|
||||
|
||||
זה לא קשור ישירות להצעה שלך, ובכל-זאת. במוסף "הארץ" מלפני כמה שבועות הופיעה כתבה על מירי סגל, דוקטור למתמטיקה שהפכה לאמנית. כששאלו אותה לגבי המניעים שלה לעבור ממתמטיקה לאמנות, היא ציינה כמה דברים (ביניהם, למרבה השמחה, גם המשיכה העזה שלה לאמנות); אחד מהם היה שנמאס לה להיות ה"מיידעלע" בכנסים מתמטיים. "זה היה סיוט", היא אומרת, "מגיל 25 נסעתי לכנסים במתמטיקה ולפעמים היתה שם עוד אישה ובדרך-כלל לא, והיו שם ארבעים גברים בגיל העמידה, שגילויים סקסיסטיים אצלם לא היו כה נדירים". נגד זה שיש מעט נשים בכנסים מתמטיים אני לא בטוח שיש מה לעשות, וגם אם יש אני לא יודע אם כדאי. אבל זה שגברים בסיטואציה הזו, לפי עדותה של סגל, מצליחים להפוך את הכנס לחוויה לא נעימה עבור בחורה צעירה, זו בושה וחרפה. אני מניח שאפילו הייתי נוכח בכנס כזה, לא הייתי שם לב שזה מתרחש, וזו דוגמה טובה לחוסר-יכולתי להבחין באמת בקשיים של נשים צעירות בעולם האקדמי. אני עומד על דעתי שהפתרון לבעיות כאלה לא יימצא בחיפוש אקטיבי של נשים שיתייצבו בכנסים כאלה - להיפך, אני חושב שזה רק מראה שהבעייה האמיתית היא במקום אחר - אבל בכל-זאת, הסיפור הזה העציב אותי מאוד. (גילוי-נאות לא חיוני: למדתי כמה שנים יחד עם מירי סגל באוניברסיטה העברית, והכרתי אותה קצת). |
|
||||
|
||||
אכן תהיתי בזמנו אם קראת את המאמר ומה דעתך עליו. אינני מכירה את מירי סגל אישית, אבל מחברים משותפים הבנתי שהיא מוכשרת ביותר במתמטיקה (וגם באמנות, כמובן - את זה כבר ראיתי). |
|
||||
|
||||
ועוד דבר - חידה: האם אתה סבור שאישה מוכשרת כמו מירי סגל, אבל לא יפה כמוה - הייתה מגיעה באותה קלות למצב שבו היא תשלח בכלל מאמרים לכנסים? (ולא, אני ממש לא טוענת שסגל עשתה משהו עם יופיה לעניין זה. רק שמגברים לא כל כך נדרשת הופעה מדהימה כדי לזכות בעידוד - או לפחות כדי לא להיתקל כל כך בביטול מהשלבים הראשונים). |
|
||||
|
||||
גם מנשים לא נדרשת הופעה מדהימה, והן לא בהכרח "נתקלות כל כך בביטול". הכרתי כמה בחורות הרבה פחות יפות ממירי סגל שזכו לעידוד רב. האם "באותה קלות"? אני לא יכול להשיב על השאלה הזו, אבל באמת שאין צורך להגזים. הקריטריון העיקרי לטיפוח סטודנטים באוניברסיטה העברית הוא כשרון, לא מין ולא הופעה חיצונית. |
|
||||
|
||||
דעתי שזהו באמת הקריטריון הראשי לטיפוח *סטודנטים*. בעניין טיפוח *סטודנטיות* זהו הקריטריון היחידי *המודע*. |
|
||||
|
||||
בסדר. דעתי שונה. |
|
||||
|
||||
"אמנות עם חשבון" http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
אחרי קריאת המאמר הרושם שמתקבל אצלי הוא קצת שונה מהכיוון שהיה כאן בתגובות. אני מצטער אבל כנראה שחוץ מזה שנמאס לה להיות המיידעלע בכנסים וחוץ מהאהבה לאמנות, אולי מירי סגל גם הרגישה שהמתמטיקה לא היתה מלכתחילה התחום שממש התאים לה, והיא הלכה לתחום הזה בעיקר כדי לא לאכזב את אביה. אני לוקח בחשבון את כל הנתונים כולל הכשלון בבגרות במתמטיקה שלוש יחידות וכולל מה שהיא סיפרה על קשיי הריכוז ואולי על דיסלקציה קלה, וגם על הפסיכומטרי. מהסיפור עולה שהיא טיפוס מאוד שאפתן ומוכנה להשקיע הרבה, וכך היא הצליחה יפה במתמטיקה וגם זכתה למחמאות (אגב, לזאת שכתבה שחברים סיפרו לה שסגל מוכשרת במתמטיקה - זה יכול להיות, אבל יכול להיות גם שהמחמאות האלה היו מושפעות בצורה לא מודעת מהיופי שלה ולא רק מהכשרונות). אבל אולי בתוכה היא הרגישה שאם היא תצטרך לעסוק במתמטיקה עוד עשרים שלושים שנה, כקריירה לחיים וכמקור פרנסה, זה יהיה בשבילה מאמץ יותר מדי גדול. זה בכלל לא עניין של אשה או גבר אלא של נטיה מקצועית אישית. לפעמים האדם יודע על עצמו את האמת גם אם כלפי חוץ נראה שהוא מצליח והכל כאילו בסדר. לא נשמע לי שמהסיפור האישי הייחודי הזה יש מקום להסיק מסקנות מאוד מובהקות לגבי הקשיים בקידום נשים באקדמיה (מבלי לפסול את הדיון הכללי בנושא, שאולי יש בו הרבה מן הנכון ואולי גם יש מקום להילחם עליו) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |