בתשובה לדמיטרי לוינסון, 22/08/01 12:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר לוינסון הנכבד, שלילת העתיד בצורת שם הפועל (Infinitive) בשפה העברית אפשרית ותקנית - בהתאם לחומר המצוי בידי - גם אם אין הדבר 'מקובל' 1. יש בדעתי לפנות בזאת לאקדמיה העברית על מנת לקבל תשובה סופית בנדון. בידידות א. מאן 1 הגדרתך הנוספת בדבר ה'תקני' וה'מקובל' אינה תופסת כלל, היות ואף בתחביר (Syntax) ישנם וקיימים חוקים ברורים ומסויימים, גם אם באוזן צברית ו'גזעית' נשמע ומתקבל ניסוח מסויים כניסוח קאנוני ומיושן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר, בענין שלילת העתיד: אם התכוונת לצורות כגון "אין לכתוב", אתה צודק, התכוונתי לצורת "יקטול" בלבד. בענין ההבחנה בין הלשון ה"תקנית" וה"מדוברת" - ההבדל קיים והוא די ברור, בהתאם להגדרות שנתתי. אין שום קשר בין זה לבין "צבריות"/"גזעיות" כלשהי. אין לנו (כאן אני מדבר כמייצג הבלשנות) קובץ חוקים ממצה של אף שפת אנוש טבעית. אנשי התחביר בעולם מנסים לבנות תיאוריה תחבירית של השפה, והסוף לא נראה באופק. כללים של שפה אמורים לקבוע לכל משפט אפשרי האם הוא דקדוקי או לא. מה שבדרך כלל מצוי בספרים המתארים שפה זה אוסף מבנים ותיאור שאף פעם אינו ממצה של השימוש במבנים. ובענין שפתך המיוחדת: אם אתה דובר ילידי של עברית, אתה תמיד יכול לטעון שיש לך דיאלקט מיוחד. דמיטרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא נפלאה מפונולוגיה לתופעה בשפה המדוברת אשר לא תמצא התייחסות אליה בספרות האקדמיה: ההבדל בהגיה בין המלים "שמרתי" ו"ירדתי". "שמרתי" נהגה "shamarti". "ירדתי" נהגה "yaradeti", עם הכנסת תנועת "e" בין d ל-t. אם ספר דקדוק כלשהו טוען שהמלה הזאת נהגית בעברית מודרנית "yaradti" (כי הרי הדל"ת מנוקדת בשווא נח), הריהו טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא אומר yaradti... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |