|
אני חושב שהסיבה שכל כך קשה ונדיר למצוא טיעון שעמיד לביקורות טמונה באפיון של ברלין שהבאתי בתגובתי הקודמת. פשוט, כשמוצאים טיעונים טובים למשהו, אפשר ליצור באמצעותם מתודה הגיונית לחשוב על נושא מסוים, ואז הוא הופך ל"לא פילוסופיה". פעם פיזיקה ומדעי הטבע היו פילוסופיה, עד שהפילוסופיה גיבשה מתודה של מדע ואז מדעי הטבע נפרדו ממנה. אותו תהליך התרחש במדעי החברה (אם כי אני מניח שעוד לא הסתיים): פסיכולוגיה הייתה בעבר חלק מאפיסטמולוגיה, סוציולוגיה הייתה חלק מחשיבה על החברה. כנ"ל בתחומי האמנות ומדעי הרוח עד שהם הפכו לדיציפלינות נפרדות וכולי. בסופו של דבר (לדעתי), הפילוסופיה כן יוצרת מתודות אמינות שמתבססות על טיעונים חזקים. ההרגשה שטיעונים לא-מחזיקים היא אשליה שנובעת מטבעה של הדיסציפלינה. (אבל כמובן שזה תיאור אפשרי אחד מני רבים).
|
|