בתשובה להאייל האלמוני, 23/08/05 12:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר לתפיסת הפריצות המינית: לצורך העניין בוא נבדיל בין שאלת הבתולין/ "טוהר" לבין האחריות המוסרית לעניין שתכונה כאן "פריצות". ה"טוהר" משתייך לרוב לגוף האישה ויכול להיבדק פיסית על ידי קיום או אי קיום קרום הבתולין והריון. מעניין הסוויץ' שהתרחש ביהדות כאשר השמירה על הברית הפך לשמירה על איבר הברית, ואיסור על איבר זה להגיע למקומות שאינם חיקה של אישה אחת הנשואה לבעל האיבר כדת משה וישראל. נשא ה"טוהר" כאן הפך גופו של הגבר, וזאת ביחד עם הפיכת גוף האישה לדבר לא טהור. הפריצות ונשיאת האחריות ה"מוסרית" לאו דוקא שייכת לגוף נושא ה"טוהר". כך למשל במחקר של מרגרט מיד בשנות מלחמת העולם השניה, עלה שחיילים אמריקאים המוצבים בבריטניה ובחורות בריטיות האשימו אלה את אלו בחוסר מוסריות. האמריקאים היו מורגלים בכך ששמירה על בתולין וכבוד הוא תפקידה של האישה, בעוד שהבריטיות היו מורגלות בכך שזהו תפקידו של הגבר. באופן דומה מישהי סיפרה לי שבטאיוואן בחור ימנע מלנשק את חברתו מחשש לאחריות על הרגשות שיתעוררו בה בשל מעשה זה. מי שסיפרה לי זאת השמיעה ביקורת כלפי בחורים מן המערב שלא התייחסו לנורמה זאת ופגעו בבחורות טאיווניות. אני מכירה את המשפט המצוטט כאימרה אמריקאית. אם מישהו מכיר את המקור, אשמח לדעת. בהחלט מוסכם, רעיון האהבה הרומנטית כמקור לנישואין הוא יחסית חדש בתרבות המערבית. השתמשתי במשפט המצוטט יותר בגלל המקצב האיטי שבו הוא תמיד נאמר. הוא מיתרגם מבחינתי ל: קודם תקופת החיזור, אחר כך הברית החברתית הרשמית ורק אז מגיע פרו ורבו. בחרתי בו משום שהוא שייך לארה"ב. התמונה שעלתה בראשי היא מהסרט של קינג וידור "הללויה" מ 1929 שכל שחקניו שחורים. הסרט מתחיל בסצנה קומית שבה אישה מבקשת להינשא לבן זוגה לאחר שכבר ילדו 11 ילדים משום ש"היא רוצה לשמור על הכבוד". ובמהלך הסרט הגבר השחור אינו מצליח להתגבר על יצריו המיניים ובעקבות כך הורס את כל סיכוייו להפוך לדמות מכובדת ומאושרת. השתמשתי בביטוי קונסרבטיבי/ שמרני משום שבימינו זהו החלק השמרני בארצות הברית שמדבר במובנים כמו "ערכי המשפחה" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה על הפירוט. אבל יש לזכור שהתיאור שנתן יזהר איננו, יש להניח, תיאור של פריצות מינית ''לשיטתו''. משום כך אין בו כלום מן הגזענות. שנית, הסיפור לגבי טייוואן הוא מעניין. בחור לטווי אמר לי פעם שהוא חושש להזמין לקפה או לבילוי כלשהו את הבחורה שהתאהב בה, שמא היא תראה בכך התחייבות לנישואין - והוא לא היה בטוח שביכולתו לתיתה. כעת אני תוהה אם מנהג כזה כפי שהזכרת קיים גם בלטוויה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הדוגמא הלטווית. לשיטתו של יזהר, אני מאמינה, לא מדובר גם בחוסר יכולת לשעתק את ערכי התרבות האירופאית או להקים מעמד גבוה ומנהיגות אמיתיים. בדבריו, עם זאת, משתקפים להבנתי דימויים אלו, שהם בעלי מסורת ביחס לשחורים בארצות הברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה היא אם אותם ''דימויים בעלי מסורת'' משקפים דעות קדומות חסרות תוכן, או שבלי השיפוט הערכי הם עומדים, למעשה, כאבחנות סוציולוגיות שרירות. לא תמיד קל להבחין בין השניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, יש כאן בעייתיות. נו, ומה לעשות שהמטבח היהודי האירופאי היה עתיר שום. אז יהודים מסריחים מסיבות סוציולוגיות שרירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לסיפור הלטווי: פעם עובר אורח שאל מישהו ברחוב "מה השעה" -"לא רוצה לענות לך" ענה הנשאל. "אבל למה?" "אם אגיד לך, תודה לי, ונתחיל בשיחה. לאחר השיחה תרצה לבוא אלי הביתה. שם תראה את בתי ותרצה להתחתן איתה, ואני לא רוצה שבתי תתחתן עם בחור שאין לו שעון." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |