|
||||
|
||||
אני חושב שזה דווקא לא רלוונטי לדיון. הסופה קטרינה היא אחד המקומות בו שני הצדדים אמורים להסכים: כאן זה תפקיד המדינה להגן על האזרחים במסגרת השקעה בתשתיות ציבוריות, ומפני אויב חיצוני (פגעי טבע במקרה זה). הבעיה של אמריקה (ושל העולם) היא שבוש נמצא מתחת לסטנדרד של שני הצדדים: מחד - הוא מרחיב את תקציב הממשלה (צעצועיסט נפשע מבחינת תומכי ש"ח) ומצד שני הוא לא טורח להשקיע בתשתיות ובהגנה (שוקחופשיסט אכזרי מצד הצעצוסיטים). כלומר, בוש הוכיח (שוב) שאפשר להיות מנהיג שהוא לא זה ולא זה - פשוט מנהיג ציני שעושה בעיקר לעצמו ולמגזרים המקורבים אליו. |
|
||||
|
||||
מדבריך עולה ששני הצדדים מאשימים את המציאות בכך שאינה שחור/לבן. לא מספק. אגב, איפה היא ההתגייסות האזרחית שהליברלים אוהבים לדבר בשבחה? גם היא באה מעט מדי ומאוחר מדי - כמה סלבריטאים 1מעמיסים ארגזים עם ציוד, אופרה וינפרי נואמת באיצטדיון. זה יפה להרים את המורל אבל לא עוזר באמת. אם התשובה השוקחופשיסטית היא שוב ש"מנגנון ממשלתי מנופח גרם לניוון המוסד החברתי של עזרה הדדית", אני לא קונה אותה (מהסיבה שצוינה לעיל). 1 איפה ספייק לי באמת? |
|
||||
|
||||
אפשר גם לשאול איפה ה"חמלה" וה"סולידריות" שהלא שוקחופשיסטים אוהבים לדבר בשבחם (בעיקר בשאלות "איפה החמלה?"). אם התשובה הלא שוקחופשיסטית היא ש"ערכי השוק החופשי גרמו לניוון המוסר החברתי של חמלה וסולידריות" אני לא קונה אותה. עושה רושם ששני הצדדים מדברים בעצם על אותו דבר, וכמה שאותו דבר חסר כל סיכוי להתרחש. |
|
||||
|
||||
שהלא שוקחופשיסטים אוהבים לדבר בשבח ה"חמלה" וה"סולידריות" *בכפיה*. |
|
||||
|
||||
איני מאשים את המציאות - אני מאשים את ההנהגה האמריקנית. האמריקנים למדו לסמוך על מדינתם בעיתות כאלה, וזו (שוב, תחת בוש) לא סיפקה את הסחורה הן בהכנות והן לאחר מכן. לגבי התנדבות: מה בדיוק ציפית שיקרה? שאמנים ינקזו את המים? התנדבות המגזר הפרטי מגיעה לעשרות מיליונים בצורות סיוע שונות. |
|
||||
|
||||
הניתוח של יואב קרני: http://www.notes.co.il/karny/13510.asp |
|
||||
|
||||
נראה שיואב קרני שגה במקצת בניתוח של בוש. נכון שהוא נחשב ''ימין'' מהיותו רפובליקן, אבל הממשלה והוצאותיה גדלו מאוד במהלך כהונתו. ובינינו, לקרוא למחדל קטרינה מחדל של הקפיטליזם הוא טשטוש חוסר מנהיגותו המשווע וסדר עדיפויותיו המעוות של האדם שמכהן כנשיא שם כרגע, שכל התקציבים לרשותו, וגרעונות הענק של מדינתו רק תופחים, והכל הולך לקמפיינים אומללים ברחבי העולם ובבית. |
|
||||
|
||||
מפני שהאמירות של הגישה הימנית-רפובליקנית בזכות צמצום התקציבים והממשלה והשארת הממשל רק בענייני בטחון ועוד משהו- הם עבודה בעינים. אין צמצום קציבים; יש צמצום תקציבים במדיניות הרווחה האמריקאית ובתחזוקה. הגרעונות בתקופת רייגן ועכשיו מראים שיש כאן שיטה. הפחתת מיסים לעשירים וניהול מדיניות חוץ שמשרתת מגזרים מסויימים של ההון הגדול בארה"ב. זה איננו משהו אישי של בוש בהיותו בחירה מכוונת של תומכיו, גילה חוסר אחריות חריגה שפוגעת בארה"ב ובסופו של דבר אולי תביא להחלפת השלטון. המגזרים שתמכו בו ידעו לא לתמוך בנשיא עצמאי ומוכשר מדי. אגב, בחירת אנשים בינוניים לנשיאים היא תופעה ידועה בדמוקרטיה האמריקאית. רוזוולט היה חריג. |
|
||||
|
||||
וזוהי, כנראה, רק ההתחלה. כמה אנשים הולכים לגזור קופון ע-נ-ק מתקציבי השיקום. רוצה לנחש מי? עזוב, בשביל מה לנחש אם אפשר לחכות עד שהסרט של מייקל מור יגיע לכבלים? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |