 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערוץ 1 מתהדר בכתב ופרשן הכלכלי בעל המודעות החברתית הגבוהה ביותר מבין כל עמיתיו. עודד שחר היה זה שביקר בחריפות את משכורותו של עמירם סיוון כשזו התפרסמה. עודד שחר הוא הפרשן היחיד שזעק את כאבם של פועלי קרית הפלדה בעכו בצורה אותנטית ומזדהה. עודד שחר מקפיד כמעט תמיד לפתוח את דבריו בסקירה על הצד החברתי של הכלכלה שלנו. ממליץ בחום לצפות בו. בכל זאת יש עתיד מסוים לערוץ הציבורי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר היטב, מעריך ומכבד (למרות שלא תמיד מסכים, אבל זה מותר...) - ובכל זאת, עודד שחר, על מודעותו החברתית, לא מקבל במה אלא כשיש לו איזה גרף נאה להציג, או כמה תמונות של מציתי-צמיגים בפתח מפעל. הבעיה שלי אינה עם כתב זה או אחר, אלא עם המערכת ושיקוליה, שנוגעים לרייטינג, ואינם נוגעים למשימה החברתית המוטלת לפתחה מעצם היותה מערכת של שידור ציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסברת ממש איך סיקור חדשותי נרחב של הבעיות החברתיות יביא לשינוי המיוחל. מה, זה יגרום לאלפי בעלי-מצפון נרגשים (ובעלי עבודה) לצאת לרחובות ולבזוז חנויות? זה יגרום לאיזה אופנובנק רובין-הוד לשדוד את בנק הפועלים ולחלק את השלל לעניים? זה יגרום למאות אלפי מצביעים לבחור במפלגות שאכן מנסות לשנות את המצב ולהפיל מהשלטון את הפוליטיקאים האדישים? בכלל לא. אתה עיתונאי ולכן לוקה, לדעתי, בחזון רומנטי בדבר היות התקשורת "לוחמת החופש והצדק", אך רק כשתביא הסברים פשוטים וקונקרטיים בדבר יכולתה לשנות משהו אני אבין על מה אתה מדבר. ועוד הערה - מהי חשיבות המינון החדשותי בכלל? אתה חושב שאם עכשיו עודד שחר מדבר 10 דקות על המצב הקשה, אך מלווה לאחר מכן ב-10 שעות של דודו טופז ו"מי רוצה להיות מיליונר", גורם לי ולצופים לשכוח לחלוטין מהמציאות ולשקוע באוטופיה חלומית? בסדר, יש בישראל 200 אלף מובטלים והמצב על הקרשים; נו, כמה צריך לדבר על זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מקווה שהסיפור הנרחב *לא* יגרום לאנשים לבזוז חנויות. אני גם לא אראה בהם "בעלי-מצפון" אם כך ינהגו. אני לא קומוניסט. הסיקור הנרחב יהפוך את הנושא לבן-בית אצל כל אחד. מישהו אמר שהבעיה עם הסיקור הנרחב הוא שכיום לכל אדם יש דעה על הנושאים המדיניים - גם אם אין להם מושג, והנושא המדיני יצא מידיהם של המומחים והפך למשהו המוני יותר. אני לא רואה בזה בעיה. אני רואה בזה חלק מהפתרון. הבט על האתר - כמה אנשים כותבים על פוליטיקה, מנהלים דיונים (לא רק פה, מן הסתם) ובסופו של דבר, דעת הקהל הזו מביאה לשינוי מהותי בהתנהגותם של הפוליטיקאים. אבל כמה אנשים מדברים על הכלכלה? מעטים. כי אנשים מרגישים שכלכלה זה משהו למומחים, משהו שהאדם הפשוט לא יכול להבין בו. משהו שדוחפים למוסף מיוחד, שהאנשים הרגילים לא צריכים לקרוא. סיקור נרחב יהפוך את הנושא למשהו שלכל אדם יש דעה עליו, נושא שמדברים עליו, נושא שחברים מתווכחים עליו בסלון. כשזה יקרה, מפלגות שרצות לכנסת לא יוכלו להמשיך להתעלם מהנושא החברתי, ויאלצו להציג עמדות מסודרות, ואנשים גם יעקבו אחרי קיום ההבטחות, ויותר מכך - אחרי מבחן התוצאה. החשיבות היא לא במינון התקשורתי, אלא בעיתוי ובסגנון הסיקור. סיקור שמתרכז באדם מסויים (העניים שאין להם כלום במקרר), אינו עוזר. מחקרים שנעשו הראו שכשנושא מוצג באופן כזה, הנטייה של הצופים היא להאשים את העניים עצמם בבעיותיהם. כשנושא מסוקר על-ידי דיווח נרחב שסוקר את השתלשלות העניינים, את האחריות הממשלתית, הצופים מטילים את האשמה יותר על הממשלה. אבל עיקר הרעיון שלי הוא שבמקום לחכות שיקרה משהו - לדווח גם כשלא קורה. התקשורת איבדה לחלוטין את הקונספט של הפולו-אפ. למה העיתונות חייבת להסתמך רק על ההודעות לעיתונות של הלמ"ס? בשביל לדעת מה הלמ"ס אומר, אני יכול להכנס לאינטרנט ולקרוא בעצמי. למה שלא יבוא יום אחד אותו אדון שחר, בלי שום פקס מהלמ"ס או ממשרד העבודה והרווחה, ויגיד: תשמעו, לפני שלושה חודשים אמר כאן באולפן זה השר שלמה בניזרי שהוא מתכנן לעשות כך וכך. הנה מה שנעשה עד כה, והנה מה שלא נעשה, והנה ההשפעה של זה על מצב המשק, והנה מה שהמומחים אומרים שיקרה בעקבות זה בעתיד. סתם ככה, אאוט אוף ד'ה בלו. רק כשהסיקור יהיה כזה - תוכל להיווצר דעת קהל ציבורית אמיתית ולא חולפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב כלכלה כנושא לשיחת סלון, נראה לי שארה"ב ידועה בתחום הזה. (אם זכרונותי מ-Family Ties משרתים אותי). בין היתר, ערוצי חדשות אמריקניים גדושים במידע כלכלי, שלי, כאדם, שכפי שתיארת מרגיש, כאילו הכלכלה היא משהו למומחים, הוא חסר משמעות. השאלה היא, מיהו הסובב, ומיהו המסובב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, למרות/בגלל התעסקות תקשורתית אובססיבית, כל עניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נוהל באופן כושל לאורך 30 שנה, כי במקום לדבר על פרקטיקה דיברו על אידיאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה יצא לי להתווכח עם מישהו שטען בלהט שאם דברים מסוימים במדינה לא נראים לי ,אז או שאני אעשה משהו או שאשתוק לנצח, מכיוון שגם בזמנים רגילים קשה לשתוק נתתי לאיש בראש על המשפט האומלל ההוא. וכל זה למה? יש לי כאזרח מקום אחד להשפיע וזה בקלפי בלבד. לכן אני מצפה מהעיתונות והחדשות להעלות את הדברים החשובים לי כאזרח הדואג לאיכות חייו במדינה. כיום המצב המדיני הוא נתון כמעט קבוע וזו השעה ללחוץ על הנושאים הפנימיים כגון אבטלה. כפי שאתה יודע צריך כסף כדי לממן מלחמות, מיסים . הדבר היחידי שאיני מסכים עם דובי הוא שהטלויזיה הציבורית יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. כפי שידוע מהמנכ"ל עפורש מדובר במינוי פוליטי שנועד לשמש במה לדעתה של המפלגה השולטת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנדט של רשות השידור הוא חופשי, תיאורטית, מהשפעות פוליטיות. מובן שהשפעות כאלו קיימות, מעשית, אבל לדעתי הבעיה היא הרבה יותר עמוקה. מעיתונאים בסדר הגודל שיש בערוץ הראשון, הייתי מצפה להלחם כנגד מי שמנסים לצנזר אותם. החשש שלי הוא שאין שום צינזור, כי אין מה לצנזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה, אביב לביא מביא היום במוסף הארץ דוגמא טובה למאבק של כתבים ועורכים כנגד כפייה פוליטית: קבוצה של עובדים בכירים בקול ישראל כתבו את המכתב הבא לחברי מליאת רשות השידור: "בחודש אוגוסט הקרוב עומדת להסתיים תקופת כהונתו הרביעית!!! של אמנון נדב כמנהל קול ישראל. אנו פונים אליכם כדי שזו תהא תקופת כהונתו האחרונה בתפקיד. לא יעלה על הדעת כי מי שהפך את החמקמקות לאומנות, או ההתרפסות בפני פוליטיקאים לשגרה, את ההישרדות בתפקיד למטרה ואת עוצמת תפקידו למכשיר לצורך הישרדות, יוסיף ויעשה זאת פעם נוספת בתקופת כהונתכם." שיהיה להם בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ,אז מה יהיה בסוף? שיהיה לנו בהצלחה. אגב משפטך בדבר אור לגויים ,שוב מזכיר לי את עניין מהי הדרך של המדינה שבתוכה יותר ממיליון אזרחים "זרים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט בנוגע לאור לגויים נאמר בחצי בדיחות הדעת - שהרי אני עצמי רואה בעצמי גוי. הכוונה הייתה לא משמעותו המילולית של הביטוי, אלא פשוט שישראל, כמדינה, תזרח כמקום הומני, כדמוקרטיה אמיתית, וכמדינה מוסרית. אוטופיה, כמובן, אבל מותר לחלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה לא יהודי? ת'שמע אני לא יודע עם אני יכול לדבר איתך :) לא התייחסתי למשפט עצמו אלא לאסוסיאטציה. משהו כמו פכיכולוגיה בגרוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ישראלי, ואני מתכחש ליהדות שמדביקים לי גורמים מסויימים. יהדות, מבחינתי, היא דת, ואני אינני אדם דתי. לכל היותר ניתן לטעון שאני יהודי במוצאי. אני מוותר על הכבוד. כמובן שבכך אינני שולל את היהדות, או את קיומם של יהודים חילוניים. עניין של הגדרה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מתוך עניין אישי . במה אתה או יותר נכון איך אתה מאמין ובמה? דרך חיים או אלהים היינו אך. אתה יכול להשתמש בכתובת שלי למתן תשובה פרטית אם בה לך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא "מאמין" בשום דבר. אני *מקבל* את התאוריות המדעיות הנוכחיות, עד שיוכחו כשגויות. כמובן שיש לי ערכים, אך אני משתדל בדרך-כלל לבסס אותם על סיבות תועלתניות (לא נהנתניות, תועלתניות. הבדל חשוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה זמן שאני לא מסתכל על החדשות בערוץ 2. בזמנו, הכתב הכלכלי שלהם היה אורי גינוסר. בכל פעם שמר גינוסר היה מעלה כתבה לאוויר, רציתי לשבור את הטלויזיה. תמיכתו של גינוסר בבעלי ההון, היא ללא עוררין. הוא שונא את העובדים, כי הם שובתים. את משרד האוצר הוא אוהב, רק בתנאי שהוא נלחם בשכירים ובמשכורותיהם, מצד שני אם משרד האוצר מטיל מס, אז הוא שנוא. משק כמו שגינוסר היה רוצה לראות, אפילו אם הקפיטליזם ארה"ב זנחה. הבעיה היא שדרך כתבים כמו גינוסר משיגים בעלי ההון שליטה, ע"י שטיפת מוחם של הצופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלכלה היא תחום חברתי הנשען על עקרונות מתמטיקה ולא מתמטיקה בלבד או בשירות החזק | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |