליין. ואמר דברים רבים על אהבה." - הכוונה לא ל"אבות היהודים" אלא ל"בן היהודים" - ישו. שאר הפרשנות מקובלת עלי פחות או יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בשיר הזה דרוויש עושה שימוש בייחולים מובלעים. אך עלינו לזכור שדיברנו על דם שפוך, על אלימות בוטה, כזו שנראת על פני השטח. בשיר הזה לא תמצא ביטוי לזה. ארהיב אף אני עוז בפירוש שירו של דרוויש: "ומי יגור בבית אחרינו אבי? ישאר על כנו כפי שהיה, בני." בשורה זו דרוויש אינו מוכן להשלים עם נישולו של הבית. מבחינתו, בית בו גר הכובש כמוהו כבית ריק. "משש את מפתחו כשי שממשש את איבריו, ונרגע." שוב ההצמדות לבית, הצומוד המפורסם לאדמה, החוויה הערבית השורשית שמפיכה תקווה בפליטי 1948. האם אסור להם לקוות? האם תקוותם בהכרח שוללת את קיומינו? איני סבור כך. בשיר ישנם ביטויים נוספים של געגוע לבית שנעזב. יש בו גם מסימניו של המיתוס התנכ"י של דוד וגולית, רק שכאן הפלסטינאים הם דוד ("אל תירא. אל תירא משריקת הכדורים! הצמד לעפר ותנצל!). גם בשורה הזו מתבטאת הקרבה לאדמה, לעפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין השירים פשוט. הראשון נכתב מנקודת מבטו של הכובש הנהנתן והשני מנקודת מבט של אדם שגורש מביתו על ידי צבא ולא קיבל פיצויים של 1.5 מיליון שקל. השיר של שיינפלד מתרכז בפרטים שבתוך הבית כאילו בכוח מנסה לגרום לקורא להבין את משמעות הבית על ידי טחינה עד דק של כל פרט ופרט של מרכיבי הבית. הרי המילה בית,מבחינת הכובש, אינה מספיקה. יש לחזור ולהדגיש את כלאחד מחלקיו על מנת שנבין על מה הוא מדבר. השיר של דרוויש הוא פשוט, אמיתי, נוקב וכועס כמו שיר אמיתי על עקירה של אדם מביתו עלידי חיילי אוייב ולא על ידי חייליו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירו של דרוויש לא מתרכז בפרטים בתוך הבית, בין השאר, משום שפרטי הבית נבזזו ע''י שכנים טובים מצפון ת''א (זה המכונה ''הישן'' ). אני גדלתי על סיפורי אמי ואבי שגרו בת''א באותה תקופה וסיפרו לי על שיירות הבוזזים שחזרו מיפו עם שטיחים על הגב ומכל הבא ליד חפצי ערך. אותם שכנים טובים התפארו במשך שנים רבות על השלל הזה שבביתם, מה שלא מנע מחלק מאותם מתפארים להגיע בשיבה טובה לימינו כמתנגדי כיבוש אדוקים. משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור "מעניין" שאינו מוכר לי. אתה יכול להוסיף פרטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמי ילידת הארץ בת היישוב הישן ואבי הגיע ארצה באופן לא ליגאלי בשנת 1946. באותה עת הם היו בנעוריהם והתגוררו בתל אביב. באזור ת"א היו מספר כפרים ערביים שידועים לנו בכל עת שבהם מתריסים נגד תושבי רמת אביב (שייח מוניס וכו) אלא שפה מדובר על כיבוש יפו (ע"י האצ"ל, כמדומני). ביפו היו תושבים עשירים, והם נמלטו והניחו את בתיהם כמות שהם. הבתים נבזזו מכל הבא ליד ע"י תל אביבים . הבוזזים היו מכל השכבות כולל סוציאליסטים מובהקים. במיוחד עניינו את הבוזזים פרטי ריהוט ושטיחים. זה נראה לך מפתיע? , אני מצרף לך העתק ממברק ששלח ב.ג. ליגאל ידין. בהול 151700 15.7.1948 אל: עציוני מאת: ד' בן-גוריון בתוספת להוראתי הקודמת בדבר העיר העתיקה עליך לדאוג שהכוח המיוחד, שימונה על שמירת העיר עתיקה, ישתמש בלא רחמים במכונת-ירייה נגד כל יהודי, ובייחוד נגד כל חייל יהודי שינסה לשדוד או שינסה לחלל מקום קדוש נוצרי או מוסלמי. בהול 151645 מאת: ד' בן-גוריון אל: יגאל ידין, מטה ירמיהו [חזית צפון] אם נצרת עומדת להיכבש, אתה חייב להכין לפני כך כוח מיוחד נאמן ומומשמע, שלא ייתן לשום חייל יהודי אחר דריסת רגל בנצרת, וימנע כל אפשרות של שוד וחילול מנזרים ובתי כנסיות. נגד כל ניסיון של שוד מצד חיילינו יש להשתמש במכונת-ירייה בלא רחמים. עליך להוידע איך אתה מבצע הוראה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע? לאו דווקא. בעיקר עצוב. מאידך גיסא, נחמד לראות שבן גוריון בכל זאת ניסה למנוע את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק שלא נשכח על איזה מעשים דובר בשיריו של דרוויש ולאילו אנשים בדיוק הוא מייחס את שירו (לא שהמתנחלים הם צדיקים גדולים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 330128 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה שיר "נצח הצבר" קובץ "למה עזבת את הסוס לבד?" וכן "קובץ זכר לשיכחה" מספר גם על הפליטות של הילד דרוויש ועוד | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |