בתשובה לש. פוגל, 07/08/01 9:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר היה דיון בנושא אולם: אתה מביט על חופש הדת מצד אחד ותומך בו כאשר הצבא לא נותן אופציה הפוכה של אי חופש דת (אכילת לחם בפסח או מנות חמות ביום כיפור) יתכן וישנם מעטים כמוני שהדבר מפריע להם אולם יתכן וישנם גם רבים. (במילואים שעשיתי ביום כיפור אכלנו רוב המשרתים במילואים אוכל, אולם הצבא כלל לא חשב להתחשב בנו ואו לשחרר הביתה את אילו שבמוצהר טענו כי הם מעוניינים לאכול כמו בכל יום, להיפך הוא הציע לנו אוכל קר ודי מגעיל עם יורשה לי לציין (מצד שני למי שכן אישר שהוא דתי הצבא נתן את האופציה לשמור ללא נעלים צבאיות כיוון שהן עשויות עור,דבר שהוא פגיעה ביכולות לחימה (לא שהיה במה להלחם איפה ששמרנו) דבר שלא ניתן לחילוניים שכן אכלו. חלק נוסף: החיילים הדתיים משרתים עם נשים כבר שנים, היו גיבורות בתורה שהצטרפו למלחמה (דבורה הנביאה). הבאתי כבר את הכתבה ממעריב על איש ישיבות ההסדר שטען כי כלל אין בעיה עם שרות יחד עם אישה באותו הטנק. וכמו כן עדות אישית של שרות במילואים עם קצינות נשים ודתיים בתנאי שטח מבלי איש טען כי אינו יכול לשרת בגלל העירוב. למעשה מי שעלה פה מדרגה זה הצבא שהחליט שמה ששנים קורה בהסתר יהפוך לנורמל ברור, נשים משולבות כבר ברוב יחידות הצבא, אם בתור מדריכות בשטח ואם משקיות מכל סוג שהוא, נשים משרתות בתור לוחמות במגב כבר שנים ואיש אינו מלין על כך. אולם התעורר מי שהתעורר מהרבנים שכבר גם ככה שנים כבר אוסרים על אנשיהם להתגיס לצבא והחל ללחוץ על הרבנים של ישיבות ההסדר על מנת שאילו יקשיחו עמדתם, ואילו התפתו והקשיחו אותה. אין סיבה ואו צורך ליצור מחלקות של נשים מהסיבה שלא בטוח שיהיו בהתחלה מספיק נשים להפעיל אותם, נושא ההתנדבות של נשים ליחידות קרביות לא יהיה בהתחלה גדול כל כך אם בגלל שרובן לפחות מי שדיברתי איתה ודיברתי עם רבות בנושא כלל לא מעונינות להיות לוחמות (אולי להיות עם לוחמים אבל זה כבר לא קשור)ואם בגלל שהנושא לא מסודר ורובן ירצו לבחון אותו לפני הקפיצה פנימה. במצב זה לא יהיה ניתן לפתוח יחידות אורגניות של נשים מה שיצור מצב שבו שוב כלל לא יהיו יחידות מסוג זה. אישה רצוי ומוזמנת להצטרף לחילות הגברים עם היא מסוגלת לעמוד בקשיים שיש שם, וכמו הצבא לוקח זכויות מידי פעם לחילוני זכויות מחוסר הדת שלו, כך הוא יאלץ לקחת מעט מזכויות הדת של הדתי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אין לי אלא לומר שטיעוניך אינם טיעונים. לגבי הטענה הראשונה: אני מוכן להציג בפניך מספר חברים שלי שששמרו ביום כיפור עם יופי של נעליים צבאיות לאור העובדה ששם היה צורך לשמור, אבל זה אינו הדיון. אתה טוען שפוגעים בזכויותיך שלא שומר מצוות ואני טוען שהפגיע הזו לא נובעת מתוך כפייה אלא מחוסר יכולת של המערכת הלוגיסטית לשמור על חופש הדת הנרחב יותר והמהותי יותר (לא ביחידה שלך אלא בצה"ל כללו) מבלי לפגוע בך פגיע שיותר לי לכנות מזערית (אוכל קר, נו באמת). באם המערכת הצבאית היייתה יכולה ליצור אלטרנטיבה הרי שמן הראוי היה לספק לכם מזון כאשר תאווה נפשכם. הדוגמה של דבורה הנביאה היא במקרה הטוב שגיאה גסה בהבנת הפבוקים וגם אם היא נלחמה - נו באמת ממתי אנוחנו מוכיחים משהו מהתנ"ך. בקיצור, טיעון שמוטב היה שלא היית מעלה כלל. מי שמשוכנע ששירות עם בנות בצורה קבועה אינו פוגע- אינ חייב לצין שאני לא מבין אותו- הציאות הצבאית חייבת לחלוק עליו אני מוכן להביא על כל אחד כזה עשרות שסוברים אחרת. הטענה מקור המשבר הוא בלחץ של מתנגדי הגיוס היא תיאוריית קונספיקציה מפוקפקת. אם היית מכיר את הרבנים היית מגלה למשל שחלק לא מבוטל מהם הם חיילים וקצינים במילואים גם כיום (ובא לא נכנס לקטע המטופש של ניפוף בשמות) חלק מהם נמצאים בסכסוך עמוק עם מתנדגי הגיוס והשתמשו כלפיהם בביטויים חמורים (ושוב בא לא נכנס לשמות) כך שאין סיכוי שמי מהם יהי נתון ללחץ של מתנגדיו החריפים ביותר ולא רק בתחום הגיוס. לגבי מג"ב- באמת מגב היא יחידה כמעט נטולת דתיים . וחוץ מזמה אם אינני טועה במגב יש פלוגה נפרדת (יכול להיות שאני טועה). שירות מילואים עם קצינות ומשקיות בשטח אינו דומה לשירות בטנק אם אשה- בא נפסיק עם הצביעות המרגיזה הזאת. לסיכום: טענתי הייתה- יש כאן פגיעה בזכויות הדתיים. טענותיך היו: אין כאן פגיעה (טענה אותה אינך יכול להעלות כיון שאינך חייל דתי) הצבא פוגעה בזכויות החילוניים אז כאן פוגעים בדתיים. ועניתי: הפגיעה בחילוניים היא מזערית וזו בדתיים מהותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששהות שלא במחיצת נשים בכלל, אלא רק במחיצת גברים, היא שפוגעת, וגורמת להווצרות של תמונה מעוותת של הזהות הנשית אצלם. לפחות, זו מסקנתי מן הדיונים כאן. ורועי יכול בהחלט לטעון שאין כאן פגיעה בזכויות הדתיים, ואכן, אין. כמו שלגזען לבן אין זכות לשרת ביחידה שהיא על טהרת הלבנים, כך גם לדתיים אין זכות לשרת ביחידה שהיא על טהרת הגברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכך גם לחילונים אין זכות לשרת ביחידות ללא דתיים, ובטח שאין להם זכות להיות היחידים הקובעים את כללי המשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אין צורך בצער גם עם דברי לטעמך אינם נכונים. אתייחס לחלק מהנקודות שהעלת. יתכן וברוב הצבא ביום כיפור שמרו עם נעלים, אולם זה שמפקד אוגדה בצבא אישר לחייל דתי לשמור בצורה שהיא שונה מהנהלים ביום כיפור בגלל מצווה דתית אבל לא נותן לחייל הלא דתי לשמור ככה זו היא פגיעה בחייל החילוני. מבחינת הלוגיסטיקה אין לצבא שום בעיה עם לאפשר לחיילי המילואים לשמור גם יחפים עם ירצו אולם בצבא יש פקודות ברורות לגבי שמירה, ואותן פקודות אינן משתנות לגבי עם החייל שומר מיצוות או שאינו שומר מיצוות, אז החליט הצבא "להחליק" על מנת לתת אופציה לדתי גם לשמור וגם "לשמור" בבקשה, מדוע שלא יתן את אותה האופציה באותו היום גם לחילוני? עכשיו נגיע לחלק שאני בו לא מקבל את דעתך בכלל. נושא הפגיעה בחייל. משום מה אתה ורבים אחרים רואים את הפגיע בי מיזערית לאומת הפגיע בחייל הדתי. מבחינתך וויתור על אוכל חם ליום אחד לעומת וויתור על כשרות יום הכיפור אינם ניתנים להשוואה. השאלה הנשאלת כאן היא בתור התחלה האם אנו מדברים על פרט או על רבים. כפרט הרי שהטיעון שלך בוודאי נופל משום שלא ניתן לבחון מצד אחד את "כמות" הפגיעה כיוון שאנו משווים בין שני דברים שונים, אחד רציונלי והשני לא רציונלי. האם רגש חשוב יותר מהרגשה? לי באופן טיבעי לחלוטין יותר חשוב להיות שבע כאשר לא כל כך חשוב לי מה אני אוכל. לדתי באופן טיבעי יותר חשוב לאכול כשר מאשר להיות שבע. העם לו יש זכות עלי או שלי עליו? אני טוען שלו, מבחינתי אנו שווים, עם כך מי ינצח הרי לא ניתן לאכול את עוגה ולהשעירה שלמה. התשובה כן פשוטה, ניתן כן להביא שתי עוגות, ניתן היה לשחרר אותי מיום המילואים, ניתן היה לאפשר לי לבשל בכלים שנועדו למטרה זו וסומנו ככלים לא כשרים, וניתן היה לעשות עוד הרבה דברים על מנת שלא אני ולא הדתי יפגעו ביום כיפור. אולם הזילזול שלך, וכן אני רואה זאת כזילזול (ולא מתוך כוונה לפגוע אלא מחוסר הבנה) בצרכים שלי לא מקובל עלי. עכשיו יש את הכלל, רוב האנשים מעונינים לאכול כשר , ואו לצום ביום כיפור, יכולה לבוא הטענה, טענה כזו צריכה ביסוס, והאם ויש רק כ10% אנשים בצבא שמשרתים בכל תפקיד שהו ממפקד לוחם ועד חייל ששומר על בתי הקברות שלא מעוניינים בכשרות אבלכן מעוניינים שהצרכים שלהם וברוררים לנו כל כך מידי יום ביומו יתקבלו, ישארו כמו שהם בכל יום בשנה. שוב הטענה הלוגסטית נופלת גם פה, עם יש רבים מידי כך שלא ניתן לשחררם הבייתה באותו היום הרי שיש מספיק על מנת שהצבא כן ידאג להם, ואם יש מעטים הרי ששוב לא צריכה להיות בעיה לוגיססטית גדולה מידי למצוא להם אנשים אחרים שיחליפו אותם על מנת שהם יוכלו לשמור על הצרכים הטיבעיים שלהם (ואוכל הוא צורך טיבעי) בביתם. אגב המערכת הצבאית נותנת לחייל ומחוייבת לתת לחייל מזון כאשר הוא רעב, היא מחוייבת גם שהמזון יהיה בריא, היא לא מחוייבת בכשרות יותר או פחות משהיא מחויבת בטעם ואו אוכל חם. טיעון הבא. סליחה אומנם איני מקבל את התורה כמשהו שהגיע מאל כל שהוא במעמד זה או אחר, אבל אני כן בצורה כל שהיא מקבל אותה כספר הסטוריה אשר בו מסופרים סיפורים רבים, חלקם קרובים יותר למציאות שאכן קרתה וחלקם רחוקים. דבורה הנביאה אכן נחשבת לאחת מגיבורות ישראל והיא אכן הייתה ונפגשה עם גברים. טיעון הבא. שרות עם נשים. ראשית טיעון הכמויות הוא טיעון מגוחך, אני יכול להביא לך על כל אדם שמאמין ביהודות 10 שמאמינים בנצרות או באיסלם או בבדהיזם, האם זה עושה את אחד מהם נכון? על איזו מציאות צבאית אתה מדבר שלא יכולה לעבוד עם נשים, הסבר מדוע אתה חושב שאישה לא יכולה לעשות מה שגבר עושה, בצורה טובה ויעילה גם יחד, האם אישה לא יכולה לנהוגג בטנק? היא אינה יכולה לירות פגזים בתותח? האם אישה לא יכולה להסתער כמו כל חייל קרבי אחר בהתאם למישקלה? (כמו שחן ציינה כבר ניתן לייצר אפודים שמשקלם 10 קלוגרם דבר שיתן פיתרון למשקל) יתכן ורוב הנשים אינן בכושר של גברים אולם עדיין הכושר פה לא קובע הכל, יש יכולות נוספות שאותן יש לנשים כמו לגברים. (ואגב זה שזה לא הצליח במקום אחד עדיין לא אומר שזה לא יצליח באחר). אם אני לא טועה עד היום משרתות בצבא ארצות הברית בכל החיילות חיילות כמו חיילים בכל תפקיד שהו. טיעון הבא, יתכן ואתה צודק ואכן מדובר בהשערה שאינה נכונה, למרות שמבחינת ההיגיון שלי, אדם שיתחזק יאבד בצורה כל שהיא לרבנים הישיבות הסדר ויעבור לרבנים של העדה החרדית. (אבל אני מוכן בהחלט לוותר על התוקף של התיעון הזה לצורך העניין) במג"ב יש הרבה מאוד שומרי מסורת, למעשה לפי מה שאני מכיר ואני לא יודע למה במג"ב יש בעיקר בני מיעותים מסוגים שונים, ואילו בדרך כלל באים ממה שאני מכיר מבתים יותר מסורתיים מהרבה מקומות. ואני לא מכיר יחידת נשים במג"ב. טיעון הבא. כמה שאולי זה מרגיז אותך ואני לא יודע כמה היית בתוך טנקים אבל ממה שאני מכיר לא חייבים להתגפף לא בתוך טנק ולא בתוך נגמ"ש. ניתן ליצור מצב שבטנק מסויים יהיה צוות שיורקב ברובו מחיילים לא שומרי מסורת ונשים, ועוד ועוד, מתוך זה לא לאפשר לנשים לשרת בתוך טנק, צר לי אבל זו היא בדיחה אכזרית מידי. טיעון הבא. לא נכון, אני לא טענתי כך. אני טענתי כי כמו שאני ניפגע בצבא ומאבד מזכויותי גם הדתי ניפגע. אתה טוען שהפגיע בי אין איתה בעיה, וזו זכותך לקבוע כך, אני טוען שיש בעיה עם זה שאני או הדתי ניפגעים אולם יש אילוצי מערכת ולא יתכן שתמיד המערכת תתישר לקו מסויים ל הדתי. הנוחות שלו והנוחות שלי מהצד שלי שוות, מהצד שלך לא שוות, אתה טוען כי אצלו הנוחות היא יותר מנוחות ואצלי לא , שוב זכותך, אני טוען שאין הדבר כך. טיעון אחרון . השורה האחרונה מראה בדיוק את ההבדלים במחשבות ביני לבינך. הטיעון כי הפגיע מזערית הוא לא תקף כיוון שאינך יכול למדוד את גודל הפגיעה, אולם אתה מוכן לקבל את זה שהחילוני ניפגע. הטענה שלך כי הדתי ניפגע בצורה מהותית תלויה רק באיזו צורה אתה מסתכל, מצד הדתי כן אתה צודק, מצד הלא דתי הוא לא ניפגע כלל, וכמו שכבר רשמתי למעלה, גם דתי שלא יוכל כשר במשך שלוש שנים יחיה ואף ישמים עם יוכל הרבה, מבלי שמבחינה ביולוגית יקרה לו משהו(אולי יגלה שטעים יותר). על פגיע רוחנית אני לא יכול להתווכח איתך כיוון שאני כלל לא מקבל את נושא הרוחניות. פגיעה ריגשית? כמוני כמהו שנינו ניפגעים בצבא ריגשית ויותר מפעם, האם הרגש שלו חשוב יותר משלי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |