בתשובה לאמיר, 12/08/01 18:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אז אין הבדל בינך לבין אטילה ההוני. שניכם ממשיכים את שושלת ההומו-סאפיינס, מורכבים מאטומי פחמן ומימן ופותחים את הפה בזמן העיטוש. אתה אומר שכל הצבאות זהים, אבל אתה בכוונה משווה דווקא את צה''ל לוורמאכט. אינך עושה זאת מסיבות ענייניות התורמות לדיון, אלא כדי להרגיז את אלה שמדינת ישראל היא מפלטם מאימי השואה. יש דברים משותפים לכל בני האדם. יש דברים משותפים לכל הצבאות. אתה נשמת את אותה תערובת גאזית שנשם היטלר, למרות שהוא התאמץ מאד כדי לשנות לך את התערובת הזו. אז אפשר לומר שחייל צה''ל במחסום המעכב משפחה פלשתינאית במשך מספר שעות הוא נאצי. זה, כמובן, יהיה טמטום. יותר נכון יהיה לומר שהוא מתנהג באכזריות בלתי מוצדקת. לאחר מכן כדאי יהיה לבדוק את העניינים לגופם, ולראות אם אכן האכזריות היא בלתי מוצדקת. אפשר לנסות לטפל בה משמעתית או פוליטית. אני מאמין שבוורמאכט שירתו אנשים שהאידאולוגיה של הפוליטיקאים שלהם לא עניינה אותם יותר מדי. כפי שכבר ציינתי, אין לי מספיק נתונים על האופי הפרטני של חיילי הוורמאכט. יש לי נתונים רבים על צה''ל ועל אופיים של חייליו. אני מודע לכך שגזענים אינם נמנעים מלשרת בשורותיו, ואני מבטיחך נאמנה שגם ליברלים לא. כשאתה אומר שהציונות היא אידאולוגיה, הדמוקרטיה היא פרקטיקה, הקפיטליזם הוא שיטה כלכלית והנצרות היא אופי, אתה משתמש במבול של מלים כדי להסתיר את השטחיות או את הבורות שמאחורי הדברים. בארגנטינה חייב נשיא המדינה להיות נוצרי, כלומר - שם הנצרות היא אידאולוגיה. כשקרלוס מנם, שנולד מוסלמי, רצה להיות נשיא ארגנטינה הוא התנצר. עבורו הנצרות היא פרקטיקה. הסיכויים של אשה להיות נשיאת ארצות הברית גבוהים רק במעט מאלה שיש לה להיות ראש ממשלת ערב הסעודית. עבורן - הגבריות היא חלום באספמיה (ועבור השליטים שם - היא אידאולוגיה). אין לכך סוף. מסגרת רעיונית שבה מוגדרות מטרות היא אידאולוגיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משווה את צה''ל לוורמאכט, אני משווה אותו לכל צבא שמשרת תנועה אידיאולוגית (הוורמאכט, הוויטקונג, הצבא האדום, הפלנגות של פרנקו, משמרות הצניעות וכו'). אתה מבלבל בין דברי לבין משהו אחר. לא טענתי שצה''ל הינו צבא נאצי בגלל התנהגותו (כלומר, הוא כן, אבל כל צבא עשה את אותם דברים לפני ואחרי הנאצים, כך שזה לא רלוונטי), להבדיל מלייבוביץ'. לייבוביץ' טוען לאכזריות, ולכן משווה לנאציזם. אני פשוט טוען שהוא ארגון צבאי שמשרת תנועה רעיונית. אתה בחרת להתמקד בוורמאכט. יכולנו לדבר על הצבא האדום באותה מידה. הציונות היא תנועה פוליטית (א), שיש לה אידאלים מסויימים (ב). אם תוכל לכנות את התנועה הרעיונות-פוליטית בארה''ב או בארגנטינה בשם, אשמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנועות הרעיוניות-פוליטיות בארה"ב: דמוקרטיה, לאומנות, בדלנות. בארגנטינה: נצרות. אני חייב לסייג שאני לא מכיר את הפוליטיקה הארגנטינאית, אבל ברגע שיש חוק המחייב שמנהיג המדינה יהיה נוצרי, הרי שהנצרות הופכת למסגרת פוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמוקרטיה = צורת שלטון. רעיון מסויים יכול ללבוש צורה דמוקרטית ויכול ללבוש צורה דקטטורית. דמוקרטיה היא עינה תנועה רעיונית, כל עוד היא לא ערך. לאומנות = עד כמה שידוע לי ארה"ב היא שמרנית, לא לאומנית. ובכל מקרה, לאומנות היא רגש יותר מאשר אידיאולוגיה. לאומנות היא מאפיין של פאשיזם למשל, אבל היא לא תפיסת עולם מובנת ומוסדרת. בדלנות = פרקטיקה שניתן לזנוח כשצריך (ויאנטם, קוריאה, קובה, מלחה"ע הראשונה, פנמה, צ'ילה, יוגוסלביה, עיראק). באשר לארגנטינה, גם אני אינני מכיר את הפוליטיקה הזו, אולם אאני סומך על דבריך. הבעיה בלהגיד "צבא נוצרי", הוא שהנצרות מאמינה כי היא כפופה לאפיפיור ו/או לאל, ולכן זה בעייתי להגיד על צבא של מדינה שהוא נוצרי. עם זאת, על הצבאות שהשתתפו במסעות הצלב, אני חושב שזה לגיטימי בהחלט לומר זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את החלקים הרלוונטיים 1 בחוקה הארגנטינאית 2, ואין שם שום דרישה שנשיא המדינה יהיה נוצרי. ההתייחסות היחידה שמצאתי בחוקה הארגנטינאית לנצרות היא הצהרתית גרידא, ומופיעה בסעיף 2, כלדקמן: The Federal Government supports the Roman Catholic Apostolic religion. אם למישהו ידוע על מסמך רשמי אחר בו רשום לכאורה איסור זה, אשמח לדעת עליו - עד אז, נא להמנע מפיזור "עובדות" לא מבוססות.---- (גם לי מתחשק לשים מראי מקום...) 1 למציאת התנאים לנשיאות: ערוך חיפוש במסמך המקושר למטה ל- "section 89" למציאת התנאים לסנטור (כלול בנשיאות):"section 55" 2 את החוקה (באנגלית), ניתן למצוא כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה למצל את ההערה שלך בסוגריים, ולשאול שאלה שהתחילה להטריד אותי לאחרונה, עם התגברות הנטייה למראי מקום אקדמאיים אם כי לא נטולי חן והומור. האם העורכים או המסגננים של האתר נתנו דעתם על הצורה האופטימלית ו/או הסטנדרטית הרצויה והמומלצת לשימוש במראי מקום? 1) האם עדיף להשתמש בספרות ממוסגרות בסוגריים רגילים(1) או שמא בסוגריים מרובעים2 2) ואולי עדיף להשתמש בכוכבית כשיש הערה אחת ואם כן, האם לציינה עירומה* או שמא בתוך סוגריים ואם כך, האם בין אלו המרובעות[*] או העגולות(*) 3) האם יש להפריד בקווים בין גוף התגובה למראי המקום? ואם הפרדה, האם בעזרת סידרת מקפים --------------------------------------- או סידרת קווים תחתונים ____ 4) אם משתמשים בהפרדה, מהו אורך הקו הרצוי? N רצפים של קו מקווקו או תחתון, כאשר N הוא מספר שרירותי. האם באורך שיכסה את השורה הארוכה ביותר בגוף התגובה? האם באורך שיכסה את השורה הארוכה ביותר של מראי המקום? האם באורך שיכסה את כל הריבוע? 5) שאלה נוספת וקשורה לנושא היא בעניין הסעיפים. האם עדיף למספרם או שמא להשתמש באלף-בית או אולי ספרות רומיות? ואם ספרות רומיות, האם באותיות לטיניות גדולות IV או קטנות xi? לשאלות אלו ישנה חשיבות מטעם השמירה על קבוע ומשובב נפש בעניין מראי המקום - שעבורם יש להקפיד מן הסתם על בהירות מירבית. בנוסף, ייתן הסטנדרט פתחון נוסף לכל הרוצים לעלות בחומה ולהתהדר בנונקומפורמיותן/ם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת האייל אינה מתכוונת להאבק בסטנדרטים שמתגבשים בכוחות עצמם, ומכיוון שהפורמט של סוגריים מרובעות, שימוש במספרים, וללא קו הפרדה, הוא זה שהשתקע לו באייל, אנחנו בעד. מצד שני, אין לנו כוונה לקבוע מסמרות בעניין. לפחות עד שלטל יהיה הרבה הרבה הרבה יותר זמן פנוי. (: אגב, סתם קטנוניות: לא כל הערת שוליים היא מראה מקום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |