בתשובה לחשמנית על מונית, 30/06/05 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חביבתי, את לא מעודכנת: הציווי הזה מזמן לא בתוקף, משהו כמו אלפיים שנה בערך. וגם כאשר היה בתוקף, בהתאם לתנאים המוקדמים (כמו: התראה בפני שניים והעמדה לדין-תורה וכו') פוסקי ההלכה תמיד מצאו דרך הלכתית-משפטית שלא להוציא את החוטאים להורג. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע. איך ציווי מהתורה יכול לאבד את תוקפו? יש לאיזשהו גוף הלכתי סמכות לקבל החלטות כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על העכנאי הזה אני יודע (ולא רק מהאייל), אבל לא על סמכות להכריז שמצווה מסויימת כבר אינה בתוקף. זה לא ממש אותו דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה אני מפרש את עכנאי לא נכון, אבל נניח שיש רוב מוחלט של פוסקים שפוסק נגד מצווה מסויימת ואומר שהיא לא בתוקף - האם זה לא מחייב, ואפילו אם בא אלוהים ומקלל את כולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קול המון כקול שדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי מוסכם ששום פוסק לא מוסמך לבטל מצווה. לכל היותר הוא יכול לתת לה פרשנות חדשה (באמת מעניין איך עניין הפרוזבול התקבל, ואודה למי שיודע אם יאיר את עיני). אשמח להתבדות כי זה יקל את דרכה של רפורמת הרשכ''ג בענייני פרו ורבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> "יש לאיזשהו גוף הלכתי סמכות לקבל החלטות כאלה?" ראה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורינק'ה חביבי שעוד חלב לשפתיו, תנה נא לי את מעט הקרדיט - במקרה אני מעודכנת עוד מן הזמנים שאתה התרוצצת בגן(?) ורכשת את ראשית צעדיך בשפה הרוסית, לפני בוא העברית. אכן הציווי אינו בתוקף *כלשונו*, ובשם עמישראל אני מודה לך על כך באופן אישי. ברם - בררררם! - עובדה היא כי *קיים* ציווי כזה כחלק מטקסט דתי מכונן, ועובדה זו יש לה השפעות פסיכו-סוציולוגיות חמורות ושליליות, ואתה עצמך, בתגובותיך כאן - מדגים את ההשפעות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, טוב. לפחות בשעה שעמים ברבריים ופאגאניים המיתו את סוטי המין, ביהדות רק כתבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרגדיה של היהדות - פעם היינו יותר מוסריים מכולם, ועכשיו נשארנו מאחור וכולם יותר מוסריים מאיתנו. (אגב, מי היו "עמים ברבריים ופאגאנים" שהמיתו את ההומוסקסואלים? היוונים, שאנחנו כל כך אוהבים להתנשא מעליהם?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי היוונים, הרי בגלל זה הם הרעילו את סוקראטס.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, אני משתתף בצערנו על כי החילון המערבי הנאור הפך אותנו ללא-מוסריים והותירנו מאחור עד ש"כולם יותר מוסריים מאיתנו". מה שמזכיר מדבריו של האתיקן הישראלי הדגול, הפרופ' אסא כשר, בראיון שהעניק ליוכי ברנדס (עוד יונה צחורה כחושך) במוסף הספרים האחרון של "ידיעות אחרונות": "אם איני טועה את מאמינה ש'הכיבוש משחית'. הקלישאה הזאת מפריעה לי מפני שהיא משחררת אנשים מאחריות למעשיהם: 'זה לא אני, זה הכיבוש'. האם נקבל מנהג פרוע את הטענה, 'הנהיגה בכביש משחיתה'? חיילים שמתעמרים באזרחים חסרי-אונים במחסומים, או שמתעללים במחבלים כפותים, הם מושחתים, אבל שלא ירוצו כעבור שנים לעיתונות ויתבייכנו, שהם הידרדרו למעשיהם הנפשעים בגלל הכיבוש. הכיבוש נתן לנו הזדמנות לגלות שהם בעלי תשתית מוסרית רעועה, אבל הוא לא יצר את התשתית הזאת". מעניין מי מחנך את חיילינו לתשתית המוסרית הרעועה אם לא מערכת החינוך הממלכתית-החילונית יד אחת עם תרבות הטמבלוויזיה לסוגיה – המחנכים לבורות ולבערות, לבינוניות ולשיוויוניות צבועה-ניכרת, תוך מתן לגיטימציה משפטית לאלימות של קטינים כלפי הוריהם ומוריהם, וזה האחרון מתוך צפצוף צורם על המסורת המוסרית העליונה של התרבות היהודית בכיבוד הורים ומורים, הנישאת כתחלופה לשמירת מצוות היהדות בגרונם הניחר של גבוהי-המצח וכסופי-השיער: שופטי ישראל הנאורים (לדברי אהרן ברק הידועים בציבור, ולאחרונה בביוגרפיה של השופט חיים כהן המנוח שנחתה על שולחני). ==> "מי היו 'עמים ברבריים ופאגאנים'?". האם את רומן "העבד" לבשביס-זינגר קראת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון יפה, אורי, אבל אתה לא תמים כמו שאתה עושה את עצמך. (אגב, חשבתי ש"העבד" מתרחש במאה ה-17, בהחלט לא בתקופה שעליה חשבתי שדיברנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון יפה, גדי, אבל אתה לא חמקן כמו שאתה עושה את עצמך. את בסיס המציאות שמתאר בשביס-זינגר ניתן לראות כרלוואנטית לא רק למאה ה-17. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, אין ולא יכול להיות כל מצב של "השפעות פסיכו-סוציולוגיות חמורות ושליליות" בעקבות הציווי המקראי להמית את סוטי המין מדין "וביערת הרע מקירבך". שכן, אין לציווי זה כל תוקף מוסרי-הלכתי. חיפוש בספרות השו"ת העיקריים מימי-הביניים, כ-50 כרכים (בתקליטור של אוני' בר-אילן) לא גילה אפילו איזכור אחד של "משכב זכור". וספרות השו"ת משקפת היטב את התנהגות הקהילה היהודית, במיוחד בהתנהגות הסוטה מן הנורמה החברתית, כפי שכתב על כך ספר שלם הרב הפרופ' חיים סולובייצ'יק, "שאלות ותשובות כמקור היסטורי" (הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים). לא רק שהציווי הזה אינו בתוקף, גם כאשר היה בתוקפו המקראי, הוא בוצע הלכה-למעשה בהתאם לתנאים המוקדמים של שני עדים והתראה ופסיקת הוצאה להורג של דיינים היושבים על מדין, מה שהיה נדיר אם בכלל. חכמינו ז"ל גילו לנו ש"בית דין שהיתה מוציאה גזר דין מוות אחת לשבעים שנה – נחשבה לבית דין קטלנית" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין). ולא סתם כך, שליפת סכין במצעד הבושה, כלפי אב ובתו שנקלעו למקום שלא באשמתם. לא לחינם ראש עיריית ירושלים החרדי, אורי לופוליאנסקי, גינה שלשום בתקיפות את מעשה הדקירה. בהודעה שפירסם אמר ראש העירייה, "אין דבר המצדיק מעשי אלימות, ובוודאי שלא דקירה. אני מאמין שהמשטרה תמצה את הדין עם האשם" (מתוך "הארץ" מיום שישי, עמ' א17). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |