 |
טוב, אני לוקח נשימה ארוכה ומנסה לקצר, היות וזהו חומר שכתבתי עליו כבר לפני שנים תיזה שלמה במסגרת עבודה סמינריונית שבדקה את הקשר בין השמאל הגרמני של APO (האופוזיציה החוץ פרלמנטרית), לבין האנטי-ישראליות ואולי גם האנטישמיות הלאטנטית המונחת בבסיסו. מה שמעניין שלגמרי במקרה הופיע לפני חודש בגרמניה ספר חדש של חוקר בשם וולפגאנג קראוזהאר (טרם קראתי) שלפי תיאוריו של ידידי ד"ר וילקה 1 הלך עוד הרבה יותר רחוק בתיאור התופעה, אבל זה באמת נושא למאמר אחר.
עקרונית המהפיכה שרצה כל אותו המון סטודנטים אשר התרוצץ ברחובותיה של ברלין המערבית היו קשורים בהתמודדות עם דור ההורים ועברה החום של מדינתם. קריאת התיגר היתה על השתיקה שאפפה את דור ההורים, ובמסגרת זו נשחטו פרות קדושות רבות – כשהמסר המרכזי הוא ש'אנחנו לא פשיסטים' כמו דור הורינו; להיפך, אנחנו רבולוציונרים ומעונינים ללמוד את הלקח מהמלחמות הנוראות שהיו תמיד בעולם, ומהדיכוי שנלווה מהם, שפירושו "לעולם לא עוד מלחמה", ושחרור העמים המדוכאים מהכוחות האימפריאליסטים שכופים עליהם דיכוי פשיסטי.
אין לי כרגע זמן וכוח להיכנס לעוצמת הבגאטליזציה והפלקאטיביזם של כל אותם כרזות שהיו באותו זמן, אולם האמריקאים סומנו מראש כמטרה נוחה ביותר, מכה סיבות: הראשונה היתה קשורה במלחמת ויאטנם, והשניה, שאולי אף חשובה יותר ותקפה גם בתקופה זו – רגשי הנחיתות בפני האמריקאים המשחררים את גרמניה מדיקטטור שבעצמה לא הצליחה להשתחרר ממנו. סיבה שלישית אפולוגטית שנשמעת כיום בדיעבד אינה מדברת על רגשי נחיתות, כי אם על אכזבה עמוקה בקרב השמאל המודרני בגרמניה, שהתפלץ לכאורה על רקע מעשיה בוויאטנם.
כל זה היה טוב ויפה לולא החליטו הסטודנטים בגרמניה לתמוך בכל כוחם בעריץ הו צ'י מין ולרוץ עם טרנספארנטים של שמו ולהפגין נגד ארה"ב בכל מקום אפשרי (רק לא על הדשא), וכך הפכה השנראה לאידיאולוגיה מקבעת שבהמשך נוספה לה ישראל עם כיבושי 67 כמטרה וכמנטרה בפני עצמה, אשר סיפקה גם תשובה פסיכולוגית הולמת לנחיתות מול היהודים בכל האמור לכשלון המוסרי של מלחמת העולם השניה ("הנה, היהודים גם כן רוצחים" ושאר אימרות בסגנון זה).
מהפיכת ערכים זו השפיעה גם בארצות סקנדינביה, וגם בצרפת – כשבזו האחרונה עברו אינטלקטואלים רבים לתמיכה בלתי מסוייגת בכל אותם משטרים אנטי-קולוניאליסטים, אולי כזכר ליציאתם נגד מדיניותה של מדינתם הם, היינו בסיפור אלג'יר-צרפת שהגיע לסיומו בשנת 1962. ה-quintesens של השמאל הצרפתי היה לצאת נגד מנשלים למיניהם, ובעד תמיכה בלתי מסוייגת ב'משחררים' למיניהם, בהתאם לתמיכה שהופגנה בפראנץ פאנון בזמנו (ראה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A... ).
בארה"ב עצמה, היתה המוטיבציה להפגנות הענק נגד מדיניות המימשל דאז ברורה ופרקטית הרבה יותר, שכן המדובר היה באיום קונקרטי ביותר על צעירים שעמדו להתגייס במסגרת גיוס-חובה ולהישלח לוויאטנם, כך שהמוטבציה להפגנות אלה לא לוותה ברטוריקה של השמאל האירופאי.
השמאל האירופאי אימץ בהמשך את מודל העולם הראשון המנצל את העולם השלישי, וקריאה לפתיחה במהפיכה של ממש, כולל באמצעים אלימים נגד המדכאים בע"מ. דבר זה בא לידי ביטוי כידוע גם בטרור באדר מיינהוף – אך זו היתה יחסית קבוצה קטנה וקיקיונית. מה שמשמעותי הרבה יותר הוא השפעתה הכללית של מהפיכה ערכית זו, אשר איפשרה את זליגתו החלקית של קאדר אינטלקטואלים חדש אל עבר תחושת האנטי-אמריקניזם כאידיאולוגיה וכתפישת עולם, ולעבר פיתוחם הכללי של תיאוריות סוציולוגיות שונות לפיהם בני אדם אינם זקוקים להיררכיה או אוטוריטה, כולל בני אדם צעירים, וכיוצא בזה, היות והכל קשור איכשהו ב'דיכוי'.
למען ההגינות יש כמובן לציין שהיו גם התקדמויות חיוביות בתחומים שונים ובפתיחתה של החברה לכוחות רעננים, אולם תפישת הגעשטאלט של 'אשמת המערב' וחיפוש הנראטיב התומך לגישה זו, שולט בחלקים לא מבוטלים של שמאל זה עד היום, ללא שום קשר לסוגיית עיראק או השטחים הכבושים, שכן אלה לעיתים שמות קוד לדבר אחר לחלוטין, היינו לחיפוש האשמה רק בנו, ואך ורק בנו, ולהגנה בכל מחיר על האחר המיתולוגי, גם אם הוא נוקט באמצעים בעייתיים.
אני מקווה שלא שיעממתי אותך בהסבר מאורך זה, שאינו אלא תמצית התורה על פרוטזה אחת, אולם עקרונית זוהי הנקודה שבה החל המערב בתהליך שאת שיאו אנו מוצאים בכך שתחנת שידור בריטית בוחרת להחליף את המינוח 'טרוריסט' במינוח אחר, לדוגמא, או שבמסגרתו ארגון זכויות אדם מסויים מוחה על תנאי מעצרו של סדאם חוסיין, כמאמר הסופר ההולנדי המפורסם ליאון דה-וינטר.
איך אמר המשורר קלינטון בזמנו: "It's the economy, Stupid!... מן הסתם ניתן לטעון על משקל זה כי "It's the narrative, Stupid, לפחות בכל האמור להפיכת סיבה-ומסובב בקרב ה'הסברים' הניתנים לטרור בחוגי שמאל דוגמטי ופוסט-הומניסטי לשיטתי (אנא שים לב לכך שאינני מכליל את כל חוגי השמאל במינוח אחרון זה, חו"ח).
________________
1 להלן ראיון שערכתי עם ד"ר וילקה לפני כשנתיים, אשר עוסק באופן עקיף בנקודה זו http://mann.journal.lab.co.il/story?id=13
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש