בתשובה למר כליל נאורי, 12/08/01 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו כבר שאלה ערכית עליה אין לי תשובה ובה אני לא עוסק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאינני בדיוק מבין את המטרה של המחקר שלך, אם כך. שאלות כאלה נראות לי כסוג השאלות, שמענה עליהן יכול לתת תשובה ל"מה יעשה X אם יקרה Y." אחרת, אתה פשוט מניח מטרות סטטיות מצד אנשים בפוליטיקה, דהיינו: "אם רחבעם זאבי רצה פעם בטרנספר, הוא תמיד ירצה בטרנספר." או שזה בעצם מה שאתה אומר כל הזמן, ואני פשוט, בטפשותי, מפספס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמטרה היא לתת תיאור של המציאות. זו תיאוריה ''חלשה'' יותר מהתיאוריות שאתה מכיר מפיזיקה למשל, שנדרשות לתת ניבוי ולעמוד בקרטיריון ההפרכה של פופר. אחת מההנחות היא שלפוליטיקאים יש מטרות ערכיות עקביות והם משפיעים על המציאות כדי לממש אותן. אם פספסת אזי זה לא בטפשות אלא ייתכן ולא קראת תגובה שלי שהתייחסה לנושא. מה שאני מנסה לעשות זה לחפש את אותן הנקודות הארכימדיות תוך כדי הסקה לאחור מהתבטאויות ומעשים של פוליטיקאים. טרנספר למשל, בניגוד לדעה הרווחת, אינה מטרה ערכית. זהו שם דיסקריפטיבי להעברת אוכלוסייה ממקום אחד למקום אחר. לעומת זאת, ''צריך להפריד בין יהודים לערבים'' זו מטרה ערכית. היא לא נובעת מהכרת המציאות וגם היפוכה לא נובע ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. למעשה, ענית גם לשאלה הבאה שרציתי לשאול. לכן, אשאל שאלה אחרת: מדוע אתה משתמש בתיאוריה חלשה? ואני לא בטוח עד כמה ההפרדה בין מטרה ערכית ללא ערכית היא נוקשה. אדם יכול לחשוב באופן דוגמטי: "צריך להפריד בין יהודים לערבים," או שזה יכול לנבוע ממטרה ערכית "צריך שלום במזרח התיכון," כאמצעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי כאן באמת אנו מוגבלים על ידי הרצון ה(כמעט) חופשי של הפוליטיקאים – אין לנו דרך לחזות באילו מהלכים ישתמשו הפוליטיקאים כדי לממש את הפוליטיקה שלהם ולכן אני נאלץ להסתפק בתיאוריה שמתארת "מה היה" ו"מה יש", כמו תיאוריות אחרות במדעי החברה. אבל יותר מזה, לא שמעתי על תיאוריה מוצלחת יותר עם בסיס מוצק יותר לתיאור המציאות. אשר לאנשים, ההכרעות האלו לא חייבות להיות מודעות. כמו שציטטתי פעם: "אתה לא חוקר את הדגים מנקודת המבט של הדג". האיפיון נעשה מבחוץ לאור הנחה שקיים עימות פוליטי וכעת עלינו למצא את אותה נקודה ארכימדית שמחלקת את הצדדים לשנים. אני מסכים שנקודה זו קשה, היא גם קשה לי. נו, נשאר עוד מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אתה מניח שפוליטיקאים אף פעם אינם טועים, הרי ניתן להסיק מכך שפעולתם בכל הזדמנות תהיה זו שתפיק להם את רוב התועלת, במטרותיהם הערכיות. אם כך, האם אין דרך, בהנתן סיטואציה, לחשב את דרך הפעולה שהוא יבחר בה, או לפחות לתת משקל הסתברותי לכמה מדרכי הפעולה? כשאני חושב על זה, הנחות פשטניות על הפוליטיקאי היחיד הן הכרחיות, אבל האם לא ניתן גם לתת משקל הסתברותי לשגיאות השחקנים הפוליטיים? למשל: פוליטיקאי טוב טועה 20% מהפעמים ומטה, בעוד שכזה רע טועה 60% מהפעמים ומעלה, וגרוע - 90% מהפעמים ומעלה. אז מנתחים כל פוליטיקאי לפי החלטותיו הקודמות, ומדרגים כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ.. אבל מה הן דרכי הפעולה האפשריות? אין לנו שום דרך לדעת מראש מה מתכנן מן-דהו. האם מישהו יכל בכלל לחזות שפרס יקים מסלול-עוקף שיחות וושינגטון באוסלו? האם ידעת מראש שברק יצהיר כי הוא עומד לסגת מלבנון? האם אתה יכול לומר לי מה הולך לעשות שרון? אני לא. גם לו ניתן לתת משקל לסבירות לטעות הרי מה הקשר בין המשקלים למציאות? האם בהנתן פעולה פוליטית נאמר כי היא נכונה ב-75%? איזו משמעות יש לאמירה הנ"ל? יתרה מזאת, החלטה בפני עצמה אינה "טובה" או "רעה" כמו שהמציאות אינה "טובה" או "רעה". נחוצות הנחות מוקדמות ערכיות כדי להחיל את המושגים "טוב" ו"רע" על פעולות פוליטיות (או כל דבר אחר). כל גישה שתניח מראש מה "טוב" ומה "רע" בעצם תניח את המבוקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בעיה אחרת, ולה יש פתרון אחד: מודיעין טוב. לא, משקל הסבירות לטעות אומר את הדבר הבא: בהנתן מדגם של פעולות הפוליטיקאי, X% מהן היו הטובות ביותר לאינטרסים הערכיים שלו. כמובן שניתן להחליט לעשות זאת אחרת - בהנתן מדגם של פעולות הפוליטיקאי, ממוצא הטיב של הפעולות לגבי האינטרסים הערכיים שלו הוא X%. אבל נראה לי שאני מועד יותר ויותר במילותי, כי אין מדובר בתחום בו אני בקיא. אשר לטוב או רע, אם אינך אוהב את המונחים הנ"ל, החלף אותם ב"פועל למען האינטרסיים הערכיים שלו באופן יעיל," וכד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער אבל מודיעין לא קשור לעניין. גם לא ידוע לי על חוקר שמפעיל שירותי מודיעין משלו. אל תשכח שאני מדבר על מחקר אקדמי בסך-הכל. אשר לסטטיסטיקות שאתה מציע. הן עדיין כוללות בתוכן את ההנחה שאנו יודעים מראש מהן המטרות של פוליטיקאי פלוני ("X% מהן היו הטובות ביותר לאינטרסים הערכיים שלו"?) וככאלו, הן עדיין מניחות את המבוקש. אך יתרה מזאת, אני מניח כהנחת מחקר שפוליטיקאים לא פועלים בניגוד לאינטרס שלהם (כלומר, לא טועים). לכן מלכתחילה ההנחה היא שפוליטיקאים פועלים אך ורק למען האינטרס שלהם. שאלת המחקר היא כמובן מהו אותו אינטרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגיש שכבר היינו במחוזות האלה, אבל אני בכל זאת רוצה לחדד. הגדרות: טעות - דבר הגורם לתוצאה אחרת מזו הרצויה. שגיאה - טעות המתרחשת בשל חוסר שלמות של הנתונים. איוולת - טעות המתרחשת למרות שהנתונים שלמים. זהו קו פעולה שעוד לפני ההליכה בו יש מספיק נתונים כדי לדעת שהוא שגוי. שגיאה היא דבר מובן. אף אחד אינו כל יכול, ואינו יכול להביא בחשבון את כל הגורמים. פוליטיקאים, שלא כפיזיקאים, פועלים בסביבה כאוטית, שבה חלק גדול מהנתונים אינו בנמצא. הדבר המביא לשגיאה הוא חוסר שלמות הנתונים. על פי הגדרת האיוולת - אין כל חוסר שלמות בנתונים. הם קיימים, ובכל זאת מתרחשת טעות. ההנחה שלך היא שבכל פעם שמשהו נראה לנו כאיוולת, אות הוא שלא הבנו נכון את המטרה. זוהי הנחה לצורך המחקר. היא נחוצה כדי שלמחקר תהיה משמעות, אבל היא גם הטיה של המציאות. ניתן להבין מנגנון שבו תתרחש איוולת אמיתית. היות שפוליטיקאים הם בני אדם, הם מונחים על ידי רעיונות שאינם תמיד רציונליים. למשל: השילוב בין "דת יהודית" ו"רוע", שנראה לחלק מהמשתתפים כאן (גורביץ, רבינוביץ) כטבעי, נראה לאחרים כאן (גילית חומסקי) כמשהו מופרך לחלוטין, שכמעט ולא שווה את המאמץ הנדרש כדי לטעון את הטענה הסותרת אותו. הנתונים שהיו לבני בגין ולשמעון פרס לפני חתימת הסכם אוסלו היו זהים. שניהם פוליטיקאים מיומנים. יתכן שמטרותיהם שונות ויתכן שלא. האם באמת הערכת המצב העתידי שלהם היתה זהה? כל פוליטיקאי היה פעם לא-פוליטיקאי, וכך נבנה עולמו הפנימי. אם מישהו מאיתנו יהפוך לפוליטיקאי, תפיסת העולם הרעיונית הזו תהיה משהו שלא ניתן להתחמק ממנו. אם הנתונים יראו למתבונן מהצד שהמטרה של הפוליטיקאי לא תושג היות והוא מתעלם מהנקודות החלשות באידאולוגיה שלו, המתבונן יצדק והפוליטיקאי לא. אני חושב שהתאוריה שאתה מציג היא חשובה. היא גורמת לנו לגרד את פני השטח ולנסות למצוא כוונות לא מוצהרות של פוליטיקאים. עם זאת, אני חושב שהיא ישימה למיעוט המקרים, בעוד שאתה מנסה להחילה על כולם. כיצד נדע באיזה מקרה התאוריה עובדת ובאיזה לא? לא נדע. אי הידיעה הזו גורמת לך להתעלם מהאפשרויות האחרות, כדי שהמחקר יהיה עקבי ואחיד. המחקר משיג כך לכידות יפה, אך מתרחק מעולם המציאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |