 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר נהדר. בהחלט מבטא את הלך הרוח במדינה בתקופה זו. ורק תיקון טעות סופר קטנוני: בבנין המשרדים של הכשרת הישוב בירושלים אין בית קפה. יש שם סניף של טאוור רקורדס ושל בנק יהב. הקפה המדובר, "קפה הלל", שוכן שתי דקות מהמערכת. בתודה, חיים לוינסון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתי דקות זו הגזמה פרועה. 10 שניות, אולי. אבל יותר חשוב - אני עובד במורד הרחוב, אני יודע איפה זה. למה להרוס ביקורת משעשעת עם עובדות קטנוניות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהסיבה הפשוטה, שנתת עובדה לא מדויקת, ועל סמך עובדה זה נתת ביקורת שלילית, כאילו כתבי מעריב מתעצלים לעשות את העבודה כמו שצריך. היית יכול לכתוב למשל, " ואף טרחו לראיין את מנהל בבית הקפה הנמצא במרחק יריקה ממערכת, עד שאפילו מנהלי העיתון מדושני השומן הולכים לשם בעצמם ולא מזמינים טייק-אווי", או כל משפט בסגנון. אגב, ממתי אתה ירושלמי? והשאלה היותר קשה, למה, בעצם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרון שלי לא משהו. לא זכרתי אם זה אותו בניין, או בניין ליד, מרחק יריקה או מרחק נגיעה. אז כתבתי מה שכתבתי, וההבדל בין הקירוב שלי לבין המציאות הפיזית לא מעיב על הביקורת שלי. לשאלתך: אני ירושלמי מאוקטובר 2000, משום שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית. אתה לא קורא את עמוד הכותב אף פעם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |