בתשובה ליונתן, 15/08/01 1:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אני דווקא חושבת שזה תרחיש מסויט אך אפשרי. לאן? במקרה הטוב, לערבות ברזיל (אם יש בברזיל ערבות, ונדמה לי שדווקא יש). מאזן הכוחות בשטח: ישראל נתמכת ע"י ארה"ב מעצם היותה "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת". ברגע שתשיל את המסכה הזו, המאזן עשוי להשתנות, במיוחד כאשר ארה"ב עומדת לצד מצרים, ערב הסעודית, וכדומה. ואין לי ספרק שיש לתומכי הלאום היהודי משהו מהותי נגד כל אחד, לא רק ערבים מוסלמיםם אלא גם ערבים נוצרים, סקנדינבים נוצרים, עצי אשוח וציפורים שלא נימולו. שנאת-כל-היתר הגלומה במורשת העם היהודי היא תופעה שהצבעתי עליה כבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אגיב בסדר הפוך. הפסקה האחרונה הדהימה אותי כל כך שקראתי אותה שלוש פעמים נוספות ... הייתכנו פירושים כה שונים להיסטוריה העתיקה, אך במיוחד המודרנית, שלאורם ניבטים דווקא היהודים כ-"שונאים"?! אשר לתמיכת ארה"ב בישראל; א.) היותה של ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, איננה הסיבה היחידה לתמיכה זו. ב.) מאמין אני, באמת ובתמים, כי ישראל תוכל להמשיך ולהתקיים ללא התמיכה הנ"ל. למה ברזיל?.. למעשה פתרון בדמות טרנספר אינו בר ביצוע דווקא מכיוון שאין לאן לטרנספר. בכל אופן, אם בפתרונות עסקינן, הגבלת חמורה ומעוגנת בחוק על ילודה, היא פתרון קל, זול, הומני וצודק הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאת הזר בקרב העם היהודי: נו, באמת. קרא קצת מקורות יהודיים. במיוחד במאה הזו. א. בוא *לא* נלך לשם. ב. דיעותינו חלוקות, ולא רק על כך. ברזיל? ניסיתי לחשוב על מקום שנמצא במרחק מהותי מספיק מהמזרח התיכון. ובעניין הגבלה על ילודה... אני נכנעת. אין פיתרון. נהרות דם יזרמו שם. בדיוק כמו שאמר לי מישהו חכם, בערך בתקופה בה נחתם הסכם אוסלו. ודווקא מהשמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדילי נא בין היהדות (ששנאת הזר אצלה אכן שרירה וקיימת) לבין בני העם היהודי, שאינם דווקא דתיים. יש ביניהם גם ליברלים לעילא ולעילא, אוהבי אדם, פציפיסטים ועוד. למעשה, אני מכיר גם מספר לא קטן של דתיים ששנאת הזרים מהם והלאה. אגב, אם טרנספר, אני בעד קנדה. הרבה מקום פנוי, ויופי של ארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, לצערך התבלבלת. אנחנו נטרנספר אותם, לא הם אותנו. תתחתן עם קנדית, זה יהיה יותר ריאלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שנאת כל היתר גלומה במורשת העם היהודי"... משפט אנטישמי משהו, לא? ואם כבר בהכללות עסקינן: אנשים קיצוניים מכל סוג וצד (כמוך, גברת נכבדה) נוטים לעיתים תכופות מדי להכללות גורפות, ביטויי שנאה בלתי מרוסנים, הכפפת העובדות לצורכיהם, וסתם צרות מוחין. יש, לא תודה לאל, מספיק אנשים קיצוניים בפיסת ארץ זו. סבורני שנוכל לוותר על תיגבור מארצות נכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שנאת כל היתר גלומה במורשת העם היהודי" משפט אנטישמי? האין זה תיאור מדויק של האופן שבו התיחסו דורות של יהודים למי שאינו יהודי? האם המורשת היהודית מאפשרת ליהודי אפילו לשבת ולאכול עם לא-יהודי? האם אתה יכול להצביע בפני על קהילות מקבלות פנים או על הנחיות מכניסות אורחים – כאשר האורחים אינם בני דת משה? היחס תורץ באזני כ"נו, הם שונאים אותנו" אבל אז זה רק עניין של מי שנא את מי ראשון, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה כי מורשת העם היהודי פירושה שנאה למי שאינו יהודי הנה אנטישמית משום שיש בה הכללה גסה שמתעלמת מדקויות ושנויות בין זרמים ואנשים במורשת של עם שלם. זוהי הכללה ששימשה אנטישמיים מאז ומעולם כצידוק לשנאת ישראל ולמעשה זוהי הכללה שמאפיינת קסנופוביה בכלל ולאו דווקא אנטישמיות. לגבי מידת הדיוק שבתיאור-מורשת העם היהודי סבוכה ורבת פנים וזרמים. אני חילוני גמור, אולם ידוע לי היטב כי קיימות מצוות הנוגעות בכיבוד הזר הנמצא בקירבך (''כי גר היית בארץ מצריים''). אין בתורה, למיטב ידיעתי, הלכות ומנהגים הנוגעים בהכנסת אורחים (זה יותר נכון למורשת המוסלמית)וממילא גם לא כלפי לא יהודים. לגבי הסוגיה מי שנא את מי ראשון-קשה לדעת, אולם אני משער שזה עוד מקרה שבו מיעוט נרדף מפתח שנאה לרוב (בדיוק כמו השנאה של הכושים ללבנים בארה''ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק היה מאזן הכוחות בשטח ב1948? איזה אינטרס בדיוק יש לארה"ב לבדוק את עמידותו של טנק ה"אברהמס", בפני טילים שנורים ממסוקי אפאצ'י? מתי אי פעם באמת עניינה הבעיה הפלסטינאית את סעודיה? (או כל מדינה ערבית אחרת לצורך העניין, מעבר לאותן מדינות ערב, שבהן ישנה כמות גדולה של פלסטינאים, והן נאלצות לכל הפחות לספק להם מס שפתיים) האם ישנו איזשהו אספקט אחר ב"ארץ ישראל" שבאמת מענין את הסעודים? (גילו כאן נפט?) אמנם הבהרת כבר שאת בזה בכל כוחך לכל מיתוס יהודי או ישראלי (אם כי יש משהו חשוד בכמות האנרגיה שאת משקיעה בתיעוב הזה), אבל הסיבה המרכזית לחלק לא מבוטל מן ההצלחות הצבאיות של מדינת ישראל, נעוץ במושגים ובתחושות (סוביקטיביות אמנם, אך לא בהכרח מוטעות), כגון "מלחמת קיום" ו"מלחמת אין ברירה". נכון שבמרוצת 50 ומשהו שנות קיום המדינה המושגים הללו נשחקו לא מעט, בשל שימוש מוטעה וציני, אך אם נזכר במשמעותם, ובהקשרם המקורי, נגלה שלכל הפחות, ניתן להבין את בסיסם. כך, בדיוק בגלל העובדה שהיהודים הישראלים ממש לא הולכים להתפנות לערבות ברזיל (תתעדכני קצת בטרימנולוגיה, אם כבר, אז נהוג לאזכר את מימי הים התיכון בהקשר הזה, ולא בכדי), כל מלחמה שתפרוץ כאן, ותכלול ניסיון של צבאות ערב לפלוש לתחומי מדינת ישראל, תהיה מבחינתם מלחמת קיום/אין ברירה (בניגוד למה שהיא תהיה בעבור אותן מדינות פולשות, ושוב לא צריך ללכת רחוק מידי בהיסטוריה). הסיכוי שהיא תובס במלחמה כזאת באופן מוחלט, או אפילו שבעקבותיה יכפה עליה הסדר כלשהו, ששומט את הקרקע תחת אותו "חלום ציוני" הוא קלוש לדעתי (וכמעט מופרך אם אנחנו מדברים על טווח של עד 10 שנים קדימה). מעבר לכל אלה קשה לי לראות כיצד מדינה בעלת יכולת גרעינית (ואולי אף יכולת ל"מכה שניה" עפ"י פירסומים זרים), יכולה להפסיד באופן טוטאלי במערכה צבאית. אין לך ספק שיש לתומכי הלאום היהודי משהו מהותי נגד כל אחד? על מה בדיוק מבוסס חוסר הספק הזה? האם הוא מבוסס יותר מאותן הערכות מדיניות/צבאיות שלך? לאיזה לאום לדעתך שייכים אותם אנשים, שבמקור השתייכה משפחתם לדת היהודית, וכיום הם אתאיסטים ואזרחי מדינת ישראל? ולמה באופן אוטומטי הלאום שאליו הם משייכים את עצמם, פירושו שינאת כל דבר זולת עצמם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |