|
||||
|
||||
וכאן לא הבנתי את ההבדל בין הפרובוקציות שאתה מייחס לי לבין השפעה באמצעות המחשבה שנגרמת עקב פרובוקציות אלה. אני מאמינה שהמצב הנוכחי של ישראל ופלשתין מתנדנד על פי תהום. אני מאמינה שהסיבה לכך היא עיוורון מרצון של השותפים לבעייה. ואכפת לי מכך, משום שכמה אנשים שאני אוהבת תקועים שם. תוכל, אם תרצהף לראות זאת כך – אני רואה את עתידך בסכנה ומנסה לאותת לך: "וואלה - תראה! תהום!" אך רמת העיוורון היא כזו שהתגובה לדברי היא זעם המופנה כלפי. הואשמתי (אפילו אם אצטמצם לכדי תמצות התגובה שקיבלתי מעל דפי האייל) באנטישמיות, עליונות מוסרית, התיימרות לדעת הכל, גסות לב כלפי סבל, חמיסת קרקעות מתושבי מולדתי... ...עוד לא האשימו אותי ברצח ארלוזורוב, אבל אני בטוחה שמישהו ימצא את הקישור... ...מתישהו. עוצמת הזעם שבתגובה אמורה לאותת לחשים אותה שנגעתי כאן משהו מעבר להתכתבות עם דינה. אני משתדלת (ככל שאני יכולה) להימנע מגלישה לפסים אישיים. אני משתדלת להצטמצם לכדי דיון ברעיונות ובאירועים. ואולם, שוב ושוב אני מבקשת להציג "אישור לדון בנושא"... ...האם זה קביל עליך? ואני מודה לך, בכל מקרה, על ההסבר. אכן, כוונתי היתה להוסיף פרספקטיבה. |
|
||||
|
||||
לא יחסתי לך בהכרח ''פרובוקציות''. פרובוקציות יכולות לעורר וויכוח, ויכולות לסחוף אותו לכיוונים של דיון על ''המובן מאיליו'', אבל מעצם טיבן הן יוצרות בעיקר אנטגוניזם אצל המגיבים, והסיכוי שבסופו של הדיון ישתכנעו אלו שהופעלו ע''י הפרובקציה, הוא לדעתי קטן. כמובן שבכל מקרה הסיכוי שבעקבות הדיונים כאן ישנו אנשים את דעתם מן הקצה לקצה, הוא מזערי. ה''מאבק'' העיקרי כאן לדעתי, הוא על חידוד דגשים וניואנסים. לא קביל בעיני שבכל פעם מחדש תדרשי ''להציג אישור'' (אני מקווה שהבנתי נכון את משפטך העוסק בכך). את כן צריכה לקחת בחשבון שמעצם העובדה שאת במצב אחר ממצב ברירת המחדל של יתר המגיבים באייל, גם הערותייך (במיוחד עבור קוראים שלא מכירים את ה''ביוגרפיה'' שלך) יקראו בעין אחרת. לא יותר טובה, או פחות טובה - אחרת. |
|
||||
|
||||
אופס, טעות כתיב. בכל פעם אני *מתבקשת* להציג אישור... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |