|
||||
|
||||
יש לציין שלפי התזה הזו, הכישלון האמריקאי בולט אף יותר מאשר לפי התזה הגורסת שמטרתם היתה לקיים דמוקרטיה יציבה בעיראק. |
|
||||
|
||||
למה כישלון אמריקאי? הצלחה של בוש! הבחור והקבינט המיידי שלו מושקעים עד צוואר בחברות אנרגיה, שצוחקות כל הדרך אל הבנק מאז שהוא בשלטון, עם רווחי ענק מהתייקרות מחיר לחבית של כ 300% מאז ועד היום. |
|
||||
|
||||
זהו כשלון אמריקאי אם אנו אכן מאמינים שארה''ב יצאה למלחמה על מנת להוזיל את מחירי הנפט עבור כלכלות המערב. |
|
||||
|
||||
אכן ישנם כמה חוקרים שטוענים שמטרת האמריקאים והבריטים היתה להביא לייקור מחירי הנפט. |
|
||||
|
||||
ולמה זה ? יש'ך ל'נק ? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מדוע ,בעצם, ששני סקטורים בלבד - אנרגיה ונשק, שמשקלם בעולם העסקים האמריקאי איננו זניח אבל גם לא דומיננטי, יכתיבו את מדיניות החוץ של הממשל? |
|
||||
|
||||
מאחר ושני סקטורים אלה חביבים על הממשל הנוכחי, ולגבי סקטור הנשק ניתן לראות זאת מהפשטידה, שגם מראה שסקטור זה אינו זניח כלל ועיקר: |
|
||||
|
||||
העוגה הזו היא מצד אחד קצת מגמתית, אבל גם מעוררת למחשבה: האם צריך להסתכל על המשקל של כל סקטור בכלכלה האמריקאית, או אולי על חלקו היחסי בתקציב הפדרלי. בגלל המדיניות האמריקאית המוצהרת של שמירה על ממשלה קטנה יש סקטורים נרחבים שהממשל כמעט לא מעורב בעסקיהם: כל מה שמכונה "השוק החפשי", או המגזר הפרטי. תאגידי ההיי טק והפיננסים בסה"כ רוצים בעיקר שהממשל לא יפריע להם לעשות עסקים כרצונם, וזהו. מנגד, יש כמה תחומים שבהם ההוצאה הפדרלית היא שיוצרת את השוק, או משפיעה עליו באופן מכריע. למשל: בריאות ובטחון. יכול להיות שהתפלגות הלוביסטים בוושינגטון בכלל לא חופפת את התפלגות הסקטורים בכלכלה האמריקאית, ושיש ייצוג יתר למגזרים שנהנים במיוחד מהתקציב הממשלתי. התוצאה יכולה להיות שלוביסטים של תעשיות הנשק ושירותי הבריאות ישפיעו באופן לא פרופורציונלי על קביעת המדיניות בלי להתחשב באינטרסים של שאר המגזר העסקי. ככל שתסריט כזה נראה לא הגיוני (כי לכל המגזרים יש לוביסטים בוושינגטון), ייתכן בהחלט שמדיניות החוץ מול מדינות שאין להן פוטנציאל צרכני משמעותי - כמו רוב מדינות המזרח התיכון - מנווטת על ידי האינטרסים של קבוצה צרה של תאגידי נשק ונפט. לעומת זאת, לגבי האיחוד האירופי, סין והודו - שיש להן פוטנציאל צרכני עצום - האינטרס המכריע צריך להיות זה של "כלכלת השלום", שדוגלת ביציבות, השקעות לטווח ארוך והגדלת הסחר ההדדי. |
|
||||
|
||||
לגבי התקציב הפדרלי - קצת זווית היסטורית: ראה את השנים הרזות של התקציב הביטחוני בתקופת קלינטון, ולעומתו את ההשמנה בתקופות רייגן ובוש הבן - ובארה"ב אכן לממשל יש משקל רב יותר מכל דבר אחר בהכתבת תנאי שווקי האנרגיה והנשק בשל שליטתה על רזרבות הנפט, על קונפליקטים באזורי הפקת נפט, ועל הזמנות של הפנטגון מחברות הנשק. |
|
||||
|
||||
לשני המחברים הללו יש הרבה חומר באתר המצורף, בין היתר ספרים שלמים שאתה יכול לקרוא שם. |
|
||||
|
||||
בספר עב הכרס שהם הוציאו בעברית ביכלר וניצן כותבים במפורש שבשנים האחרונות תעשיות הנשק והנפט נחלשות בהשוואה למגזר השירותים (בכל העולם המערבי משקלה של התעשיה בתל"ג קטן בהרבה מזה של השירותים: היי טק, פיננסים וכו'). לכן הם טוענים שהאינטרס הגלובלי של המגזר העסקי בארה"ב היום הוא יציבות ולא מלחמות, ומחירי נפט נמוכים. התזה על הדומיננטיות של מגזרי הנפט והנשק התייחסה לתקופה שעד אמצע שנות ה- 90, לפי מה שכתוב בספר. |
|
||||
|
||||
באותו הספר הם כותבים שמגזר הנפט והנשק לא ויתר ויעלה שוב, ואז נראה שוב שקץ ההיסטוריה והמלחמות נגמר ומתחיל עידן חדש של מלחמות. באתר שלהם יש אפילוג לספר שכתבו ב-2001 לפני ה-11 בספטמבר. שם הם חוזים מלחמות, מחירי נפט גבוהים וכד'. |
|
||||
|
||||
לפי האפילוג, קרתה מין תאונה מצערת ומשפחת מאפיונרים בשם בוש השתלטה במרמה על אמריקה בניגוד לאינטרסים של מרבית המגזר העסקי. ההנחה המובלעת היא שכל התאגידים שייפגעו ממיתון כלכלי וממחירי נפט גבוהים איכשהו פשוט שתקו ולא ניסו להשפיע על תהליך בחירת הנשיא. איך דבר כזה ייתכן? הרי לא מזמן הם בחרו בו פעם נוספת! על פניו זה נראה תמוה, אבל המשקל היחסי של מחירי הנפט בכלכלה היום הרבה יותר קטן מאשר בשנות ה- 70, בגלל המעבר לכלכלת שירותים. אולי התאגידים הגדולים נותנים לבוש ואנשיו לשחק בנפט כרצונם מפני שהם מאמינים שמחירי הנפט איבדו את הרלבנטיות שלהם. אולי הם ביצעו ניתוח כלכלי קר שמראה שהאפקט של מחירי נפט גבוהים יהיה זניח, שהאינפלציה כמעט ולא תעלה ושהצמיחה לא תפגע. למשל: |
|
||||
|
||||
אקסון-מוביל הודיעה על רווח של 10 מליארד דולר לרבעון האחרון. זה הרווח הכי גדול שאיזו חברה השיגה אי פעם. |
|
||||
|
||||
ועוד היד נטויה. זה מראה שלמעשה המערכת וגם השיטה מושחתות. שים לב לרווח על ההון. |
|
||||
|
||||
ויש כמובן אפשרות, לפחות תיאורטית, שהתיאוריה לא נכונה. הרי נקודת התורפה שלה הגדולה ביותר שלה, שלתחושתי ביכלר וניצן (וגיל לדרמן) לא הצליחו להשיב עליה, היא כיצד בדיוק עובדת קנוניית בעלי ההון. |
|
||||
|
||||
על פי ביכלר וניצן- יש מאבקים ולא תמיד מגזרי הנפט והנשק מובילים את האג'נדה הפוליטית. הצירוף של שני המגזרים הללו נותן את הכוח. במחצית השניה של שנות ה-90 המגזרים הללו לא הובילו את מדיניות ארה"ב. דיברו על קץ המלחמות, מחיר חבית נפט הגיע ל-12 $. בספרם הם מביאים טבלאות וגרפים של הרווחים הדיפרנציאליים, ומראים ששני המגזרים הללו משתדלים לשנות את כיוון המדיניות של ארה"ב כשרווחיהם יורדים. מי שרוצה להיות משוחרר ממה שהם כותבים, שיעבור על הגרפים וינסה להסיק בעצמו את המסקנות. |
|
||||
|
||||
"ומראים ששני המגזרים הללו משתדלים לשנות את כיוון המדיניות של ארה"ב כשרווחיהם יורדים" נו, זו בדיוק השאלה. *איך* הם עושים את זה, לא *למה* הם עושים את זה או *מתי* הם עושים את זה. |
|
||||
|
||||
התשובה על ה"איך" נענית בשתי הקדנציות של בוש הבן: מימון קמפיין של נשיא שהוא תומך נלהב בתעשיות אלה. |
|
||||
|
||||
בגלל שכל קהיליית העסקים רוצה השפעה בבית הלבן, סביר להניח שכל התאגידים הגדולים תורמים למסע הבחירות של בוש, ואין למגזרי הנפט והנשק דומיננטיות מיוחדת. למשל, מתוך הנתונים על התרומות לקמפיין הבחירות ב- 2000: יוצא שהסקטור הפיננסי, עורכי דין וחברות לראיית חשבון תרמו לרפובליקנים הרבה יותר מתעשיות האנרגיה והנפט. לא ברור איך סקטור בודד או שניים בכלכלה האמריקאית יכולים לקנות לעצמם נשיא. זה פשוט לא הגיוני. הנתונים מראים שכמעט כל עולם העסקים האמריקאי תורם לרפובליקנים הרבה יותר מאשר לדמוקרטים. גם אם המועמד הרפובליקני היה שייך למשפחה של עורכי דין סביר להניח שהוא היה זוכה לאותה תמיכה בדיוק. הנשיאים הרפובליקאים מאז רייגן מנהלים מדיניות עקבית והמשכית של יצירת גרעונות ממשלתיים גדולים. ביכלר וניצן טוענים שהמטרה הבלעדית היא לצ'פר את החברים מחברות הנפט, הנשק והבניה, אבל התמיכה האחידה של כמעט כל קהיליית העסקים ברפובליקנים מצביעה על הסבר אחר, מפני שמדיניות הגרעונות נראית על פניו כהתאבדות כלכלית. מצד אחד מוציאים המון - על המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, ומעכשיו גם על שיקום ניו אורלינס, ומנגד מקצצים במיסים ומקטינים עוד יותר את הכנסות הממשלה. כבר היום, ארה"ב כבר לא עומדת בקריטריונים של אמנת מאסטריכט ליציבות כלכלית מפני שהחוב הממשלתי שלה טיפס מעל 60% מהתל"ג. מי שמממנים את הגידול בחוב הם בעיקר משקיעים זרים, למשל בסין וביפאן, שלהם אמריקה חייבת היום טריליוני דולרים. לפני 40 שנה זה היה מצב בלתי נתפס. לאורך מרבית ההיסטוריה שלה אמריקה היתה מלווה, לא לווה. יש בארה"ב פוליטיקאים שחושבים שלהיות לווה גדול - פירושו להיות בעמדת כוח. הם מאמינים בכוח הכלכלי שמעניק להם, לכאורה, מעמדם כצרכן מס' 1 בעולם. מיתון בארה"ב עלול לגרום להאטה בכל העולם מפני שלשוק האמריקאי יש חשיבות מרכזית כיעד ליצוא כמעט מכל מדינה שהיא. זה קצת אנלוגי למצב שבו יש רשת שיווק גדולה, מפסידה, שלוקחת עוד ועוד הלוואות מכל הספקים שלה ובשום אופן לא משלמת במזומן תמורת הסחורה. לכולם יש אינטרס שהרשת לא תקרוס, מפני שיש לה חובות אדירים כל כך וכולם עלולים להפגע מהנפילה. מצב כזה לא יכול להמשך לנצח. מתישהו יהיה צורך להחזיר את החובות, ולא יהיה ממי לגבות אותם. עלול לקרות אז תרחיש מבהיל שבו אמריקה תצטרך לנופף יותר ויותר בכוחה הצבאי כדי לאיים על בעלי החוב שלה ואולי אפילו לשדוד מדינות חלשות כדי לשלם את החובות. אולי מה שאנחנו רואים היום בעיראק הוא רק הקדימון למה שעוד יגיע. איזו אופציה אחרת תהיה לאמריקאים, לאור הרקורד העגום שלהם בשמירה על ריסון תקציבי? |
|
||||
|
||||
ראשית, לא כל קהיליית העסקים תומכת בבוש וודאי שרחוק מהביטוי ''כאיש אחד''. משפחת בוש קשורה לעסקי הנפט גם בלי לרוץ לנשיאות. בארצות הברית יש כאלו שתורמים למרוץ מבחינת ''שלח לחמך'' ויש שמריצים מועמד. מחפשים את האיש שישרת את האינטרסים שלהם בדרך הטובה ביותר ומריצים אותו. בדרך כלל הם לא יבחרו את האדם הטוב ביותר כי הוא עלול לגלות יותר מדי עצמאות מחשבתית. ההסטוריה של ארה''ב מלאה נשיאים מאד בינוניים. |
|
||||
|
||||
א. אנשים שפגשתי בעבר נתנו לי סיבה להאמין כי ישנה אפשרות להצביע ואף לתרום תרומה כספית נאה למועמד בבחירות מסיבות ערכיות (פטריוטיות, דתיות) או סתם בגלל אמונה שאותו המועמד הוא האדם היותר מתאים לתפקיד מבין המועמדים . ב. בנושא הבינוניות: למרבה הצער זה נכון לגבי חלק גדול מן המנהיגים בעולם שנבחרו באופן דמוקרטי ועוד יותר לגבי האחרים. |
|
||||
|
||||
מיהי/מהי גנושיה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
:) |
|
||||
|
||||
זה נכון מה שאתה אומר אך אינו שייך למה שכתבתי. אלו שמריצים מועמד גם דואגים למכור אותו לך. הם כמובן לא יאמרו לך: "אנחנו דוחפים לנשיאות את ג'ורג' דבליו בוש כדי לקדם את האינטרסים שלנו". אתה יכול לשאול את עצמך מדוע אנשים בעלי שעור קומה פוליטי לא מגיעים הרבה פעמים לנשיאות ארה"ב? בכלל לפוליטיקה? קח לדוגמה את ארנולד שוורצנגר. נדמה לי שהוא מוביל קבוצת אינטרסים בקליפורניה. |
|
||||
|
||||
על פי ביכלר וניצן הם מארגנים מלחמה/מתיחות וכד'. קרא בספר שלהם. הספר נמצא כולו באתר שלהם וגם מאמרים אחרים. |
|
||||
|
||||
''הם'' (כלומר תעשיות הנפט והנשק) לא יכולות לארגן מלחמה ומתיחות, אבל נשיא מכהן ''מטעמם'' יכול גם יכול, ובוש מדגים זאת יפה. |
|
||||
|
||||
הלו, מה אני קשור לכאן? אני בכלל לקחתי חופשה.. בכל אופן, במקרה הספציפי זה נראה די פשוט. אם היית שואל איך בדיוק משפיעים העוסקים בקמעונות על מחירים ועל רווחים, כנראה שהתשובה היתה מסובכת. אבל מגזרי הנפט והנשק? אלו שני מגזרים שתלויים חזק מאוד במדיניות חוץ ובטחון. אני מניח שהרעיון החכם ביותר מבחינתם הוא פשוט להרכיב את הממשלה. זה פחות או יותר מה שהיה בזמן ממשל רייגן, וחלק גדול מאותם אנשים מריץ גם את הממשל הנוכחי. באשר ל"הסכמה בשתיקה" של אלו אשר לא מרוויחים ממלחמות ופיצוצים, גם לכך יש לשניים הסבר ארוך למדי שמתמצה בזה שסטגפלציה זה לא נורא כל כך יחסית לאלטרנטיבות. |
|
||||
|
||||
מה, יכול להיות שגם קתרינה זה תכנון שלו? |
|
||||
|
||||
כנראה שלא, אבל (חוסר) ההכנות אליה בהחלט כן. האמנות שלו זה לנצל אירועים שקורים לטובת מהלכים שהוא רוצה לקדם. |
|
||||
|
||||
טוב, נראה שהוא אמן גדול. |
|
||||
|
||||
בהחלט. רק תביט באמנות של גרף מחירי הנפט בצמידות לאירועים: ראה את קצה הסקלה, שרק עולה בתקופת האמן. האמן ממשיך למשוך את הקו מאוד למעלה גם ב 2005, שעדיין לא מופיעה בגרף הנ"ל, אך מופיעה היטב בגרף הבא: |
|
||||
|
||||
זה בסדר, בסוף אנחנו (החבר'ה מהפרוטוקולים של זקני ציון, למי ששכח) נגרוף את כל ההצלחה גם ככה. בוש הוא הרי סתם בובה על חוט שמפעיל המוסד. למה לפי דעתכם לא מתו יהודים בניו אורלינס? הרי ברור שהמוסד גרם לקתרינה והזהיר מראש את כל היהודים. |
|
||||
|
||||
[אני לא חושב שההערה שלך נכונה לגבי האישים שהזכרת] אבל יש כאלה שכן מרוויחים. למשל, אם יש לך סבלנות לקרא את המאמרים מ"הוושינגטון פוסט" ו"הגבעה" תראה שראש FEMA הקודם, ג'ו אלבו הוא אחד מהם. אלבו עמד בראש מערכת הבחירות של בוש ב2000 ומשם עבר לניהול סוכנות ההצלה הפדרלית. הוא פרש עם הפלישה לעירק ואז הקים חברת לובי כדי לעזור ללקוחות לנצל הזדמנויות עסקיות במזה"ת אחרי סיום הלוחמה. הוא גם עובד עבור חברת בת של הליברטון ותפקידו ללמד את הקונגרס והבית הלבן בנושאים של בטחון, טיפול באסונות ובטחון פנים; לפני כמה ימים הבית הלבן שכר את חברת הליברטון שתבנה את המחנות הצבאיים שקתרונה הרסה. אלבו גם "מתאם את הסיוע של המגזר הפרטי אחרי סופת ההוריקן." |
|
||||
|
||||
דווקא מוזכר שם חלק מהקבינט המיידי של בוש (צ'ייני לא נחשב?), ותודה על הקישורים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |