בתשובה לערן בילינסקי, 11/08/01 20:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, כלומר, חוקר, שמשקיע חודשים של עבודה במחקר מסויים, עלול ''להזניח נקודה חשובה'', אבל הפוליטיקאי, שאמור לפעול בטווח זמן של שעות בודדות, ולעיתים גם בטווח של שניות, לא יזניח מאומה, וכל אמירה שלו תהיה מחושבת עד האות האחרונה. א-הא. מאוד הגיוני. חוץ מזה, במאמר ששלחת לי בלבן מדבר ספציפית על כך שחוקר יכול להפוך לאובייקט מחקר, ואז גם הוא לא יכול לטעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק, מדובר על גישות שונות. אתה יכול להגיע לתיאוריות שונות כמו שאתה יכול להגיע לדעות פוליטיות שונות מכיוון שהנחות היסוד שלך שונות. כיוון שקשה מאוד להוכיח הנחות יסוד, ולרוב בכלל בלתי אפשרי, הכל הופך בעצם להיות עניין של שכנוע -- האם חוקר פלוני ישכנע את הקהילה המדעית לקבל את הנחות היסוד שלו. הדבר קורה כל הזמן בכל תחומי המדע - פרדיגמות קמות ומוחלפות, בתחומים מסויימים מהר יותר ובתחומים אחרים לאט יותר. ואשר לחוקר, נו טוף, אני מוכן גם לקבל את הגישה הזו למרות שהבעתי הסתייגות מנומקת ממנה. עם זאת, מטרידה אותי ההתעסקות המרובה ב''חוקר'' במקום באובייקטי המחקר, אני חש בטיעוני אד-הומינום סמויים. לא ראיתי את כולם מעוניינים להחיל תיאוריות סוציולוגיות על סוציולוגים או אנתרופולוגיות על אנתרופולוגים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |