בתשובה לש''ק ריש, 13/08/01 2:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני כל ענין אחר, שאלה: מדוע היה מוטב לו למאמר שלא היה מתפרסם ? יש לך הסתייגות מדרך הדיון הפומבי על מעשי המנגנון הציבורי ? לגופם של הדברים. בניגוד לטענתך: א - הפרקליטות אינה עו"ד פרטי של הכנסת. הפרקליטות הינה הממונה על שמירת החוק במדינה, ואין היא רשאית לפעול או להתנהג כעו"ד פרטי של מישהו. הפרקליטות הינה גם עוה"ד שלך, שלי, ושל הציבור כולו. היא אמורה לפעול ביושר, בגלוי, בלא הסתרת מעשים, מסמכים או חוות דעת. היא חייבת גם בכל כללי המינהל הציבורי התקין - ובכלל זה בירור נאות של העובדות לפני כל קבלת החלטה, והיא חייבת במתן זכות התגובה והטיעון לנוגעים בדבר, בטרם תוציא "חוות דעת" ופסיקה. ב - לחוות דעת של פרקליטות המדינה יש תוקף משפטי מחייב. כאשר פרקליטות המדינה כותבת מסמך בו היא קובעת מה ראוי ומה לא ראוי, או מורה כיצד צריך לפעול - הדבר מחייב חוקית את כולם (אלא אם בוטלה חוות דעתה, למשל בבג"צ) ג - לחוות הדעת של הפרקליטות (בניגוד לחוות הדעת הפרטית של העו"ד הפרטי שלך) יש גם תוקף ציבורי בעל משקל רב. הדבר משמעותי במיוחד כאשר מדובר באנשי ציבור. על חוות דעת של הפרקליטות אתה רשאי להסתמך לכל ענין, לעשות בה שימוש גלוי והיא משמשת למעשה אסמכתא חוקית לציבור לאישור ועידוד(או לפסילת וגינוי) מעשים ואנשים. לכן, למסמך שהעבירה פרקליטת המדינה יש תוקף משפטי חזק ומחייב ומשקל ציבורי רב. על רקע זה קביעת עמדה, קבלת החלטה לגבי אדם והעלאתה על הכתב במסמך רשמי שיוצא מהפרקליטות החוצה (והכנסת איננה חלק מהפרקליטות) - בלא שנשמרו זכויות הנוגעים בדבר להציג עמדתם בפני הפרקליטות, להפריך טענות ולהביא ראיות ועובדות - היתה מעשה פסול ומדאיג. אמחיש בפניך המצב, ואנא סלח לי אם אבחר בך כמושא להמחשה. הריני מתנצל מראש על כל אי-נעימות אפשרית: בשבוע הבא נקרא בעיתונים כי יצא מסמך רשמי מפקליטת המדינה לעורך האתר "האייל הקורא" ובו כתוב,בין היתר, (ציטוט): "עולה החשד לכאורה שמי שמופיע אצלכם בכינוי "ש"ק ריש", אכן עשה שימוש באתרכם ליצירת קשרים אישיים עם גולשים וגולשות, וביניהן קטינות, לצורך מכירת והפצת סמים שהוא מבריח לכאורה לארץ. כן עולה מהחומר החשד לכאורה כי מר (כאן שימך האמיתי) המתגורר ב- (כאן כתובתך המדוייקת) ניצל הכרותו האינטימית עם אחת הגולשות שהכיר לשם גניבת מסמכים ממעבידה ובאמצעותם סחט לכאורה את המעביד. אנו , בפרקליטות המדינה, סבורים שהמעשים הללו חמורים ביותר ומציעים לך, עורך האתר, לפעול בענין". על החתום: עדנה ארבל, פרקליטת המדינה. עכשו, מר ש"ק ריש, אתה מוכן להסביר לי איך תתגונן מפני המסמך הזה ותוצאותיו הציבוריות והפרטיות לגביך ? אני, כמו כל אזרח רגיל קורא עיתונות, מאמין בעיקרון לקביעות הפרקליטות, לא ב-100% אבל ב- 80% . אז עכשו אני מניח שרק 80% מהעובדות שאתה מוכר סמים, מפתה קטינות, גונב מסמכים וסוחט אנשים הם אמת. אולי לא הכל מדוייק או ניתן להוכחה, אבל ברור שרוב האינפורמציה שפורסמה לגביך נכונה. אתה מוזמן להתמודד עם הבעיה. (וחוזר על התנצלותי המוקדמת - אין כוונה לפגוע בך, אלא רק להמחיש לך מה מתרחש במערכת שפועלת כך). לאור נסיונך לטעון שרק הועברה חוות דעת לכנסת, אנא הסבר לי - מדוע הפרקליטות מעבירה בכלל חוות דעת לכנסת בענין הנוגע לדן תיכון ? הרי אם הפרקליטות חושבת שתיכון עשה דבר מה פסול ויש לפעול כנגדו (במישור פלילי או אזרחי), הרי שפרקליטת המדינה היא שצריכה וחייבת לפעול (דהיינו: להגיש את התביעה) ולא הכנסת !.... סדר הדברים במדינה הוא זה: אם גוף ממשלתי חושב שמישהו פעל שלא כחוק - הוא מעביר את הנושא לבדיקת הפרקליטות. הפרקליטות מחליטה מה לעשות, ואם מוחלט על הגשת תביעה - היא המגישה. (ובענין פלילי - מועבר הבירור קודם לכל למשטרה, המבקשת גם תשובות מהאדם נשוא החשד, מה שמאפשר את הפרכת החשדות מבעוד מועד) אז מאחר ורק פרקליטות המדינה מגישה במדינת ישראל תביעות פליליות ואזרחיות מטעם המדינה ומוסדותיה, חוזרת השאלה: מה הסיבה לכך שעדנה ארבל שלחה לכנסת חוות דעת מה צריך לעשות ? הרי היא עצמה, כפרקליטת המדינה, היתה אמורה לעשות מה שהיא כתבה שצריך לעשות (אם סברה שמה שהיא כותבת מבוסס ואמיתי). אם ארבל חשבה שיש להגיש תביעה - מדוע לא הגישה אותה ? זה אמנם לא נעים כאשר הפרקליטות מגישה כנגד מישהו תביעה. אבל יש לזה גם צד זכות: הנתבע יכול לטהר שמו בבית המשפט (שם יש לו את זכות הטיעון והתשובה). זכות זו לא ניתנה לתיכון. אבל כשמפרסמים "חוות דעת של הפרקליטות" הקובעת לגבי אדם מסויים עובדות ומעשים שעשה לכאורה, בלא שתינתן לו קודם לכתיבת ופרסום המסמך הזכות לדעת מה הטענות כנגדו, להשיב עליהן ולהפריכן, הרי שחרצו את גורלו - בלא שתהייה לו האפשרות לטהר אי פעם את שמו. כי חוות דעת של הפרקליטות היא מסמך רב השפעה ורב כוח, והיא חורצת גורלות. זוהי מהות ותמצית טענתי כנגד עדנה ארבל, פרקליטת המדינה. מעשיה בפרשת תיכון, כמו גם במקרים רבים אחרים, נעשו בניגוד לכל פרוצדורה מתחייבת והם עומדים בניגוד לכל מושגי הגינות מינימאלית. הם מוזרים על פניהם ועד היום לא נתקבל ממנה הסבר רציני למעשה הזה. פרקליטות שכל כך הרבה עוצמה בידיה, הפועלת בניגוד לכל הכללים המחייבים, מתחילה להוות איום על האזרח. (והיא מהווה איום גם על אזרח שחושב שמיותר היה, או לא ראוי היה, לפרסם הפרשה והעלות שאלות לגבי המתרחש). לכן כתבתי את אשר כתבתי, כשאני מלווה הדברים באזהרה מפני הצטברות כוח מופרז, ללא בקרה, ללא ריסון וללא שקיפות, בידי פרקליטי המדינה. מאחר ויותר מדי צללים מסתירים את מעשי הפרקליטות, אני תובע לפתוח את החלונות ולתת לשמש לחדור. אין חומר חיטוי טוב כאור השמש. רק עולה הרושם שכבר הרבה זמן שקרניה אינם מצליחים לחדור לפרוזדורי הפרקליטות. פריצי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לקוח מ"המשפט" לקפקא, הצגת אנשים ככלי ריק והשחרתם לטובת בעלי עניין המוברגים היטב במסדרונות הכוח של הממסד. זאת כאשר מניעת יכולת ההתגוננות באמצעות אנטי-הליך מושחת כדבעי - של רחשים אפלוליים מאחרי הקלעים ובמחשך - תורמת לשכרון הכוח של בעלי העניין הללו. האם האקטיביזם השיפוטי של ברק אינו אלא רטוריקה הנותנת כסות עלה תאנה יצוגני/מרשים לשחיתות קולוסאלית בבחינת איש הישר בעיניו יעשה? בהיעדר חוקה, מערכות אכיפה ואיזונים ובלמים - כל אלה מתפקדים אופרטיבית וביעילות (איי חוסר היעילות של מערכות המשפט הינה רכיב אינדיקטיבי מובהק ל"צורך" להסתמך על מערכות רטוריקה ויצוגנות כתחליף ליעילות אכיפת החוק כמחסום, הן ממשי והן אמנטיבי לברבריות). אין כאן אלא שלטון המוצצ'ס השרירותי והנחשל, כשרטוריקה ודמויות יצוגיות מרשימות מכסות על הערווה, בצד הויקטימיזציה הנדרשת חדשים לבקרים להזנת השחיתות הנוראה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיכאל: בדבריך על ביהמ"ש העליון נגעת בנקודה חשובה, אבל היא נפרדת מבעיית הפרקליטות. בעיית תיפקוד בתי המשפט בישראל שווה דיון מיוחד ומעמיק, וחבל שכזה לא מתקיים בציבור (רובו מתרחש רק בקרב עו"ד ומשפטנים, שמטבע הדברים הם "בעלי ענין" פרטיקולרי). עם זאת, הסכנה מפרקליטות לא איכותית ולא אמינה מסוכנת יותר מבתי משפט לא יעילים. בתי המשפט יכולים, לכל היותר, לעוות דין במקרה בודד זה או אחר, אבל הם אינם יכולים ליזום בעצמם ומיוזמתם מהלכים ציבוריים. (אפילו כבוד הנשיא ברק בעליון יכול מכסימום לומר דברו בענין מסויים שיובא לפניו לשיפוט, אבל הוא לא יכול ליזום התערבות פעילה מצידו בהתרחשויות כל עוד לא הובאו לשיפוט בפניו). הפרקליטות, לעומת זאת, היא גוף יוזם ומתערב. היא יכולה להורות לממשלה ולמוסדות המדינה אם לעשות (או לא לעשות) משהו ואיך לעשות את הדברים. היא יכולה ליזום חקירות פליליות ולעכב באמצעותן קידום אנשים, היא יכולה לעכב החלטות, למנוע ממך זכויות (או להעניקן) וכיוצ"ב. לפרקליטות יש "יכולת תנועה חופשית" על לוח האירועים הציבוריים, ומכאן כוחה הרב. בית המשפט, למרות כל עוצמתו ותדמיתו, הוא רק "סלע" בפינה. לכן,לדעתי, מעקב וביקורת ציבוריים על הפרקליטות ומעשיה הם דחופים וחיוניים יותר. והערה קטנה: אין מקום להשוואה עם קולומביה או סדום. לא בקולומביה ולא בסדום השלטונות לא התיימרו מעולם לעשות לציבור פרצוף של צדיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הקלות הבלתי נסבלת של התרחבות משרעת מרחב ההחלטה וההשפעה של הפרקליטות בצד היעדר בקרה הולמת הינן בעלות השלכות רחבות ומסוכנות שראוי לחשפם לאור השמש במלוא עומקן. אבל יש לשים גם לב שדגשי יתר על לגיטימציה וכינון מורכבות רטורית/מושגית במערכת חורקת ולא מתפקדת באופן מובנה מזכירים היטב בסגנונם את תאורו האירוני של גרהם גרין את ההמשגה הנשגבת והגרנדיוזית בהאיטי מוכת השחיתות והעריצות של פאפה-דוק. דגשי לגיטימציה ופרוגרמטיות נשגבת כתחליף לדגשים מוכווני יעילות-תפעול המערכת פועלים דווקא להקפיא אותנו - הלומי חגיגיות ונשגבות הרטוריקה הצדקתנית הזאת - ולשתק לחלוטין כל תהליך של בקרה ציבורית. יתר על כן, הקפאת ביקורת והרמטיות נשגבת ובלתי נגישה לכל עשויים לעורר את החשד שמדובר בהדרדרותה של המערכת לדרגת כלי שרת בידי קבוצות אוליגרכיות מצומצמות לטובת אינטרסים פרטיקולריים שאין בינם ובין שמירת זכויות הפרט ואכיפת החוק ולא כלום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |