 |
אני מסכימה אתך, ואוסיף:
בקטע המקושר מן האתר של אורי ניכר (כמו בקטעים רבים אחרים של המשוררת) כי לא רק הנושאים החיצוניים בהם דנה רביקוביץ' עוררו בה תחושות שליליות - אלא גם, ואולי בעיקר - הדכאון הפנימי שלה עצמה. כל המצבים הנפשיים שלנו משפיעים על אופן ראייתנו את החיים, את האירועים השונים ואת הסובבים אותנו - והדכאון משפיע בתחום זה הרבה יותר ממצבים נפשיים אחרים.
לגבי נושא אחד שרביקוביץ' מדברת עליו - נושא שמחת חתן-כלה: בנושא זה דווקא התנועה שנואת נפשו של אורי, התנועה הרפורמית - מאפשרת לזוגות רבים להתבטא באורח מעניין ובלתי שגרתי - והמידה בה מעורב הנוסח היהודי בטקס שהם בוחרים נתונה לבחירתם ולטעמם. זוגות רבים אחרים בארץ, הבוחרים להינשא לא במסגרת הרבנות ולא במסגרות הרפורמיות אלא בצורות אחרות - יוצקים גם הם לטקס הנישואין שלהם תוכן ומשמעות אינדיוידואליים ויוצרים אט-אט תרבות חדשה, מסקרנת ויפה מאוד. רביקוביץ, שוב - אולי מתוך אכזבותיה האישיות הקשות בתחום שבינו לבינה - התקשתה לראות את החידושים המרתקים בנושא זה, המתפתחים בייחוד בשנים האחרונות.
אנו עדים בימים אלה לאוסף גילויים מכוערים במיוחד של ה"תרבות היהודית", לכל גווניה וביטוייה (א"פ יכול לטעון, לשיטתו, כי מדובר באלה שאינם "דתיים אמיתיים", אבל טיעון כזה אינו מחזיק מים). רביקוביץ', אחר נסיונות התאבדות קודמים - "הצליחה", סו"ס, ללכת מאיתנו דווקא עכשיו. לו היתה חיה הלאה - ייתכן שהיתה מסתכלת סביבה ומגיעה לתובנות קשות ובלתי נוחות גם ביחס ל"תרבות" זו, אם אכן מה שאנו רואים בתקופה זו - "תרבות" ייקרא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש