 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה לטלי על אמירת הדברים הנכונים, בשעה הנכונה מכל. נראה לי שדברי הרב אבינר וכל הפתיל מתגובה 323593 ואילך שייכים לכאן. בין אם קוראים לזה שטיפת מוח, קריאה לסירוב פקודה, הסתה, או סתם גועל נפש בריבוע, זו רק דוגמה אחת לתגובות הלא-אחראיות הרבות מפי אלה שמנהיגים את מתנגדי ההתנתקות. האנשים האלה כנראה לא הפנימו את הלקח ההיסטורי של ירושלים, 70 לספירה. אבל באופן כללי יותר- התפישה היהודית של המנהיג כאחראי למעשי העם היא פטרונית להחריד, כאילו המנהיג הוא האב, ובני העם הם הילדים הקטנים שלא אחראים ואולי גם לא מסוגלים לגלות אחריות לעצמם. זו ראייה שאין לה מקום בעולם המודרני. ולכן, אל הקריאה של טלי למנהיגים לגלות אחריות בדיבור ובמעשה, כדאי לצרף קריאה אל האדם באשר הוא (אוף, זה נשמע יומרני אבל אין ברירה), לגלות אחריות אישית, לא רק בנושא הזה אלא באופן כללי בחיים הציבוריים והאישיים, ולא להקשיב יותר מדי לדברי "מנהיגים" כאלה ואחרים. יש יותר מדי דוגמאות בהיסטוריה של תוצאות טרגיות של הליכה עיוורת אחרי "מנהיג". מי שנושא בתוצאות זה האדם עצמו, ולכן הוא זה שצריך לחשוב בשביל עצמו, ולהחליט בשביל עצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהיופי הוא בעיני המתבונן, כך גם (כנראה) הפרשנות היא בעיני (או בראשו) של הקורא. אני מצאתי במאמרה של טלי קריאה לאחריות יתרה מצד המנהיגים, וזאת מבלי לגרוע מאחריותו האישית של כל פרט (הייתי אומר שאפילו להיפך - במסגרת האחריות שעל הפרט לגלות, נכללת גם הבחירה אחרי איזה מנהיג לנהות, אבל זאת כבר בהחלט פרשנות שלי). בכל מקרה, אני מסכים עם התגובה שלה, כולל התודה לטלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שלי אישית יש בעיה עם ''נהיה'' באשר היא, בין אם זו נהיה אחרי מנהיג, גורו, אידאולוגיה, מוסכמות חברתיות, או סתם ''טרנדים'' כאלה ואחרים. כלומר, זה לא שאסור להחזיק באידאולוגיה כלשהי, וזה לא שצריך דווקא להתנגד אוטומטית לכל מוסכמה חברתית, אלא פשוט שרצוי להפעיל את הראש ולבחון דברים כל הזמן. והמלה ''נהיה'' מצלצלת לי כמו פעולה חסרת חשיבה. אבל אולי זו רק האוזן שלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין לאיזה לקח את מתכוונת. ההשוואה שעושים בין המרד הגדול לבין ימינו רלוונטית אך ורק אם מתייחסים לרגשות שהניעו חלק מהמורדים. ראשית איננו מדינה הנתונה לכיבוש ונציבים רודפי בצע. אבל אם נציג דוגמאות של הקרוי ''מצעד האיוולת'', כלומר, אלו שהשליטו את המרד על תושבי יהודה, וגם הממשלות והאנשים שהחליטו, לאחר מלחמת ששת הימים, להגדיל את הבית על ידי צירוף חדרים על יושביהם -אז אולי נמצא את המשותף (כמו שכתבו כבר כמה מגיבים) באיבוד הראש הקר על ידי המנהיגים. לפחות אני מצפה ממנהיג אמיתי שישמור על ראש קר בתוך סבך הרגשות המתפרצים והאידאולוגיות השונות. את האידאולוגיות צריך לשמור למדיניות הפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: לא השוויתי. דיברתי על לקח. הלקח שהתכוונתי אליו הוא בדבר פלגנות אסונית. אבל כל אחד מוזמן למצוא לו לקח אחר, או בכלל לא, לפי הטעם האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאת צודקת בכתבך שכל אחד יכול למצוא לקח אחר. היסטורית, נדמה לי שאין הרבה מחלוקת בדבר אי הסבירות שיהודה היתה מגיעה לעצמאות גם אם כולם היו מאוחדים. הפלגנות לא היתה סיבה למשהו. הפלגנות היתה תוצאה. הדבר נכון גם היום. המחלוקות היו מאד בסיסיות עם שורשים כלכליים וחברתיים וגם תרבותיים. בודאי שאצל היהודים לא היתה הסובלנות הדתית שהיתה אצל הרומאים. ההיסטוריונים הרומאים כדוגמת טאקיטוס, עמדו משתאים מול הקנאות הדתית היהודית שהיתה מאד נדירה אז. תיאור מצור גמלא ומצדה היה חלק מראיה זו. אם תלכי אלף שנה קדימה תראי את ההשתאות והזוועה האירופאית למראות קידוש השם בתקופת גזרות תתנ"ו. הנוצרים לא היו צמחוניים ביחס ליהודים אך המראה של אב ששוחט את בנותיו ואישתו היה מעבר ליכולת תפיסתם. תארי לעצמך שהיו באותה תקופה גם יהודים בעלי תפיסת עולם שונה; האם יכלו לא להתפלג ולקבל את הדרך הזאת? בקשר למה שכינית "פלגנות אסונית", הדרך המקובלת מצד ימין היום היא להציג את בן הפלוגתא שלך כבוגד, כריקני, כסוטה ממסורת ישראל, כמגביר פלגנות בגלל השקפתו השונה, ואולי עם קצת חסד בלב- כתינוק שנשבה. מצד שמאל - כמשיחיסט, כאנטי הומניסטי (חלק מהגישה האנושית מתייחסת רק ליהודים), כפאנאטי, וכמתנשא. לפחות בעיני כל צד, הטעונים נתפסים כמספיק עמוקים מכדי יכולת להתפשר. התפשרות נתפסת כהתקרנפות וויתור על עיקרי השקפת העולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |