בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 25/07/05 6:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, כל הקטע זה שצריך להגדיר "ראויה" איכשהו. אם יש חוק שמחייב את קיום התכלית, אפשר לומר שהיא ראויה. חוק שלא שולל את חופש העיסוק של אדם, תכליתו לא רלבנטית מבחינת התקפות שלו (לכנסת יש זכות וחובה לחוקק), ומה שכתוב בפרק הרקע של החוק ממילא לא רלבנטי. במקרה שהחוק כן סותר את חופש העיסוק, כמו החזיר, זה לא מספיק לכתוב "התכלית של חוק איסור סחר בחזיר היא לשמור על צביון יהודי". ברור שזו התכלית שלו, אבל היא לא תכלית ראויה, כי אין שום חוק, לא זה ולא אחר, שמחייב לשמור על צביון יהודי, ואפילו מינימלי, ברשות הפרט. גם לא תצליח להעביר כזה חוק בכנסת, לא בפרק הרקע של חוק החזיר, לא בחוק קודם, ולא בשום צורה אחרת. אין מצב שחברי הכנסת יסכימו ביניהם על תכלית כזו, ולכן ברור שהיא לא ראויה. ולעניין החוקים הטכניים, הלוואי שהשפה המשפטית היתה חד-משמעית כמו מתמטיקה. "פקודה בלתי-חוקית בעליל" זה גם-כן לא שוס גדול מבחינת פרדיקטביליות, אבל אלטרנטיבה אין, וזה עדיף על כלום. חופש העיסוק זה עקרון קרדינלי, לא פוגעים בו, ובכל-זאת לפעמים אין ברירה. מה תעשה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה למה יהיה יותר קשה להעביר בכנסת "חוק איסור פגיעה בקודשי היהדות" מאשר את "חוק איסור הסחר בחזיר". אם כבר בעת חקיקת חוק יסוד חופש העיסוק ידעו שחוקים א' ב' וג' סותרים אותו (אם אין בו פסקת סיוג), ואלו חוקים טובים ונחוצים ("לפעמים אין ברירה"), ואין כרגע אף חוק טוב ונחוץ אחר שסותר אותו, אז אפשר לומר במפורש בחוק היסוד "תכלית ראויה היא א', ב', ג', וזהו". ומה אם בעתיד פתאום יצוץ עניין אחר ד' טוב ונחוץ שסותר אותו? אם הוא באמת טוב ונחוץ, יימצא הרוב המיוחס לתקן את החוק ולהוסיף את ד' לרשימה. הרי חוק יסוד ניתן לשינוי (ברוב מיוחס); מה עושה פסקת הסיוג? היא אומרת שאם תכלית היא ראויה, אז מספיק רוב רגיל בשבילה. זה לא ברור לי. באשר לפקודה בלתי חוקית בעליל, כבר כתבתי פעם באייל שלדעתי אפשר וצריך לפרוט אותה להוראות יותר קונקרטיות. ברור שלדיוק מתמטי לא נגיע, אבל צריך לפחות לשאוף לדיוק. אני חושב שתפקידו של חוק הוא להתלכלך עם המציאות האנושית ולקבוע אילו מעשים מותרים ואילו אסורים - בשביל טאוטולוגיות-למחצה כמו "אסור לעשות מה שלא מוסרי" לא צריך חוק. יודע מה? אם ההצעה שלך להבנת "תכלית ראויה" נכונה, אז הייתי רוצה שבחוק היסוד זה יהיה כתוב במפורש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי "איסור פגיעה בקודשי היהדות" פשוט לא עושה את העבודה. עד כמה שאני יודע כבר יש בישראל חוק ("חוק המקומות הקדושים"?) שאוסר לפגוע בקודשי כל דת. זה שאני אוכל חזיר בתוך המקרר הפרטי שלי עובר על חוקי דת ישראל, אמנם, אבל לא "פוגע בקודשי הדת" בשום פרשנות סבירה. אתה צריך חוק "איסור על מעבר על חוקי דת ישראל" או דומה לו ואת זה הרי לא תשיג בלי הפיכה. זה עניין סמנטי אבל לא שולי – אם אתה מנסה להחביא את המשמעות האמיתית של החוק באמצעות ניסוח לא מתחייב, אז גם החוק לא מתחייב ולכן לא מאפשר את מה שרצית לבצע. לא מקובל לתקן חוק יסוד בכל פעם שצריך לשנות טכנית איזה חוק. נניח שמחר רוצים לאסור על גידול כלבי לחימה כדי שלא יטרפו ילדים, או לאסור על מכירת גלאי ראדאר משטרה, או לאסור על מכירת סוסים טרויאנים, או מה שלא תהיה הבהלה הציבורית האחרונה. כל פעם תרוץ לחוקה להוסיף עוד הערת שוליים "אוי שכחתי"? הכנסת לא תוכל לעבוד בצורה כזו. כבר עדיף לקבל כל חוק ברוב מוחלט. מצד שני, ללא חוק יסוד: חופש העיסוק, הכנסת תוכל לשלול זכויות יסוד של אדם סתם כך, כמו במקרה החזיר. המקרה הקיים, לפי _הפרשנות_שלי_ (להזכירנו), הוא מקרה ביניים. למה הוא לא חסר-שיניים כבר הסברתי. עד כמה שאני יודע "פקודה בלתי חוקית בעליל" זה תקדים של בימ"ש, ולכן באמת לא צריך חוק, כמו שאמרת. חוץ מזה, אני מסכים איתך בעיקרון, ובמקרה הזה ספציפית, אבל מסתייג – לא תמיד אפשרי להגיע לניסוחים מדוייקים, וכמה שמנסים יותר, החוק מסובך יותר ומלא פרצות ובעיות אחרות. בשביל זה יש שופטים בירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה דרכים להציג תכלית לחוק נתון. לי דווקא נראה שאיסור אכילת חזיר - ועוד יותר מכך, איסור גורף על מכירת חזיר - הוא כן פרשנות סבירה ל"פגיעה בקודשי ישראל". יודע מה, האיסור הידוע (לשמצה) על פגיעה ברגשות דת הוא כבר בעיני מטרייה שיכולה לכסות בנוחיות - מבחינת "תכלית ראויה" - חוק חזיר גורף. אז באמת לא ינסו לחוקק "חוק איסור עברה על מצוות היהדות" - אבל מה עם "חוק כיבוד היהדות והמסורת"? "חוק הצביון היהודי"? ואם תדרוש שחוק התכלית יהיה באמת קונקרטי מספיק, כך שהפגיעה המוצעת בחופש העיסוק תנבע ממנו בצורה ישירה פחות או יותר, אז הוא כבר בעצמו יסתור את חוק יסוד חופש העיסוק, לא? אבל נניח שאפשר למצוא איזה חבל דק ללכת עליו בלי ליפול משום צד; האמת היא שכל הכיוון נראה לי מוזר: אתה בעצם רוצה להסתמך על חוק רגיל אחד כדי לאפשר לחוק רגיל אחר לסתור את חוק היסוד. נראה לי מוזר קצת. החזון של תיקונים שנתיים לחוק היסוד לא נראה לי באמת כל כך מפחיד. אם הדברים באמת בקונצנזוס, לא ייקשה על הכנסת לגייס את הרוב המיוחס. פרט לכך, אפשר לנסות להכליל הרבה מקרים במאפיין יותר מופשט קצת, ואותו להרשות כחריג בחוק היסוד. נניח, "עיסוקים שמטבעם תורמים תרומה משמעותית לנזקי גוף או רכוש לא יהיו מוגנים תחת חוק היסוד, והכנסת תהיה רשאית להגבילם ברוב רגיל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""עיסוקים שמטבעם תורמים תרומה משמעותית לנזקי גוף או רכוש"... והאם תרומה זו מוכרת לצורכי מס הכנסה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עיסוקים שמטבעם תורמים תרומה משמעותית לנזקי גוף או רכוש לא יהיו מוגנים תחת חוק היסוד", כלומר, העיסוק בנהיגה לא יהיה מוגן תחת חוק היסוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק; עדיין יהיה מותר למדינה, ומהסיבה הזו בדיוק, לדרוש רישוי מיוחד כתנאי לעיסוק בנהיגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו לא מדברים בדיוק על אותו דבר. בוא נראה: בפרשנות שבה איסור על פגיעה בקודשי היהדות גורר איסור על אכילת חזיר, הוא גורר גם איסור על עישון סיגריה בשבת, ובוודאי ובוודאי על נהיגה בשבת, שכן זו קורה ברשות הציבור. זה דורש הפיכה. החוק הצר ביותר מהסוג שבו דנו עד עכשיו שעדיין מהווה תכלית ראויה לחוק איסור סחר בחזיר הוא חוק האוסר על שימוש בחזיר. עכשיו: חוק האוסר על שימוש בחזיר _לא_ סותר את חופש העיסוק. אני לא אומר: חוק הסותר את חופש העיסוק צריך להיות מקרה פרטי של חוק קודם. אני אומר: חוק הסותר את חופש העיסוק, צריך שתכליתו תהיה קיום חוק קודם. חוק קודם יכול שלא לסתור את חופש העיסוק כלל וכלל. כמו שהמדינה מחויבת בחוק לבריאות אזרחיה ולכן לא תתן לי לעשות ניתוחי לב פתוח כמו שקראתי באינטרנט, בסתירה לחופש העיסוק. כמו שאסור לי לסחור בנשק כי יש חוק קודם שאסור להתשתמש בו לירות באנשים. התכלית הראויה של חוק איסור סחר בנשק הוא איסור ירי באנשים. אם החוק הקודם, התכלית הראויה, גם הוא סותר את חופש העיסוק, אז גם הוא צריך שתהיה לו תכלית ראויה. בסופו של דבר, התכלית הראשונית צריכה להיות כזו שאינה סותרת את חופש העיסוק. _בסופו_של_דבר_, כל חוק שמונע ממני פרנסה מגיע מסיבה שלא קשורה לפרנסה שלי. לא יכולים למנוע ממני לפתוח דוכן פלאפל בלי סיבה, שזה בעצם כדי שלבן של הגיס של מנכ"ל משרד העבודה לא תהיה תחרות. לא יכולים למנוע ממני למכור בקר נמוך למרבה במחיר בלי סיבה, שזה בעצם כדי להציק לחילונים בלי לקחת אחריות חקיקתית ופרלמנטרית על איסור מפורש. הכיוון לא נראה לי מוזר. חוק איסור סחר בנשק (נניח) לא סותר את חוק יסוד: חופש העיסוק. הוא סותר את חופש העיסוק per se, אבל היה סותר את חוק היסוד רק אם לא היתה לו תכלית ראויה. חוק יסוד: חופש העיסוק מחייב תכלית ראויה. לא הגנה מוחלטת על חופש העיסוק, אלא הגנה מותנית. ושינוי של חוק יסוד: חופש העיסוק עבור כל הגבלה מסחרית או תעסוקתית לא יהיה שנתי, הוא יהיה שבועי או יומי. אני מנחש שכמעט כל חוק מגביל בצורה כלשהי את חופש העיסוק של אדם לתכלית ראויה. כמו שאמרתי, אתה יכול לדרוש רוב מוחלט עבור כל חוק. אתה יכול לוותר על ההגנה המותנית של חוק יסוד: חופש העיסוק. אבל לשתי אלה יש השלכות. "תרומה משמעותית לנזקי גוף או רכוש" היא לא התכלית הראויה היחידה. היא פשוט הדוגמה שהשתמשנו בה בדיון הזה. אם אתה רוצה אנחנו יכולים להסתכל במספר הצעות חוק אקטואליות ולראות אם הן מגבילות את חופש העיסוק של מאן דהוא, ולאיזו תכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. לא יכול להגיד שהשתכנעתי, אבל נסתתמו טענותי... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |