בתשובה לחן שפירא, 15/08/01 12:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למעשה, לדעתי יש צורך בפחות ארגונים סקטוריאליים. מה רע בארגון אנושי הדורש התחשבות באנשים באשר הם, ולאו דווקא במגזר מסויים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאלה. קוראים להם ארגונים לזכויות אדם. הבעיה העיקרית עם ארגוני נשים (או יותר נכון - עם הפמיניזם) הוא שהשיח הפמיניסטי מעודד פיצול, מכיוון שהוא מבוסס על תחושת הקורבן ועל רעיון הניצול. לכן, נשים מזרחיות רואות בנשים אשכנזיות כמי שמנצל אותן, ואינן משתפות עימן פעולה. אישה ערביה תתקשה לשתף פעולה עם אישה יהודיה, שכן הראשונה רואה עצמה קורבן של האחרונה, וכן הלאה. כשהשיח הפמיניסטי יפסיק לדבר על ניצול ועל תחושת הקורבן, ויתחיל להיות קונסטרוקטיבי במקום דה-קונסטרוקטיבי (שלא לומר דסקרוקטיבי) - יפסיקו להתקיים ארגוני נשים, והם יתאחדו עם תנועות כלליות יותר לזכויות האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. דסטרוקטיבי, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיח הפמיניסטי הוא עדיין שיח שולי של קבוצת אינטרסים ספציפית (אחד מלקחי הפוסט-פמיניזם הוא שפמיניזם מיצג רק פמיניסטיות, לא את כלל הנשים). הפמיניזם אומנם מדגיש ניצול, קיפוח והפרדה. הוא מדגיש נושאים כמו מוקדי כוח ותקרת זכוכית. אבל לא זו הבעיה העיקרית לטעמי. אני מדברת על שיח נשי, ההתמקדות התקשורתית ב''סיפור האנושי'', באינטואיציה, ביחסי אנוש, בתחושות בטן, באמהות וכדומה. המילה ''נשי'' שהוצמדה לשיח זה קשורה בעיקר לאסציאציות הרכות, פשרניות ואימהיות שהמילה ''אישה'' מעוררת. אחת הבעיות היא שהיום זהו השיח העיקרי שנחשב ללגיטימי. מודעות לרגשות ושיחת הבהרה נחשבת לדרך היחידה לתקשורת בין בני אדם, תחרותיות נהייתה כמעט מילה גסה. הבעיה היא שמהרגע שלשיח זה הוצמד התואר ''נשי'', לא ניתן לתקוף אותו בלי שיראה כאילו עצם התקיפה מהווה דלגטימציה לנשים, ולכן למעשה לא ניתן לדון בו שלעצמו. העניין הולך ומחמיר ומקבל צורות קיצוניות של ''רפואה נשית'' בניגוד ל ''מדע גברי אובייקטיבי ומטריאליסטי'', כאשר הרפואה הנשית מתייחסת לאדם בשלמותו, באינטואיציה ורגישות. גם התבטאויות אלו, שנראות קיצוניות ביותר, מוצאות את דרכן למיין-סטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעלה תהיה - עד כמה ההתרשמות הסובייקטיבית שלי, שאומרת שמרבית העוסקים והצורכים רפואה אלטרנטיבית ושאר הבלי ניו אייג' הן נשים, היא מוצדקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוכר לי סקר בנושא. אבל נראה כי מאמצי השיווק שלהם מכוונים בעיקר כלפי נשים, לכן כנראה יש משהו בתחושה שלך. סובייקטיבית, נראה שהחברה שלנו מצפה מנשים להיות רוחניות ובעלות אינטואיציה (נשית), בעוד מגברים מצפים למעשיות ורציונליות. לכן סביר שיותר נשים יתקרבו לנושאי הניו-אייג'. הפמיניסטיות ציפו שעם התקרבות הנשים לחברה הכללית יווצר תהליך בו הנשים יקבלו לגיטימציה להיות רציונליות, מעשיות ותחרותיות. מסתבר שההפך קרה. מה שמראה שוב, שאנחנו יודעים רק איך להתחיל מהפכה, לסיים אותה זה כבר עניין לתורת הכאוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי גברים ונשים באמת נולדים שונים (סטטיסטית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. אבל בהקשר שהזכרתי, שימי לב כי אני מתלוננת שהחשיבה שפעם ציפו לה רק מנשים (חשיבה רגשנית) כיום היא גם צורת המחשבה של הגברים (למרות שתרבותית היא עדיין מסווגת כחשיבה נשית). לכן אני מניחה שבני האדם הם ביולוגית יותר גמישים מהתרבות שיצרנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהיפך, לא חסרות נשים בעלות חשיבה רציונלית ומעשית העולה על זו של סביבתן הגברית. למשל, אני לא יודע אם זה מייצג, אך רבים מחבריי טוענים שזמן קצר לאחר החתונה נשותיהם הרכות והמתפנקות הפכו עורן והשתלטו על חייהם והן שמכריעות בהחלטות החשובות. כמו בבדיחה הידועה: איך הופכים חתולה לכלבה? מתחתנים איתה. ואולם, רובם מודים כי בפרספקטיבה של מספר חודשים, כמעט תמיד מתברר שהחלטות הנשים היו טובות ומפוקחות יותר. נראה לי כי חרגתי מן המנדט שהוקצא לי, אך התחלתי ולכן אסיים... עכשיו כשאני חושב על זה, יש לי בכל זאת שתי בעיות עם החשיבה הנשית. לפחות בעבודה, חשיבתן נוטה להיות יותר מדי socially oriented - כלומר יש דגש גדול מדי לטעמי על איך זה ישמע ומה יגידו וכן נטולת סיכונים ככל האפשר - למשל באימוץ טכנולוגיות חדשות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |