 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעתי טענות רבות על כך שקשה לקרוא אותו, שאפילו אי אפשר לעבור יותר משליש ממנו, וכן הלאה. זו לא הייתה ההרגשה שלי — אני דווקא קראתי אותו בהנאה מרובה, תוך כארבעה ימים בלבד. רציתי להשוות חוויות, אם זה המקום הנכון לעשות כן (ואם הלו"ז שלי לא יחזור להיות עמוס מדי). אז.. מי עוד קרא ורוצה להדיין? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא שקראתי ואני רוצה להדיין, אבל טוב שחזרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בגילך, "זן ואמנות" היה ספר חובה לכל מי שרצה להיות in (אלא שאז זה לא נקרא להיות in אלא "להיות בinיינים). כמובן שגם אני רציתי להיות בעניינים, וקראתי. גם אהבתי את מה שהבנתי ממנו, למרות שחלקים מסויימים עצבנו אותי למדי. מכל מקום, אינני חושב שאני יכול להתדיין עליו, כי הזכרונות שלי ממנו עמומים למדי. מעבר לענייני הפילוסופיה, אני זוכר שמאד התרשמתי מהיחסים המיוחדים בין אב לבנו המתבגר (שסבל, כמדומני, מאיזו הפרעת אישיות, אולי סוג מסויים של אוטיזם או אספרגר) וגם ספגתי אי אילו תובנות שליוו אותי לאורך השנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהבן סבל רק מסנדרום גיל התבגרות חריף. די דומה בתסמינים אבל להבדיל, בד"כ עור עד גיל 25 בערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחפש את הספר, אני כמעט בטוח שהוא מתחבא אי שם מאחרי ספרי איכות אחרים כמו ''פאני היל'', ואעיף מבט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, זה האבא שהוא בעל הפרעת האישיות, ולא הילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבא סבל בעבר מבעיות נפשיות קשות, שהביאו אותו לעבור טיפול בשוק חשמלי ששינה את האישיות שלו באופן מובהק. לא נראה שיש לו בעיות אישיות מיוחדות במהלך הספר. הבן, לפחות לפי טענת האבא, וכפי שאולי ניתן להסיק גם מהתנהגות הילד עצמו המתוארת בספר, סובל מבעיות התנהגות שונות, ומכאבי בטן פסיכו-סומטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו אני מתחיל להזכר. פרויד בטח מתגלגל מצחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שלא תוכל לפרט? אני גם-כן התרשמתי לטובה מיחסי האב והבן, וגם מהדרך בה שלושת הפתילים העיקריים של הספר — הפתיל הסיפורי, הפתיל הפילוסופי והפתיל האוטוביוגרפי — השתלבו יחדיו. לגבי התוכן הפילוסופי, אני חייב לציין שהביקורת שלו על השיטה המדעית לא הוסיפה לי הרבה מעבר ל-Against Method של Feyerabend, שקראתי זמן מה לפני-כן, ודרך החיים שהוא מציע כפתרון מזכירה לי את דרך החיים של רוארק בכמעיין המתגבר של איין ראנד. למעשה, שהמחשבה הראשונה שלי לאחר שקראתי את הספר הייתה שצריך היה לקרוא לו "זן ואמנות המעיין המתגבר." יכול להיות שזהו רושם לא-מבוסס, אבל יעבור עוד זמן מה עד שאקרא את כמעיין בשנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליי להודות שזכרונותיי משני הספרים כבר מטושטשים משהו, וגם הטשטוש אצלי זה כבר לא מה שהיה, אבל מבחינה פילוסופית קשה לי לחבר בין השניים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |