בתשובה להאייל האלמוני, 11/07/05 2:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי למה אתה מתכוון ב''צביעות האנגלית'', וגם לא מיהם ראש הבסיקווט ואשתו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''הצביעות האנגלית'' - גינוי הכיבוש במקום הצהרות אהדה לגוש אמונים. ראש הבסיקווט ואישתו - טוני ושרי בלייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר. אני באמת לא מבינה מדוע טרם פעלנו בנושא זה. מתבקש סיכול ממוקד של הזוג הזה. סליחה על הבורות הנוראה, אבל מה זה "בסיקווט"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי BASIC WHAT ? :-) צחוק בצד אבל יש סיבה ועוד איך לכעוס על מר פתיבר ואשתו. מוטי קירשנבאום היטיב לנסח את זה אתמול בערב: "זו פשוט פחדנות". מבין 3 הגורמים שיכול היה בלייר לציין, היה ,מן הסתם, גם הסכסוך הישראלי פלשתיני. ומה עם נוכחות אנגליה בעיראק? כאן מתגלה בלייר יותר כאותו MP בתקופת צ'מברליין שאמר על צ'כיה משהו בנוסח : למה שנלך למלחמה על המקום הזה שאין איש יודע את מקומו במפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, גם את המלחמה בעירק מלכתחילה מייחסים הרבה אנשים לסכסוך החמוד הזה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מקווה שבלייר לא שייך אליהם, כי הרבה מאלה שמייחסים את עיראק לסיכסוכינו החביב מאמינים גם שכל מיני יהודים בפנטגון דחפו להילחם בעירק ושפיגועי התאומים הם קונספירציה של המוסד. אני לתומי חשבתי שעיראק היא בעייה פסיכולוגית של משפחת בוש (''בגלל הצ'חצ'ח העיראקי אבא הפסיד בבחירות'') ושבלייר קפץ על העגלה בלי לחשוב הרבה מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה ומאמינה שלא רבים כל כך סבורים שנפילת התאומים הייתה קונספירציה של המוסד. מאידך גיסא, הסיכוי שלא היו יהודים בפנטגון שדחפו למלחמה בעירק, נראה לי קלוש למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודים בפנטגון לא דחפו למלחמה בעירק, ולו מן הסיבה הפשוטה שהם הבינו (בניגוד לבוש) שעירק היא לא איום גדול, להבדיל מאירן לדוגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודים בפנטגון כן דחפו למלחמה בעירק, עוד לפני שבוש הצעיר עלה לשלטון. למשל, וולפוביץ. אלא שאני לא יודע עד כמה אפשר ליחס את הדחיפה ליהדותם או לנאו-שמרנותם. נזכרתי שגם האידאולוג הנאוקוני הראשי הוא וויליאם קריסטול, עורך השבועון וויקלי סטנדרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי מאוד להאמין שלא היו שם כמה לחחישות על אוזנו של בוש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו בפנטגון יהודים שדחפו למלחמה בעירק, הם לא פעלו בשליחות המועצה. נא לא לשאת את שם העם לשווא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שאתה בסוד העניינים. אז דע לך שבזמן האחרון לא דולף מכם כמעט כלום. אולי הגיע הזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלייר לא אמר מילה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא דיבר על ''המצב במזרח התיכון''. לא שאני רוצה לפגוע באשליות הגדלות שלך או משהו, אבל מבחינת יתר העולם, ''המזרח התיכון'' אינו רק ישראל ושכנותיה המיידיות. גם עירק בעסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיסינג'ר כבר אמר פעם שלמדינת ישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שבקונטקסט שבו נאמרו הדברים הרבה מאוד מבינים שהדברים נאמרו ביחס לסכסוך הפלשתיני-ישראלי ורק אתה מייחס את זה (גם)לעיראק. נ.ב. אשליות גדלות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אז אני שם את הכובע של נפוליאון על הראש. ובכל זאת, ב99 אחוז מהמקרים שמדברים על הקונפליקט במזה"ת מדברים עלינו. אז למה המקרה הזה שונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה לא מכיר את המונח, אז הבאתי הסבר. אם אתה סתם לא מסכים, חכה לתשובה מדובי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה טועה. בעולם הרחב, כשמדברים על המזרח התיכון, מתייחסים הרבה גם לאיראן, עיראק, ועוד כיו''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שכאשר אומרים "המזרח התיכון" מה שקופץ לרוב האנשים לראש זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל בלייר נזהר מאוד בניסוחיו בד"כ. ולכן חשוב לשים לב מה הוא אמר, ומה הוא /לא/ אמר. והוא לא אמר אף מלה על "ישראל-פלסטין". מה שכן קרה זה, שסוכנות הידיעות AP /הוסיפה/ באופן שקרי לדבריו את "ישראל- פלסטין". והיות ש-AP היא מקור שעיתונאים רבים מסתמכים עליו, זה התגלגל הלאה. ולגבי שרי בלייר, שמישהו/הם העלו כאן את דבריה- היא אמרה את מה שאמרה פעם אחת, מזמן, וחזרה בה די מהר והתנצלה. להכניס אותה לאותה קטגוריה עם קן "האדום" ליוינגסטון זה כמו להכניס ילד שגנב מסטיק מהמכולת לאותו תא מעצר עם שודד בנקים שגם רצח את הקופאית בזמן השוד. אז אנא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל שמר בלייר נזהר בניסוחיו, אם היה רוצה לציין את הנוכחות הצבאית בעיראק כסיבה הוא היה אומר כך מפורשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל שמר בלייר נזהר בניסוחיו, אם היה רוצה לציין את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כסיבה הוא היה אומר כך מפורשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן הוא היה מעומעם ונתן לכל אחד להבין את מה שהוא רוצה להבין, וכך כולם מרוצים ולא מרוצים. מבריקים האנגלים האלה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה "הרבה מאוד"? אני שמעתי בעיקר ישראלים שפירשו זאת כך, בעוד שבחו"ל הדברים יוחסו בה במידה למעורבות בריטניה בעירק. ועוד על הגדרת "המזרח התיכון" בעולם הגדול: http://www.kinnblog.com/blog/2005/07/_______2.html "העיתון "ניוזדיי" מפרסם כתבה על ספרות המזרח התיכון הפורחת מעבר לאוקיינוס. הדבר המעניין ביותר בכתבה הוא אופן הגדרת המזרח התיכון: אפגניסטן, איראן ועיראק בלבד." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרבה מאוד" פירושו שראיתי את קירשנבאום ולונדון מראיינים חוקר מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ושלושתם חשבו שבלייר התכוון לכאן. לגבי העיתון, אני שולח תודות לניוזדיי : לתומי חשבתי שבישראל יוצאת לאור יותר ספרות מקור מאיראן אבל כנראה ששוב יש לי אשליות גדלות. מכל מקום, בפעם הבאה שמדברים על הסכסוך במזה"ת תמצא אותי ממלא את פי חורשט בדמג'אן. (זה תבשיל פרסי של חצילים ובשר, מאוד טעים אגב). נ.ב. : אולי כמו שהיה פעם בכדורגל אנו שייכים לאוקיאניה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע כמה ספרות מקור מתפרסמת באיראן, אבל אני בטוח שספרות המקור שלהם הרבה יותר מעניינת את האמריקאים כיום מאשר ספרות המקור שלנו. לא בגלל שהם אנטישמים, חלילה, אלא פשוט בגלל שהם מרגישים שאיראן היא מקום יותר אקזוטי ופחות מוכר מאשר ישראל שהיא, בסופו של דבר, מדינה די מערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד. גם אותי מעניינת יותר ספרות יפה ממקומות אקזוטיים מאשר מארה''ב, שהיא, בסופו של דבר, מדינה די מערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא אמריקאי. אמריקאים רואים את העולם אחרת מאיתנו, ועבורם באמת כל מה שהוא לא ארה"ב הוא גם לא חשוב - אלא אם הוא אקזוטי ומוזר ומיוחד. נגיד את זה כך: האמריקאים מתייחסים לספרות מתורגמת בערך כמו שישראלים מתייחסים לקולנוע שאינו באנגלית1. 1 כן, אני יודע. מה לעשות, ככה זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שמכיוון שיש כמה מאות מליוני אמריקאים, אני סקרן לדעת מאיפה הגעת לתובנה הנחרצת שלך על ראיית העולם שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך באותה צורה שאני מגיע לתובנות לגבי ''הישראלים'' למרות שיש כמעט שבעה מליון מאיתנו. הכללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שכאן ההכללה נראית לי מופרכת. גם הכללות לגבי שבעה מיליון ישראלים לרוב חוטאות מאוד לאמת, אז הכללות לגבי שלוש מאות מיליון איש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, במדינה שרק לכ-20 אחוזים מאזרחיה יש דרכונים, קשה לי לראות איך בדיוק השקפת העולם שלהם יכולה להיות שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, למה להם דרכון? יש בכלל עולם מחוץ לאמריקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שאין לו דרכון אני לא מסכים איתך, אבל כנראה שלא נשכנע אחד את השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין עקרוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט לא הייתי זקוק לו עד היום. אני לא פוסל את האפשרות שזה ישתנה מתישהו (מה שקרוב לודאי שיקרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה לעשות הכללה מהסוג של "כולם כולל כולם", אז זה יותר קשה עבור 300 מיליון. אם אתה רוצה לעשות הכללה מהסוג של "חלק ניכר / דומיננטי / רוב מכריע", זה לא יותר קשה. ברור מאוד שההכללה שדובי עושה בתגובה 316243 היא מהסוג השני. למעשה - נוציא רגע את ישראל מההשוואה, כי היא קרובה יותר אלינו - כנראה קל יותר להכליל על האמריקאים מאשר על כל עם אחר, שכן הם מספרים לנו על עצמם ללא הרף בתרבות שהם מייצאים (כמובן לא שיקוף אובייקטיבי, ובכל זאת משהו). אתה עדיין מוזמן לדרוש מדובי נימוקים קונקרטיים, אבל מספרם של האמריקאיים הוא לא מכשול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מסכים. האם לדעתך התרבות שהאמריקאים מייצאים מייצגת את רוב האמריקאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא משקפת את איך שהם רואים את עצמם. אגב, יצא לי לשוחח לפני מספר ימים עם סטודנט קנדי שנמצא בארץ בתוכנית חילופי סטודנטים. השיחה נדדה אל חשיבותה של קנדה בעולם אל מול צילה של המעצמה שמדרום. אותו בחור הסביר זאת כך: קנדה היא אחת המדינות החשובות ביותר במערכת העולמית הנוכחית! כל פעם שהאמריקאים רוצים להפגיז איזו מדינה בעולם, הם באים *אלינו* כדי שנראה להם איפה היא על המפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה שהיא משקפת את איך שאלו שעושים תרבות מיוצאת אצל האמריקאים רואים את האמריקאים. אני מוכן להודות שיש לך יותר ידע ממני בנושא ואתה כנראה צודק, אבל לא שכנעת אותי שאתה צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא דיברתי ברצינות... וגם קולנוע אני מעדיפה לא באנגלית: מזה יש מספיק בטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא כרגע את "לקרוא את לוליטה בטהרן" (יופיע בקרוב בהוצאת ידיעות אחרונות, התרגום עושה רושם כאיכותי). ייתכן בהחלט שהספר הזה, שהיה (עודנו?) להיט בארה"ב, הוא אחת הסיבות לעניין הגובר בספרות האיראנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה הספר הזה? רומן? ביקורת ספרות? ושל מי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' איראנית לספרות מספרת על ''חוג קריאה'', או חוג לימוד ספרות, שהקימה בבית כדי ללמד בסתר ספרות מערבית לכמה תלמידות נבחרות. ותוך כדי הסיפור מקבלים תמונה של חיי היום-יום באיראן. (הפרופ' חיה כיום בארה''ב ושמות תלמידותיה שונו כדי להגן על חייהן, פחות-או-יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה שווה כמו שזה נשמע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים קראתי רק שליש ספר, ונהנתי מאוד. דיווח מקיף יותר בהמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא עכשיו ספרים לפני שהם יצאו לאור? רגע רגע רגע, הצלחת להכנס למועדון קריאה הזה של הוצאת ידיעות אחרונות? אותי הם דחו. הו, עולם אכזר... אני חושב שהכיווניות שלך הפוכה. העניין הגובר בארה"ב בספרות איראנית ועירקית, הוא שהפך את הספר הזה (ואחרים כמותו) ללהיט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |