|
העוגה הזו היא מצד אחד קצת מגמתית, אבל גם מעוררת למחשבה: האם צריך להסתכל על המשקל של כל סקטור בכלכלה האמריקאית, או אולי על חלקו היחסי בתקציב הפדרלי.
בגלל המדיניות האמריקאית המוצהרת של שמירה על ממשלה קטנה יש סקטורים נרחבים שהממשל כמעט לא מעורב בעסקיהם: כל מה שמכונה "השוק החפשי", או המגזר הפרטי. תאגידי ההיי טק והפיננסים בסה"כ רוצים בעיקר שהממשל לא יפריע להם לעשות עסקים כרצונם, וזהו.
מנגד, יש כמה תחומים שבהם ההוצאה הפדרלית היא שיוצרת את השוק, או משפיעה עליו באופן מכריע. למשל: בריאות ובטחון. יכול להיות שהתפלגות הלוביסטים בוושינגטון בכלל לא חופפת את התפלגות הסקטורים בכלכלה האמריקאית, ושיש ייצוג יתר למגזרים שנהנים במיוחד מהתקציב הממשלתי. התוצאה יכולה להיות שלוביסטים של תעשיות הנשק ושירותי הבריאות ישפיעו באופן לא פרופורציונלי על קביעת המדיניות בלי להתחשב באינטרסים של שאר המגזר העסקי.
ככל שתסריט כזה נראה לא הגיוני (כי לכל המגזרים יש לוביסטים בוושינגטון), ייתכן בהחלט שמדיניות החוץ מול מדינות שאין להן פוטנציאל צרכני משמעותי - כמו רוב מדינות המזרח התיכון - מנווטת על ידי האינטרסים של קבוצה צרה של תאגידי נשק ונפט. לעומת זאת, לגבי האיחוד האירופי, סין והודו - שיש להן פוטנציאל צרכני עצום - האינטרס המכריע צריך להיות זה של "כלכלת השלום", שדוגלת ביציבות, השקעות לטווח ארוך והגדלת הסחר ההדדי.
|
|