בתשובה לראובן, 16/08/05 10:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאין. (על פרשת מצדה אין בכלל איזכור בשום מקום שהוא מלבד אצלו). הדוחות נכתבו על חומר אורגני (קלף, פפירוס) מתכלה שנשמר רק בתנאים יוצאים מן הכלל (יובש מדברי או מסמכים בעלי חשיבות שנשמרו היטב או נחרתו באבןוכו'). החומר שכן קיים הוא יצירות ספרותיות והיסטוריות של בני התקופה. כאמור יש איזכורים אצל טקיטוס וישנו יוסטוס איש טבריה (יריבו המר של יוספוס) שאף הוא כתב על המרד הגדול וכן עוד כמה טקסטים של כותבים יוונים ונוצריים מן המרכזים ההלניסטיים הגדולים של התקופה. תקופת ימי הביניים עשתה שמות בכתבים אלו ורובם אינם מוכרים לנו אלא מכלי שני ע"י ציטוטים ותקצירים שנעשו ע"י כותבים מאוחרים יותר. יש 2 סיבות עיקריות מדוע מקורות אלו הם מיעוטי חשיבות לעומת יוספוס: א. רובם עסקו בעניינים אחרים ועניין התהפוכות הפוליטיות ביהודה (שהיתה רק אחת מן הפרובינציות המרובות של רומא) לא היה אלא עניין צדדי שנזכר באופן אקראי (כמו בתלמוד שלנו) ומרפרף. ב. חלקם היו אנטי יהודים באופן קיצוני, כך שכתביהם הם יותר בגדר כתבי פלסתר אנטישמיים מאשר היסטוריה. למרות כל מיני טעויות והטעיות הנובעות ממגבלות תפוצת האינפורמציה בזמן הנידון, מן הסכסוכים והאינטרסים האישיים של יוספוס ומטעויות מעתיק וזיופים של ממש לאורך הדורות, יוספוס מצטייר ככותב בעל ידע נרחב ומקורות טובים ויותר מכל בעל כוונה לתאר בצורה נרחבת וממוקדת את תולדות העם היהודי בתקופתו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה די מוזר, גם אספסינוס וגם טיטוס נהיו קיסרים. הייתי מצפה שאיזה היסטוריון חצר יכתוב את הביוגרפיה שלהם. שער ניצחון שלם בנו, לא יכלו לתקצב ספר או שניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן זה בדיוק מה שעשו. יוספוס פלאביוס הוא היסטוריון החצר שלהם, או בלשון הזמן ההוא, קליינט שלהם . שם המשפחה הלטיני שלו אינו מקרי. הוא אימץ את שמם של פטרוניו (אספסיאנוס ובניו טיטוס ודומיטיאנוס הם הקיסרים הפלאביינים) כמקובל בזמנים ההם, והם מימנו אותו. גם כך, כתביו לא היו שורדים אלמלא העניין המיוחד של הכנסייה בתקופה ובמקום עליו כתב יוספוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד בסוף הכנסייה אשמה. הכוונה שלי היא שעם כל הכבוד להיסטוריון החצר, נראה לי שהוא תיעד רק חלק קטן מהקריירה המזהירה של מעסיקיו. אי לכך אני מניח שהיו עוד היסטוריונים (מטעם או לא מטעם) שכתבו היסטוריה, אם לא מקבילה , לפחות עם נקודות חפיפה מסויימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהוא כתב גם ספרים על תולדות הקיסרים הפלאביינים שלא שרדו. מצד שני יתכן שבימי דומיטיאנוס החשדן והמתוסבך היה מסוכן לכתוב על דברים כאלו. בודאי שהיסטוריונים רומאיים תיארו את מעשיהם של הקיסרים החשובים לבית פלאביוס. אלא שעבורם יהודה לא היתה אלא פרובינציה קטנה אחת מני רבות (ולא חשובה כמו מצריים, סוריה או גאליה). בודאי שמאורע שולי כמו חיסולה של כנופיית שודדים המסתתרת במדבר על הגבול הנידח של האימפריה, לא זכה לאזכור (עם התאבדות או בלעדיה). חשיבותו של יוספוס נובעת מהעובדה אותה חגי סגל וידידיו מסרבים להבין. יוספוס היה בעל אג'נדה יהודית (לתאר את היהודים לעולם הגרקו-רומאי כעם קדמון, תרבותי, לוחם נועז ושוחר חופש). יוספוס הוא גם המקור היחיד המוסר לנו את הנאראטיב של המחנה המתון ושל הצדוקים ביהודה. מחנה זה נמחק כליל מן התודעה ע''י יריביו שנצחו הפרושים והנוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקסט של יוסטוס לא נישמר למרבה הצער. הוא היה יכול להוסיף אור נוסף על המאורעות וגם לגבי יוספוס עצמו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |