 |
האם אין לזה מגבלות? למשל, אני מציג בטלוויזיה הישראלית דוקודרמה שלפיה נתניהו היה בוגד באשתו, וגם בעל קטינה בדרך. אין ספק שזוהי סטייה "קטנה" מהאמת ההסטורית. עם זאת, היא הולמת במיוחד את האופי של הדוקודרמה: המתח. הזעזוע. הטיוח. ההריון, ההפלה. אולי השב"כ היה מעורב. רייטינג.
זה מקובל עליך? פיצול בין נתניהו הפוליטי לנתניהו ה"דוקודרמטי"? אפילו אם תשים שקופית אזהרה לפני השידור, ואפילו תריץ כתובית מרצדת בתחתית המסך שאומרת "זה לא אמת הסטורית", על "החוק" זה לא מקובל. גם עלי לא, אני חושב שגם עליך.
לפי השיטה הזו, מה מבחין את חנה סנש מנתניהו? בעיקר שהיא מתה. בעיקר שלנו קצת לא אכפת ממנה (שמאלנים פוסט-ציונים שכמונו; שים לב להבחנה בין תגובות שמאל לתגובות ימין לפסק-הדין של ביהמ"ש העליון). זה שסנש מתה זו אכן סיבה טובה להבחנה. אבל מה עם בני משפחתה? אחיה, לא איזה נין שלישי, קם ומוחה על הפגיעה בו. לדעתי זה רלוונטי. החוק מעורפל למדי בסוגיה הזו (יש בו התייחסות ספציפית לדיבתם של אנשים מתים, אבל היא, כמו הסוגייה שהיא מעוררת, מתמודדת עם העניין בגוון מוזר של אפור). בנסיבות האלה, קל לחשוב שלא נוצרה עדיין אמת הסטורית, א-פרסונלית, וקל למנוע מהדרמטורג לפרשן/לעוות אותה כרצונו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש