בתשובה לשוקי שמאל, 24/08/05 1:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפור חיי הדחקות שהיו לה הוא באמת עצוב מאוד. כמה חבל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאת/ה קורא/ת את הדברים לא נכון. אני לא חושב שמדובר על בעיה כלכלית או חיי דחקות (זו עוד קלישאה). אני זוכר שהכיוון היה יותר פוליטי. רביקוביץ מתכחשת ל"עמק דותן" (השיר באמת נראה כרצף קלישאות. חיטה בעמק דותן? ובכל זאת השיר יפה בעיני, ובעיני רבים הזוכרים אותו). היא מספרת שהשיר נכתב לצורכי פרנסה. יכןל להיות שמה שזכרתי היה השיר: "וכל מה שאמרתי אינו יותר / מגניחה חטופה וכחכוח גרון / כי לעזאזל השיר וכל אשר בו, / אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש / בחשבון אחרון" ("פרנסה", "כל השירים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת אם מה שסיפרת היה עניין פוליטי, אבל ראיתי אותו בטלוויזיה יותר מפעם מדברת על בעיותיה הכלכליות, ונראה לי שדיברה בכנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דליה רביקוביץ כתבה על ביתן הזכוכית שעל גדות התמזה ולא על כיכר הרעב שלחופי הירקון: "תה בלימון על שפת המים/ארוחת צהריים/ עוגה וכריך/.../הנה מתקרבים ברוזי מים/הנה לונדון/טבור העיר" - ביתן הזכוכית. ולו נניח שרביקוביץ היתה ענייה מרודה, האם עונייה שונה באופן מהותי כלשהו מעוניה של לובה הקופאית או ויקי מפוטרת הטקסטיל? מגדל השירה אינו ב-Sea & Sun, ואין קשר בין עוצמת השירה לעוצמה כלכלית. לדעתי, כאשר מספידים משורר חשוב, השירה היא העיקר. תלושי הביטוח הלאומי שלו, העובדה שהיה חבר של מישהו ביחסי הציבור של "שלום עכשיו" ומכתב למערכת שכתב בנושא הערכתו למסורת ישראל סבא הם הטפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא הייתה ענייה מרודה, אבל גם לא חיה ברווחה. וגם במוספים ספרותיים ואפילו בחוגים לספרות מתייחסים, בין השאר, לחייהם של הסופרים/משוררים שעוסקים בהם. בסופו של דבר, שירה וספרות תמיד נוגעות גם למצבו האישי של האדם הכותב בכל היבטיו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |