|
||||
|
||||
לי היה מרצה שנהג פשוט להתחיל לדבר, ''על הדקה'' עם תחילת השיעור, בקול נמוך וללא מיקרופון. זו היתה אפילו כיתת מבוא, באחד האולמות הגדולים עם האקוסטיקה הגרועה. בד''כ לקח כחצי דקה עד שמישהו היה שם לב שהשפתיים של המרצה זזות, ומכאן והלאה כולם השתתקו בהדרגה. קשה להאמין, אבל זה עבד כל פעם (מצד שני היה מדובר באדם גדל גוף ונוח לכעוס, אז קצת פחדו ממנו). |
|
||||
|
||||
זה נראה לי פטנט גאוני. וראיתי מישהי קטנה ושברירית עם קוטל דקיק במיוחד שהפעילה את זה באופן יוצא מן הכלל על קבוצת אנשים צעקנים והיסטריים, שלאיש מהדוברים לפניה לא נתנו אפילו לגמור משפט... זה היה מדהים. |
|
||||
|
||||
היו לי שני מרצים שהשתמשו בשיטה הזאת. מרצה עם קול קטן ורגוע שישמה את זה בצורה מושלמת (הפגיזה אותנו לאט ובשקט בכמויות חומר בלתי נדלות) ומרצה שהשיעור שלו הפך להיות שיעור לא קוהרנטי שכל כולו פנטומימה לסירוגין. |
|
||||
|
||||
אפילו לי היה מרצה כזה. הוא היה יושב לו על השולחן שלפני הלוח ומדבר אל עצמו. כשתלמידים מאחור היו מתלוננים שאי אפשר לשמוע אותו הוא היה מזמין אותם להתקרב ולהיות בשקט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |