 |
דובי. הרשה לי לחלוק עליך במספר נקודות. הנטייה של נועם טל לפשט עניינים למצבים של או/או דוחפת אותך לפעמים לאו השני שהוא לא בהכרח נכון יותר מן האו הראשון.
1. "לאומנות היא גזענות בתחפושת" - (אני חושב שגם אתה לא סבור כך: " ... לאומיות אינה חייבת להיות גזענות."). העברית נותנת לנו את האבחנה בין לאומיות ללאומנות. הלאומיות מבוססת על העיקרון של "עניי עירך קודמים", אני חש שייכות לקולקטיב מסויים (וגם גאה בהשתייכות זו). אם בידי לעשות טוב (מבחינה אתית, למשל צדקה) אעשה זאת קודם כלפי בני הלאום ורק אח"כ כלפי היתר. מעשים רעים לא אעשה מתוך בחירה כלפי אף אחד. אם הם נעשים מתוך הכרח, אין הבדל אם הם כלפי בני עמך או אחרים. הלאומנים מתנגדים לעשיית רעה כלפי הלאום ותומכים בכך כלפי האחרים. גזענות היא לפעמים חלק מכך ולפעמים לא. הדמיון בין לאומן לגזען הוא ששניהם סבורים שהלאום שלהם הוא עדיף. ההבדל הוא שהגזען סבור שהעליונות היא תכונה מולדת ואין שום דרך בה בן הלאום האחר יכול להצטרף ללאום שלו. יש ארוע היסטורי המדגים את העובדה שלא כל הרוע האנושי מקושר לגזענות: בשנות ה-70, פליטים הינדים מבנגלה-דש נמלטו למערב בנגל ההודית. מחנות פליטים הוקמו ליד נהרות שסיפקו מים לכפרים המקומיים וזיהמו אותם. במספר מקרים כפריים הודים נכנסו למחנות (שאיכלסו בעיקר קשישים, נשים וילדים) ובצעו שם מעשי טבח באמצעות סכינים וגרזינים. הטובחים והנטבחים היו בני אותו לאום (בנגלים), אותה דת (הינדים) והודו כמדינה תמכה בבנגלה-דש כנגד פקיסטן. המאבק בין בני אדם (כמו גם שיתוף הפעולה ביניהם) הם מאפיינים בסיסיים של החברה האנושית. הגזענות היא רק לעיתים רחוקות חלק מן העניין.
2. "עם זאת, אני לא פוסל אפשרויות למיתון ההמנון אם יהיה צורך בכך בבוא הזמן" - אני שותף לדעתך כי "כעקרון ההמנון לא צריך להפריע לערבי שגר במדינה", אבל רוצה להעיר כי פרופ' הר-סגור באחת מתכניותיו העיר שההמנון הישראלי והצ'כי הם ההימנונים היחידים שאינם לוחמניים (גרמניה וצרפת אפילו נאלצו להשמיט בתים שלמים מן ההימנונים מפני שהיו מדי נוטפי דם). מלבד היות ה"תקווה" שיר יפה ומרגש היא סמל לאומי ככל סמל אחר. השתייכות ללאום (במובן האזרחי) בשום מקום אינה מחייבת הזדהות עם כל הסמלים, כל החוקים, כל האזרחים או כל המנהיגים. שינוי הימנון מתבקש רק כאשר רוב האזרחים חש שההימנון אינו מקובל עליו. צריך לראות בקשה של יחידים ערבים לשינוי ההימנון כפי שהיא באמת: חוצפה.
3. "חוק השבות אינו חוק מפלה כלל" - בודאי שהוא חוק מפלה. אבל הוא חוק מפלה באותו מובן ובאותה דרך שתופעת הלאומיות ומושג מדינת הלאום הם מפלים - בין בני הלאום לאלה שאינם כאלה. בין אם מדינה היא מדינת לאום ובין אם לא, חוקיה מוכוונים ע"פ טובתם של אזרחי המדינה ובהכללה אדישים לטובתם של לא אזרחים (אחרת לא היו קמות מדינות). במובן הזה חוק השבות הוא חוק נורמלי במדינת לאום. אם רוב האזרחים יחושו שהוא אינו משרת אותם, הוא ישונה בדרך זו או אחרת.
4. "האם אתה בעד זכות השיבה? לא. אנשים אלו יוכלו לחזור דרך מסלול ההתאזרחות הרגיל, אם ירצו בכך ויעמדו בתנאים" - באופן עקרוני אני מסכים. אבל מעשית (וזה מה שחשוב), כל עוד לא יסתיימו הסכסוך והאנטגוניזם הערבי-ישראלי, זכותה של מדינת היהודים להתנגד לכך וחובתה להקפיד על כך שהחריגים יהיו מעטים ככל האפשר.
5. "אם ערבית היא שפה רשמית (אני נגד) למה שלא יהיו 20% מהשידורים בערוץ 2 בפריים טיים בערבית?" - אני מסכים עם דובי ומוסיף שיש להבדיל בין העיקרון של שפה רשמית שנועד כדי לא למרר חייהם של 20% מן האוכלוסיה במסמכים שונים בשפה שאינם שולטים בה, לבין אמצעי תקשורת שהם מעשית אמצעי בידור ולא חלק ממוסדות השלטון.
6. "אוניברסיטה איסלמית?" אני מסכים עם דובי ומוסיף שאם מישהו יתעקש על הקמת אוניברסיטה פלשתינאית בישראל, אני לא רואה דרך למנוע זאת. יחד עם זאת, מעשית, מותר לשמוח שהיא אינה קיימת ולקוות שלא תוקם. הקמת אוניברסיטה פלשתינאית בישראל תהיה גם מעשה אנוכי וגם מזיק, שישלול מן האוניברסיטאות בשטחים כוחות אינטלקטואליים ויתרום תרומה נוספת לתהליך הפיכתם למרכזים של רדיקליזציה וקנאות לאומנית ודתית במקום מרכזי השכלה.
7. "מדינה דו לאומית. ... ג'ון לנון... 'ציוני" וגם "לא גזען" ... = סתירה" - זה בלבול מוח. מרבית השמאל מתנגד למדינה דו-לאומית (כמו כנראה רוב כל המעורבים האחרים). קודם ממציאים את המטרה ואח"כ יורים עליה. נועם אינו אומר במפורש כי הבריטים, הגרמנים, הצרפתים והאמריקאים הם גזענים, רק משום שהדבר יבליט את מופרכות טענתו. ליהודים יש כנראה יותר זכות למדינה משלהם מאשר לעמים אחרים. לזכות זאת לא צריך להיות קשר עם זכותם של עמים אחרים למדינה משלהם. את הקשר יוצרים קנאי שני הצדדים הדוגלים ב"הכל או לא כלום" (א"י/פלשתין השלמה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש